אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן יד · י

ט

אך דיש להקשות לפי שי' המרדכי וכפי שביארו האחרוני' הנ"ל בהא דפריך הש"ס בפסחים ע"ו ע"א לשמואל דאמר תתאה גבר מהא דנטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו דכיון דחרס צוננת אקורי מיקר לרוטב ואמאי יטול מקומו וקשה הרי התוס' שם ע"ה ע"ב ד"ם יטול הקשו אמאי סגי בקליפה בנגע בחרסו של תנור הלא הרוטב שיש בה כ"ק נבלע בפסח עד כ"נ ותי' דמיירי שהרוטב רק מעט ודמי לסיכה משהו בעלמא ולפמ"ש הט"ז סי' צ"ד סקי"ג גם בסיכה מטעם ביטול קאתינן עלה וצ"ל לפ"ז דמתני' אחי' כמ"ד מב"מ בטל [ובזה מיושב קו' הצל"ח והאו"ח בסוגי' שם בהא דפריך לשמואל שהקשו לפמ"ש התוס' בד"ה תנן ע"ש ותבין] והנה לעיל מ"א אי' דבאכלו נא מבע"י כיון דלא חזי בלילה פטור וא"כ ה"נ בצלי ע"י דבר אחר ובתוס' ד"ה אלא הוכיחו דהכא מיירי בלא נצלה כ"צ ע"ש ולפמ"ש הר"ן בנדרים נ"ט ע"ב ד"ה ועד כאן וד"ה שאני אין היתר מתבטל לגבי איסור וגם איסור באיסור לא בטל ובפמ"ג בשעה"ת ח"ב פ"א לשי' הר"ן גם היתר בהיתר מב"מ ל"ב וא"כ בהא דנטף מרוטבו וחזר דנאסר כ"ק של הרוטב אימת נתבטל אי צלוהו לפסח מבע"י הרי קודם שנצלה כ"צ הוי היתר בהיתר ולא בטל ואחר שנצלה כ"צ נעשה שאר הפסח איסור דאסור לאכלו מבע"י והקליפה הוא היתר ולא נתבטל ההיתר באיסור ובהגיע הלילה שחזר הפסח להיות היתר והקליפה נעשה איסור שוב הוי כנולד ההיתר והאיסור בתערובות ול"מ ביטול לשי' המרדכי וגם בנצלה הפסח בלילה הרי כל זמן שלא נצלה כ"צ הכל אסור ואיסור באיסור לא בטל וכשנגמר צלייתו נעשה הפסח היתר והקליפה נשאר באיסורו ונולד ההיתר בתערובות ול"מ ביטול ומה פריך הש"ס לשמואל ואף די"ל דגם כל זמן שלא נצלה כ"צ הוי שם היתר על הפסח כיון דעתיד להיות מותר אחר שיוגמר צלייתו וכמ"ש הר"ן בטעמא דדשיל"מ אבל ז"א דזהו רק מדרבנן אבל מה"ת אזלי' בחר השתא ולא יתכן שע"ו איד"ר יוצמח קולא להקל בשל תורה וכמ"ש הר"ן פ"ב דפסחים בהא דחמץ הוי דשיל"מ [ויש לפקפק בזה דבכה"ג שבידו לצלותו עכשיו הוי כאיסור בהיתר וראי' מזבחים ע"ד כל הזבחים שנתערבו כו' וליבטל ברובא כו' והא כל זמן שהחולין בחיים אסורין משום אמ"ה ואפ"ה מהני ביטול לולא דבע"ח לא בטלי ובע"כ כיון דבידו לשחטן בטל וגם בר"ן נדרים נ"ב מבואר דבכה"ג הוי דשיל"מ מדאורייתא] ובזה נדחה ג"כ מה דיש מקום לומר דכיון דגם באכלו נא מבע"י דפטור מ"מ אסור מדרבנן לפמ"ש הב"י ביו"ד סי' פ"ז דגם בשאר איסורין פטור אבל אסור וא"כ גם בלא נצלה כ"צ אסור מבע"י וא"כ הוי הכ"ק ג"כ איסור אבל לפמ"ש ז"א דע"י דרבנן לא ניקל בשל תורה וגם מלבד זה הרי המרדכי גופי' בפכ"ש גבי חלב חי ס"ל דבשאר איסורים פטור ומותר ועמש"ל סי' ט"ז סקי"ג ודרך פלפול ביארתי עפמ"ש בס' מנ"ע לבאר פלוגתא דר"י ור"ל במנחות נ"ד גבי צמקו וחזרו ותפחו דלר"י אין דיחוי באיסורין ולר"ל יש דיחוי דלכאורה דברי ר"י עצמן סותרים זא"ז דבמנחות כ"א ס"ל לר"י גופי' גבי דם שקרש דהואיל ואידחי אדחי וביאר דלשיטתייהו אזלי דלר"י דח"ש אסור מה"ת ולא נדחה האיסור לגמרי גם בשעה שצמקו לכן חוזר ונראה אבל בדף כ"א דנדחה לגמרי מודה דיש דיחוי ולר"ל ח"ש מותר מה"ח ולכן ס"ל דיש דיחוי ע"ש ואני הראיתי ברש"י סנהדרין מ"ו ע"ב ד"ה הואיל וכו' דמפורש סברא כזו דהיכא דלא נדחה כל האיסור לגמרי אזי חוזר ונראה הכל ע"ש והמעיין במנחות שם ימצא דשמואל סובר שם ג"כ כר"ל וא"כ ס"ל דח"ש מותר מה"ת וע' תי' הרשב"א שבועות כ"ג ע"ב שכ' דרב ושמואל לא שמעי' להו דח"ש מה"ת או לא להכי נקט טעמא דסליק לכולהו ולפמ"ש פליגי בזה רב ושמואל וא"כ במתני' דנטף מרוטבו דהוי דבר מועט כמ"ש הרמ"ז וא"ח שם ובח"ד סי' ק"ה סק"ז וכן מצאתי במרדכי פכ"ה סי' תרצ"ה דנטף מרוטבו משמע רק טפה בעלמא וא"כ הוי רק ח"ש ואסור רק מדרבנן וא"כ שוב לגבי דרבנן מהני האיסור דרבנן של לא נצלה כ"צ או ההיתר של הבשר שיהי' אח"כ מותר שיתבטלו זב"ז וכמ"ש הר"ן בפסחים שם לענין דשיל"מ גופי' וכה"ג כ' הרשב"ץ הובא בב"י ורמ"א א"ע סוסי' מ"ב ולכן פריך שפיר לשמואל לשיטתי' [ואף דבקדשים המל"א כבר כ' רש"י בנזיר ל"ז ע"א דדוקא בדנפיש איסור מהיתר משא"כ כאן] ובזה ישבתי ד' הרמב"ם פ"ח מק"פ שהשמיט החי' דחרס וסלת רותחת ותמה הלח"מ ולפמ"ש ניחא דלדידן דח"ש אסור מה"ת בלא"ה ל"ק קו' הש"ס ודו"ק היטב ובזה אמרתי ליישב מה דלכאורה קשה בהא דש"ס דיומא ע"ד ע"א דמפרש ר"י טעמא דח"ש אסור משום דחזי לאיצטרופי וקשה דא"כ למ"ל לברייתא לאתויי לאיסור ח"ש מקרא דכל חלב דכיון דסברא הוא קרא למ"ל וכדפריך כה"ג בכתובות כ"ב ע"א ובנדה כ"ה וע' בפ"י ברכות ל"ה ושב"י ח"ג סי' קל"ה בזה (וע' תוס' יומא שהקשו להיפוך דכיון דאיכא קרא למ"ל סברא ובר"ן פ"ג דשבועות תי' קושייתם ולענ"ד קשה להיפוך) ובדוחק י"ל לפמ"ש התוס' שבועות כ"ב ע"ב דכשאין הסברא פשוטה אצטריך תרווייהו אבל יותר נראה דלכאורה יש לפקפק בסברת חזי לאצטרופי לפמ"ש בירו' פ"ו דתרומות דפלוגתתם, רק באין דעתו להשלים א"כ נימא הואיל ואדחי האיסור כשאכל הח"ש אדחי לגמרי גם כשיצטרף עוד ח"ש ואף דלר"י גופי' אין דיחוי באיסורים הרי כל הטעם לפ"ד המנ"ע הנ"ל משום דלא נדחה כל האיסור דגם ח"ש אסור מה"ת והרי השתא נימא דבאמת יהי' ח"ש מותר ונדחה לגמרי ולא חזי לאצטרופי כלל ולכן מייתי בברייתא קרא דכל חלב לרבות ח"ש וכיון שכבר אסרתו תורה שוב איכא סברא דחזי לאצטרופי דל"ש לומר דאידחי כיון דלא נדחה לגמרי ובזה י"ל טעמי' דר"ל דס"ל דח"ש מותר דלשיטתי' אזיל דס"ל דיש דיחוי באיסורין ול"ש סברת חזי לאצטרופי כלל והא דכל האיסורים מצטרפין תוך כא"פ היינו בדעתו להשלים ובזה י"ל הא דבירושלמי שם מבואר דמודה ר"ל ביה"כ. ובמה"פ תמה דבש"ס דילן ר"פ יה"כ פריך בהא דמפרש ר"א ואיתימא ר' ירמי' למתני' דקתני אסור לא נצרכה אלא לח"ש הניחא לר"י אלא לר"ל מא"ל והא ביה"כ מודה וגם יש להבין אמאי ביה"כ מודה ולפמ"ש א"ש דהנה השאג"א סי' י"ז חידש דבגברא ל"ש דיחוי כמו דקיי"ל דאין בע"ח נדחין ע"ש וכבר העלה הב"ט שעה"כ דין ב' דגם לשי' רש"י בכריתות ותשו' הרשב"א דכל איסורי תורה הם איסורי חפצא אבל יו"כ הוא רק איסור גברא כיון דהאיסור תלוי רק בזמן וקרא כתיב תענו את נפשותיכם דהאיסור על הנפש ע"ש וא"כ בשלמא בשאר איסורין איכא דיחוי אבל באיסור יו"כ דקאי אגברא אין ב"ח נדחין ומודה ר"ל דח"ש אסור אבל בש"ס דילן הרי אזיל התם אליבא דר' ירמי' דמשני נמי החם מתני' הכי והוא סובר בסנהדרין מ"ז דב"ח נדחין וא"כ לשיטתו אין לחלק אליבא דר"ל בין שאר איסורים ליו"כ ופריך שפיר ודו"ק. אבל בעיקר קושי' המנ"פ מהא דמנחות כ"א העלתי בתשו' להרב מו"ה צבי מו"ץ דק' וויזניצא דשאני התם באיסור דם דתליא בראוי להקרבה דמה"ט ס"ל התם דדם שבשלו א"ע עליו א"כ הרי בקדשים יש דיחוי וממילא. נדחה גם איסור דם וז"ב וראי' מד' הריטב"א בע"ז ע"ג בשם הרמב"ן דהא דקיי"ל באיסורין חוזר וניעור משום דאין דיחוי באיסורין והרי התם נדחה לגמרי בשעה שנתבטל ובע"כ דלדידן בכל גווני אין דיחוי ופלפלתי עוד הרבה בזה ואכמ"ל:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה