אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן יח · ד

ג

סעי' ב' שיעור הפגימה כיש וכו'. בטור הביא ד' רמב"ם שכ' אפי' קטנה ביותר ולא הזכיר חג"צ ובב"י ביאר דעתו משום דס"ל דכל הנך אמוראי דבדקי בשמשא ומיא ולישנא ושערא ובישרא פליגי על ר"ח ור"ל דס"ל דשיעור פגימה כחג"צ וס"ל דבכ"ש פסול וז"ל הרמב"ם פ"א מה"ש הי"ד והוא שיהי' פיה חד ולא יהי' בה פגם אבל אם הי' כמו חלם בחודו של דבר ששוחטין בו ואפי' הי' התלם קטן ביותר שחיטתו פסולה עכ"ל ובפר"ח הביא מרמב"ם פ"א מביהב"ח הי"ד שכ' וז"ל כל אבן שנפגמה כדי שתחגיר בה הציפורן כסכין של שחיטה ה"ז פסולה לכבש ולמזבח וכו' עכ"ל ולכן העלה דחג"צ הוא רק הרגשת הצפורן וכל מה שנרגש קצת בצפורן הוי פגומה והוא באמת כ"ש וגם הרא"ש מודה לזה ולא פליגי הפוסקים כלל זולת דעת רש"י להקל כמ"ש הב"י בשם א"ח מעשה בא לפני רש"י באחד שמצא פגימה קטנה ולא רצה לאסרה מפני שאין צפורן חוגרת בה והוא דעת יחיד נגד כל הפוסקים ע"ש וככל החזיון הזה מבואר גם בדרישה סי' זה ע"ש ובתב"ש סק"ה העמיס גם בשי' רש"י דר"ל שיהא נרגש בצפורן ומ"ש רש"י בבכורות ל"ז ע"ב ד"ה שתחגור שתעכב בה הצפורן היינו נמי שתרגיש דכל שאינו מעכבתו אינו מרגיש ובד"ק סק"ד פקפק במ"ש השפ"ד סוסי' זה לצרף ד' הרא"ש לס"ס דכיון שדעת הכר"ו ופר"ח דגם שי' הרא"ש דמשהו וגם הוא דעת יחיד אין לצרף לס"ס כלל ע"ש והנה בסתירת ד' רמב"ם מצאתי בשו"ת דבר שמואל סי' רפ"ב שתי' דבדיקת סכין בסתם הוא בחג"צ ואם אין הצפורן אוגרת בה תלינן דא"ב פגם יותר אבל אם מצאו פגם כ"ש אפי' קטן מחג"צ פסול ע"ש וזהו כחילוק היש"ש שהובא במש"ז סק"ב אבל הוא חמוה איך לא יכתוב הרמב"ם ביה"ש במקומו החילוק הזה ויותר הי' נראה עפמש"ל בפתיחה אות א' דלפעמים נקט הרמב"ם שלא במקומו דיעה דחו"י ובמ"ש הרמב"ם פ"ב מממרים ה"ט דבשר חי בחלב מה"ת והבאתי כן מכמ"ק וה"נ י"ל לפמ"ש כמ"פ דהנך מ"ד דבדקי בשמשא ומיא פליגי על ר"ח ור"ל ופסק רמב"ם בה"ש כותייהו וכמש"ל בשם הב"י. א"כ י"ל דבה' ביהב"ח נקט אליבא דר"א אף דלא קיי"ל הכי אבל העיקר נראה דכבר דקדק התב"ש סק"ו בהא דנקט הרמב"ם אם הי' כמו חלם וכו' משמע שהוא פגום ארוך קצת וא"כ י"ל דהיינו ממילא כחג"צ וכן ראיתי בנח"א שבאשכול סוסי' ח' שביאר כן ד' רמב"ם ואני מוסיף דודאי לשון תלם משמע שיש בו איזה עומק ורוחב וכמ"ש הרמב"ם בעצמו בפיהמ"ש פ"ב דכלאים מ"ו הארץ כשתמטר יתבקעו בה בקיעים מתרחבים ונקרא כל בקוע מהם חלם של פתוח וענינו חפירת הבקעים שנתפתחו בארץ וע' בערוך ערך תלם ותוי"ט שם רמז להא דפ"ב דפאה מ"א שיעור בור ג' תלמים של מענית המחרישה וע' ברע"ב שם ועתוס' שבח פ"ה ע"ב ד"ה אמר וכו' כשיעור תלם דהיינו טפח וכו' ותלם היינו שורה ובני א"י קרו לה תלם וכו' ע"ש ולכן אף שסיים הרמב"ם כאן דאפי' הי' התלם קטן מאוד פסול אבל מ"מ כיון שהוא בגדר חלם ממילא הוי כשיעור חג"צ דאל"כ לא יתכן לקרותו בשם חלם ואין סתירה כלל בדברי רמב"ם וברש"י בכורות ל"ז ע"א ד"ה פגימה אינה בלא חסרון אבל סדק משמע נמי בלא חסרון עכ"ל ועלה מפרש שם ע"ב וכמה שיעור פגימה כדי שתחגור בה צפורן ע"ש וכ"ה בכ"מ פ"ז מבימ"ק ה"א ובפיהמ"ש להר"מ פ"ו דבכורות כ' וז"ל נפגמה ר"ל חסרה כגון שנחתך ממנה מגוף הסחוס וכו' עכ"ל הרי דלשון פגם הוא חסרון ולא סדק בעלמא הנרגש בצפורן וכיון שי"ב חסרון מן הנמנע שלא תחגור בה הצפורן ואף שמצינו בפי"ג דכלים מ"ד שנפגמו ופי' הר"מ וביאור נפגמו נתבקעו היינו משום דהתם לא תליא בשיעור פגימה וע"ש פ"ה מי"א דנקט ניקב נפגם נסדק ומ"ש התב"ש דכונת רש"י ג"כ רק שתרגיש הצפורן הרי מ"מ עכ"פ צריך שתרגיש עיכוב מלהוליך הציפורן להלאה ואני מצאתי ברש"י תהלים ע"ו פסוק י"א שארית חמות תחגור תעכב ותחדיל שאר הרשעים מעורבים ונמנעים מלהראות ואותם וחמתם תחגור לשון עכבה בלשון משנה [צ"ל ברייתא] פגימת הסכין כדי שתחגור בה הציפורן ושמעתי משמו של ר"א הגאון בר"י שהי' מביא המקרא הזה עדות לאותה משלה עכ"ל ואח"ז מצאתי בהגהת י"ש שרמז לזה ובודאי היינו עיכוב גמור ולא הרגשה בעלמא שמרגשת הצפורן דבר מה ותדע שהרי בנדה כ"ה ע"ב בהא דשפיר מרוקם כיצד בודקין אותו אם הוא זכר או נקבה מביא קיסם שראשו חלק ומנענע באותו מקום אם מסכסך בידוע שזכר הוא וכו' ופירש"י אם מסכסך הקיסם שיש דבר המעכב היינו גיד וכו' ע"ש וגבי קיסם ל"ש לומר ענין הרגשה והאדם הוא רק המנענע הקיסם ובפ"כ דהיינו עיכוב גמור ועוד דאלו הרגשה בעלמא הרי גם היכי דדמיא לסאסאה שמגעתה כראש השבולת נרגש בצפורן ובע"כ דבמסוכסכת היינו הרגשת עיכוב ממש וברש"י חולין י"ז ע"ב ד"ה משני רוחות וכו' אוגרת מלשון אגרה בקציר מאכלה לשון אסיפה שאוגרת הציפורן לתוכה בין ב' עוקצין עכ"ל והובא גם בב"י אך בעיקר ד' רש"י הגם שבב"י הביא כן בשם א"ח וגם מצאתי בכלבו סי' ק"ז שהביא עובדא זו אבל הנה מצאתי בשהי"ש לריח סי' ח"ז וז"ל מעשה בא לידי שבדקתי ואשחאתי הסכין יפה ולאחר שחיטת התרנגול בדקתי בצפורן ולא היתה חוגרת בה והי' לבי מגמגם עד שהצצתי בשמש לנגד עיני ונראה לי שם פגימה והראיתיו לרבי ובדק וחזר ובדק וא"ל ודאי פגימה הוא זו וטרפה עכ"ל ונודע דבכל מקום שמזכיר שם רבי הוא רש"י ז"ל ולכאורה נראה מזה שהטריף אף שלא סי' חג"צ אבל נראה ליישב שלא יסתרו דבריו לדברי הא"ח ובלבו דמ"ש שהי' לבי מגמגם היינו שהי' מסופק אם הציפורן חוגרת ולעיני השמש הי' נראה פגימה והראהו לרבי ובדק בציפורן וחזר ובדק ונתברר לו שהציפורן חוגרת בה ולכן הטריף ותדע דאל"כ כיון שכבר ראה לעיני השמש שיש פגם למה הוצרך לבדוק עוד הו"ל לשאול לרש"י רק איך הלכה ולהורות לו שהיא טרפה ובע"כ דהכונה כמ"ש וא"כ מזה מוכח דס"ל דאף שלעיני השמש ראה פגם כל זמן שלא הגיע לשיעור חג"צ אינו פוסל:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה