דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן יז · ב
בתב"ש סקי"ג פסק דהיכי דהעמידוה בידים אע"ג דהלכה אח"כ ל"מ ובד"ק סק"ב הביא מהש"ך סי' נ"ח סק"ו שפסק דגם בהעמידוה אחרים מהני הילוך וכ' די"ל דהיינו בשלא ראינו ריעותא שא"י לעמוד בלא גערה וכו' ובגה"ק תמה דהא ראיית הש"ך מדלא מוקי בזבחים ע"ד ע"ב דר"ל מודה דהלכה א"צ בדיקה אלא דמיירי בכה"ג שהעמידוהו אחרים א"ו דגם בכה"ג מהני הילוך ואי נימא דהיכא שראו ריעותא שא"י לעמוד בגערה ומקל ל"מ הילוך אכתי תיקשי אמאי לא מוקי בכה"ג ולכן תי' הוא דהש"ך מיירי רק מחשש נפילה אבל מ"מ איכא חשש מסוכנת. דצריכה פרכוס ע"ש ותירוצו תמוה מאוד דהא כיון דראיית הש"ך מזבחים הנ"ל ממילא מוכח דליכא נמי חשש מסוכנת שתהא צריכה פרכוס שהרי מבואר ברש"י שם ד"ה נפילה וכו' צריכה בדיקה מכל סימני טרפות וכיון דאתחזיק בה ספק טריפות אין מכניסין אותה לעזרה לשוחטה משום הקריבהו. נא לפחתיך עכ"ל. הרי מבואר דכל היכי שנולד לנו ריעותא בחוץ שלא יתברר אלא בעזרה אסור להכניסו משום הקריבהו וכו' א"כ אי נימא דמ"מ הוי בחזקת מסוכנת עד שיתברר ע"י פרכוס אכתי לא נתיישבה קושי' הש"ך דהו"ל לאוקמי בכה"ג שהעמידוה אחרים דל"מ בדיקת ההילוך שבחוץ רק להוציאה מחשש נפולה ולא מחשש מסוכנת עד שיתברר בפנים ע"י הפרכוס ואסור להכניסה בפנים משום הקריבהו ועוד דכיון דהוי ספק נבלה בלא פרכוס הרי המכניס נבלה למקדש לוקה וממילא אסור להכניס ספק נבלה ויש לפקפק קצת בזה דכיון דבמתני' נקט טרפה ומחשש טרפה יצאה בהילוך רק דנשאר איסור מסוכנת דהוי חשש נבלה לא בעי לאוקמי מתני' בכך אף דבכלל נבלה הוי גם טרפה אבל הוא דחוק. אבל בלא"ה הוא תמוה דהא מבואר בר"ן פא"ט ובב"י דלגבי נפילה ל"מ העמידוה אחרים דדוקא במסוכנת איתמר דמהני והיינו משום דלהוציא מחשש מסוכנת קיל טפי וכיון דמהני הילוך גם בהעמידוה אחרים להוציאה מחשש ריסוק דנפילה מכ"ש דמהני מחשש מסוכנת וגם מלשון מהרי"ק וב"י וד"ח פא"ט ס"ק קס"ט ק"ע מוכח דדוקא בא"י לילך אח"כ איכא חשש מסוכנת משא"כ בזה וע' ברמ"א שם וגם א"א לתרץ דהש"ך מיירי רק בהעמידוה אחרים בגערה ומקל משא"כ בהעמידוה בידים דא"כ אכתי תיקשי אמאי לא מוקי בזבחים שם בכה"ג שהעמידוה בידים ולכן הדבר ברור דהש"ך לא ס"ל כהתב"ש וגם בלא"ה דברי תב"ש צ"ע דהא כבר נתבאר בס"ק הקדום שד"ז לא מכר בשום פוסק רק בכלבו בשם הראב"ד והעתקתי לשונו ומדנקט לאו כלום היא עמידתה וכו' משמע דדוקא עמידתה לאו כלום הוא משא"כ במהלכת אח"כ ובפרט מלשון הפרישה שהעתקתי שם שכ' דאף עץ בעלמא עומד וכו' נראה בעליל דאם מהלכת אח"כ יש להקל וכיון דהפר"ח חולק על כל ד' הראב"ד והדעת נוטה שכן עיקר כמש"ל סק"א וגם לשון הכלבו ובפרט מהפרישה משמע להדיא דהילוך מהני ובפרט מהש"ך מוכח כן להדיא לכן נ"ל ברור להקל בזה גם בלא הפ"מ: