דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן יד
א
סעי' א' והוציא העובר את ראשו וכו' בשו"ת שו"מ מ"ת ח"ב סי' ע"ח נשאל בדין שליא שיצתה מקצתה אם העובר ניתר בשחיטת אמו אם יש לחוש שמא יצא ראשו בתוך מקצת השליא או שמא כל שלא הי' מגולה לאויר העולם ל"ה כילוד והשואל שם הביא מד' רש"י חולין ע"ז ע"א ד"ה למ"ל קרא וכו' והוא דחה דהתם הכונה שיצא הולד מגולה ולא בתוך השליא ואני תמה שלא ראו ד' רש"י במשנה שם בד"ה אסורה באכילה ואע"ג דלא נפק אלא פורתא וליכא למימר כל מיחוי הולד הי' שם שמא באותו מקצת יצא ראש הולד והרי הוא כילוד עכ"ל וכ"ה בר"ן ורע"ב שם ובכ"מ פ"ה ממ"א הי"ג ובאשכול סוסי' כ"ד וכ"ה ברש"י ב"ק י"א ע"א ותוס' שם וע"ש באס"ז ומפורש דגם בכה"ג שאינו מגולה לאויר הוי כילוד ואסור [ובמה שנחלקו רמב"ם וראב"ד פ"ה ממ"א שם יעוין באשכול שם שפסק כהרמב"ם וכ"ה בקיצור פסקי הרא"ש וע' בנח"א שם] והא דכ' רש"י ושליא בתרי' אזלא ולא שריתא שחיטה הכונה דהשליא היא טפל אצל הולד וגריר בתרי' דאם הולד יצא ראשו ונאסר משום דהוי כילוד גם השליא נאסרת וז"ש רש"י דאזלא בתרי' וכ"ה בת"ח שם והדבר פשוט ודלא כהשו"מ שטעה בזה במחכ"ת ולא הבין הפשט הפשוט בד' רש"י ולכן לדינא אסור הולד בכה"ג:
ב
בש"ך סק"א ומ"ש דברוב פדחתו הוי כילוד ע' פר"ת סק"א שמצא ברמב"ם, כת"י לא כתב חיבת רוב ולכן הכריע כהב"י סי' קצ"ד דכל פדחתו בעינן וע' בתב"ש סק"ו באורך ג"כ בזה:
ג
בש"ך סק"ב ומ"ש אפי' אמו טרפם ע' תב"ש סק"ג ושפ"ד וחי' בת עיני בזה וע' בשו"ת נא"ד סי' כ"ד שביאר ד' הש"ך לנכון:
ד
סעי' ב' הוציא ידו וכו'. יש לעיין אם הי' ב' ב"פ ויצאה יד א' מהם והחזירה ולא נודע איזה יד יצאה אי נימא דב"פ דהוי כשחוט אין עליו חשיבות בע"ח ויתבטל ברוב ויען כי אין דינים אלו מצוים אקצר. וע' תשו' מהר"ם שיק סי' שע"ח ליישב דלא תיקשי הכא מהא דביצה ל"ז דבבהמה ינקו תחומין אהדדי וה"נ כיון דהאבר היוצא אסור תיאסר כל הבהמה. וחי' דבטל במיעוטו ואף דנולד בתערובות הרי קידם שיצא הי' הכל מותר וגם דשיל"מ בטל ובביצה רב לשי' דמב"מ ל"ב אבל לפמ"ש בצל"ח ביצה דהתם דבחיים הכל אסור משום חזקת שא"ז הוי כנולד ההיתר בתערובות דלא בטל ועתוס' שבועות כ"ד דגם במעי אמו חל עשה דשא"ז א"כ נדחה תי' זה ומצאתי באשכול סי' ר"ד שהעיר בקו' הנ"ל ותי' ג"כ כן וע"ש בנח"א ועמש"ל סוסקי"א עוד בזה:
ה
בתב"ש סק"ט האריך בדין אם הוציאו כנגד הדופן עד לחוץ ולא יצא לחוץ וע' פ"ט דכלים מ"א ור"מ ור"ש שם נראין אבל לא יוצאים וכו' דאם אינו נוגע בבצק טהור דלאו תוכו הוא ומזה משמע כהתב"ש ועתוס' שבת ז' ע"א בד"ה וטח וכו' וריב"א פי' וכו' דכיון שרואה את הקרקע חשוב כמונח פ"ג קרקע והר"י חמה ע"ז ע"ש הרי שנחלקו בסברא זו ויש לחלק וע' אס"ז ב"מ כ"ו ע"א:
ו
סעי' ג' בש"ך סק"ז פסק דגם אם האם טרפה מותר מה שנשאר בפנים בשחיטת עצמו והפר"ח השיג וע' בתב"ש סק"ח אבל לא דיבר כלל מראיית הפר"ח מתוס' דף ע"ה וע' בל"א חולין ס"ט ע"א מ"ש לדחות ראי' זו וע' תשו' נא"ד סי' כ"ד ובל"ש חי' דינים ס"ג מ"ש בזה:
ז
סעי' ד' המיעוט שלא יצא מותר ע' מקמ"ח שתמה על הרא"ש שפסק להקל כאת"ל דהא הרא"ש בכמה מקומות איננו פוסק כאת"ל וע' בב"ש א"ע סי' קכ"ב סק"ז ובשעה"מ פ"ג מאישות ה"י בסופה מ"ש בזה וצ"ע שלא העיר מכאן דלא יתייישב בחילוקו שם:
ח
סעי' ה' החלב שלה אסור וכו' וה"ז כחלב טרפה וכו' במל"מ פ"א ממטמאי מו"מ תמה ע"ז דבודאי יש תמיד ס' נגד אבר א' ויתבטל בהם והוכיח מזה כדעת הר"מ שהובא במרדכי סוף חולין שהקשה בהא דיבמה שרקקה דם דכשרה דא"א בלא צחצוחי רוק אמאי לא בטל ברוב ותי' דמיירי שהוא בעין וניכר ולכן לא בטל ועוד דל"מ ביטול ברוב אלא בדבר שהי' ניכר בפ"ע ואח"כ נתערב אבל בדבר שבתחלת ביאתו לעולם מעורב ל"מ ביטול וכו' וה"נ בזה ודחה בזה ד' הב"ח וט"ז וש"ך ע"ש והביא בשם מהר"ח אלפנדרי שהקשה מתוס' זבחים כ"ו ע"א ד"ה שחט ואח"כ חחך פסולה דדם פסול אינו בטל ברוב וכו' והרי גם בלא"ה האיסור נולד בתערובות שנפסל דם הרגלים ביוצא וכל דמי בהמה יונקים זמ"ז כמ"ש רש"י שם ובתשו' א' להרב מהר"ש נ"י אבד"ק קיצמאן כ' לבאר ד' המרדכי ע"ד פלפול ומקודם אבאר גוף קושי' המרדכי שהקשה דיתבטל הרוק בדם ולכאורה לפמ"ש הר"ן נדרים נ"ט שאין דרך היתר להתבטל באיסור ועמש"ל בפתיחה לתערובות בזה א"כ ה"נ איך יתבטל הרוק בדם ואולם נראה לפמ"ש הרמב"ן לע"ז פ' השוכר בטעמא דבהיתרא לגו איסורא ל"א קמא קמא בטל משום שהביטול תלוי בדעתו ורצונו של אדם שמבטל בדעתו האיסור לגבי ההיתר אבל בהיתר לתוך איסור אדם מצפה שיתוסף עוד היתר לכן אינו בטל ע"ש ומעתה לפ"מ דאי' בירושלמי ור"ש רפ"א דפאה דלהכי לא חשיב התם רוק של יבמה בדברים שאין להם שיעור משום שאין בהוספתו מצוה כלל ועתוס' חגיגה ז' ע"א ג"כ בזה וא"כ אם נתערב הרוק בדם שפיר י"ל שיתבטל דל"ש לומר שמצפה בדעתו שיתוסף עוד רוק דהא אם ירוק עוד אפי' רק כ"ש לא יצטרך לצרף הרוק הקדום כלל כיון דסגי בכ"ש ואין בהוספתו מצוה. ומעתה אבא לבאר תי' המרדכי דלכאורה חילוקו אין בו טעם כלל מדוע יהי' חילוק בין נולד בתערובות או לא ואמינא בזה מלתא חדתא עפ"מ שמצאתי מרגניתא טבא בחי' הרשב"א ביצה ל"ח ע"ב שהביא שם קו' ר"י הלוי בהא דגבינות עכו"ם אסורים מפני שמעמידין בעור קיבת נבלה ואמאי אסורין נימא שיתבטל ברוב ותי' דדבר המעמיד לא בטל והקשה ע"ז דגם גבי מים ומלח הרי המים מעמידים העיסה ולא יועיל ביטול ומה פריך התם דליבטל מים ומלח לגבי עיסה וכ' וז"ל אלא מכאן אפשר שלא כטעמו של הרב ז"ל דהתם שאני שכל הרואה גבינה של עכו"ם יודע ומכיר שבאיסור העמידה שהרי ההעמדה הוא בעור קיבה והוי כאלו האיסור בעין משא"כ כאן אע"פ שהכל יודעים שלא עמדה בלא מים אין הכל יודעים שהעמידוהו ע"י מים שאולין עכ"ל וממ"ש הרשב"א דמכאן אפשר שלא כטעמו של הרב מוכח דגם בלא טעמא דמעמיד ל"מ ביטול בגבינו' וביאור הדבר דכיון דבניכר האיסור ל"מ ביטול א"כ ה"ה אם ניכר האיסור בידועה שכל הרואה יודע שיש כאן איסור הו"ל כניכר האיסור ולכן גבי גבינות שידוע לכל שמעמידין אותן בעור קיבת נבלה הו"ל כניכר האיסור ולא בטל משא"כ גבי מים שאולין דאין הרואה יודע אם הם שאולין שעי"ז המה מחוץ לתחום. וצ"ל דהרשב"א בתי' זה ס"ל דבודאי מעמידין בעור קיבת נבלה ודלא כהתוס' חולין קט"ז דאל"כ שוב אינו ניכר ומעתה י"ל דזהו כונת המרדכי דבשלמא היכי דהאיסור וההיתר הי' כל א' מקודם בפ"ע ונתערבו ע"י מקרה זה בזה אין ניכר להרואה שנתערב איסור בהיתר זה לכן מהני ביטול אבל ביבמה שרקקה דם דא"א לדם בלא צחצוחי רוק א"כ כל הרואה הרקיקה של דם יודע שיש בו צחצוחי רוק כיון דא"א שיהי' באופן אחר כלל וכך דרך ביאתו לעולם וא"כ הוי בניכר הרוק בהדם ול"מ ביטול ולכן אף שאינו ניכר ממש כתי' א' של המרדכי שם מ"מ הוי בכלל ניכר דהא הוי ניכר בידיעה והוי בכלל רוק הנראה לדיינים שצריך שיראו יוצא מפיה דבשעה שרואים אותו יוצא מפיה ידוע לכל הרואים שיש שם גם רוק ובזה יש ליישב מה דיש לדקדק למ"ל להש"ס לומר דא"א בלא צחצוחי רוק הרי גם אם ע"פ רוב מעורב צחצוחי רוק סגי ולפמ"ש ניחא דא"כ שוב אינו ניכר לכל והדק"ל דליבטל ברוב ודו"ק. וא"כ התינח התם ובש"ז של זב דא"א בלא צחצוחי זיבה אבל גבי חלב של אבר היוצא שפיר כ' הפוסקים דבטל ברוב דנהי דבא בתערובות מ"מ הרי אינו ניכר להרואה שהאבר הוא אבר שיצא ודמי למים שאולין שכ' הרשב"א דאינו ידוע אם באו מחוץ לתחום וה"נ בזה ולכן שפיר מהני ביטול וכן בהא דזבחים כ"ו דאע"ג שהדם של הרגל פסול מ"מ אינו ניכר אם הרגל יצא לחוץ ולכן שפיר בטל. וא"ש והוא נכון בס"ד. ואולם אחרי שובי נחמתי אם כי הדברים נכונים ע"ד הפלפול אבל להעמיס כן בכונת המרדכי אי אפשר שהרי המרדכי הקשה ע"ז מהא דשליא בבית הבית טמא ור"ש מטהר משום שנימוח הולד ונתבטל ברוב ותי' דהתם נמי הולד הי' ניכר קודם שנימוח ע"ש ולפמ"ש מה בכך הרי מ"מ ניכר בידיעה שאין שליא בלא ולד ונימוח בו ע"כ א"א להעמיס זאת בכוונת המרדכי אבל הדברים נכונים בעצמם לפלפולא בעז"ה:
ט
ובעיקר ד' המרדכי הנ"ל ראיתי בב"מ א"ע סי' קס"ט ס"מ שתמה עליו מש"ס דבכורות כ"ב גבי בהמה שהפילה חררת דם וכו' דמשום ביטול ברוב נגעו בה והרי התם נולד האיסור בתערובות אבל במח"כ נעלם ממנו שהמרדכי עצמו שם הקשה מהא דשליא בבית ובבכורות שם הובא ג"כ מזה וקאמר דראב"י ור"ש אמרו דבר א' ותי' המרדכי דמ"מ הי' ניכר הולד קודם שנימוק ע"ש אך לכאורה הוא תמוה דהא קיי"ל דטומאה בלועה אינו מטמא וא"כ כל זמן שהוא בפנים לא חל האיסור כלל ומשיצא כבר הי' נימוח ומעורב וראיתי במהריט"א פ"ג דבכורות אות ל' שביאר ד' המרדכי דמ"מ כיון שעכ"פ הי' ניכר קודם שנימוק אף דבאותה שעה (לא חלה טומאה עליו מ"מ שפיר בטל והביא מפ"ז דכלאים המעביר עציץ נקוב בכרם דדוקא אם הוסיף מאתים אסור ובפחות בטל בא' ור' והרי תחלת ביאתו לעולם עי"ת והעלה דדוקא כששניהם האיסור וההיתר באים עי"ת לא בטל אבל אם א' מהם הי' בפ"ע מקודם שפיר בטל ובזה תי' ד' מרדכי שבסי' ק"ב גבי גיגית של ענבים והיין יוצא בשבת וע"ש מ"ש מהתוס' מעילה כ"א שהעמידו קושייתם על דין פרוטה שנפלה בכיס ולא על דין פרוטה בכיס זה הקדש ומוכח דס"ל כהמרדכי דבכה"ג ל"מ ביטול ודחה דאין ראי' עש"ה וע' בב"ט שעה"ת דין א' פ"ד שהעיר ג"כ מתוס' מעילה הנ"ל דיש ראי' לס' מרדכי אבל לפ"ד מהריט"א הנ"ל ליתא ובפרט לפמ"ש הכרו"פ וח"ד סי' ק"ב לחלק דהיכא דמתחלה הי' הכל מותר וחל האיסור בתערובות אזי גם דשיל"מ בטל ורק היכא דהכל הי' אסור בתחלה וההיתר נעשה בתערובות ל"מ ביטול א"כ גם בהא דתוס' מעילה הי' הכל מותר רק שאמר פרוטה בכיס זה הקדש א"כ אדרבא גם דשיל"מ בטל וע"ע נו"ב מ"ת יו"ד סי' נ"ד נ"ה העיר בהמ"ח ג"כ מפ"ז דכלאים הנ"ל ואני הבאתי ראי' לסברת המרדכי הנ"ל מהש"ס דב"מ נ"ג ע"א דפריך בהא דמע"ש בטל ברוב בשאין בו ש"פ ונכנס לירושלים ויצא ואם אי' לדחזקי' וכו' ליעבד לי' ה"נ לדחזקי' ומשני בדלא פריק וניתי ב' פרוטות ונחלל עלייהו וכו' ומשני מי סברת וכו' הדר הו"ל דאורייתא ודרבנן ולא מצטרפי. וברש"י וא"ת המעורב בו יצטרף להשלים הדר הו"ל דאורייתא ודרבנן ע"ש וק' הרי גם המעשר שוה חצי פרוטה בטל מה"ח ברוב של ש"פ שכבר נפדה בפרוטה ורק מדרבנן לא בטל והו"ל דרבנן ודרבנן וכבר נשאלתי בזה והשבתי דכיון דמתחלה הי' הכל מעשר ונולד ההיתר של החילול בתערובות ל"מ ביטול מה"ת כלל וכדעת מרדכי הנ"ל. ושוב הראוני בשו"ת שו"מ מ"ד ח"ג סי' מ"ד באמצע התשו' שנשאל ג"כ בזה והשיב ג"כ כמ"ש וא"כ יש מזה ראי' להמרדכי ואין לדחות דשא"ה דכיון דלא יועיל הצירוף רק ע"י הביטול ברוב שוב איננו בגדר דשיל"מ כיון דגם אחר החילול נצטרך לבא לביטול ברוב דז"א דאדרבא אם לא יועיל ביטול ברוב יהי' גם התערובות השני דאורייתא ויצטרפו דאורייתא ודאורייתא ובודאי יועיל החילול והא דפריך וניתי דמאי ולכאורה ק' דהא לפ"ז נצטרך לצרף ביטול הרוב של התערובות גם בהחילול דאל"כ יהי' דרבנן ודאורייתא ולא מצטרפי וא"כ ל"ה דשיל"מ וכן נשאלתי מתלמודי הרב החריף מ' אברהם יהודא ני' והשבתי די"ל הכונה דלבתר דפריך וניתי מעשר דאית לי' ונצטרפינהו ומשני דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי ע"ז פריך דאחר שיביא מעשר דאורייתא ויצרפנו יביא דמאי ויצרף דבזה שוב ממ"נ יועיל החילול דבלא ביטול ברוב מועיל צירוף של המעשר ודאי ואי משום דהתערובות דרבנן דנתבטל ברוב שוב מועיל צירוף הדמאי וא"כ אחר החילול א"צ להיתר של ביטול ברוב כלל וע"ז משני דלמא אתי לאתויי גם בפעם ב' רק ודאי. גם העירוני די"ל דגם בדמאי דהוי דרבנן הוא רק משום דרוב ע"ה מעשרין ואי לאו רובא הי' גם מה"ת אבל יש לפקפק דהתם הוי רובא דא"ק דעדיף מביטול ולשי' כמ"פ מהני רוב בזה גם בדשיל"מ כנודע אבל מגוף ד' הש"ס אין ראי' כ"כ לפי פי' א' שכ' באס"ז שם דחצי פרוטה לבד אינו צריך פדיון רק מדרבנן משא"כ היכי דהי' מתחלה ש"פ אך דלכאורה חמוה דמ"מ כיון דבטל ברוב נעשה ג"ז דרבנן וצ"ל דכיון דקודם תערובות הי' מה"ת שוב אינו מצטרף ויותר נראה דבזה שוב י"ל דכיון דלא יועיל החילול רק בצירוף ביטול ברוב שוב ל"ה בגדר דשיל"מ וכמש"ל אבל מד' רש"י יש ראי' אבל העירני ח"א דלשי' הסוברי' דאין מבטלין איסור לכתחלה מה"ת י"ל דה"נ כיון דלא יועיל החילול רק ע"י ביטול ברוב אסור להביא לכתחלה ולחלל על הש"פ דגורם לכתחלה שיתבטל ברוב וע' בשו"ת שבאב"מ בסופו סי' י"ח מ"ש בדין תרומה אבל יש לפקפק דהכא אינו עושה מעשה ביטול רק שפודה הש"פ ומחצה אלא שאין חצי פרוטה נתפס בפדיון וממילא בטל ברוב והוי כאינו מכוין לבטל וע' בתוי"ט ובני"ש פ"ד דתרומות מ"ח ובפרט להסוברים דהוי רק דרבנן שוב תליא במ"ש הר"ן פ"ב דפסחים דע"י איסור דרבנן לא נפקע דין דשיל"מ. ובמק"א העירותי דלפמ"ש רש"י בבכורות ט"ו ע"ב ורש"י ד"ה לא אלימי דהיכא דמדאורייתא פקעה הקדושה ורק משום גזירה דרבנן אסור לא אלים למיתפס פדיון א"כ איך אמרו בב"מ דהוי דשיל"מ ע"י הפדיון הרי כל גזירת דשיל"מ רק מדרבנן ומה"ת בטל ברוב וא"כ כיון דכל איסור שבו הוא רק מדרבנן שוב לא אלים למיתפס הפדיון כלל ושוב ל"ה דשיל"מ ובסברא זו יש לבאר ד' תוס' מעילה כ"א אבל הוא נסתר מש"ס הנ"ל ונראה דמזה ראי' למ"ש הכ"מ פ"ז ממעילה ה"ו דדשיל"מ מה"ת ובשו"ת מהרי"א חיו"ד סי' של"ט ביאר דבריו דהיינו היכי דבידו לתקנו עכשיו בכל שעה בכה"ג הוי דשיל"מ מה"ת ודוקא בהקדש דקיי"ל דשוה מנה שחילל בעד ש"פ מחולל ובכה"ג ל"ה מחוסר ממון ע"ש וא"כ הרי לשי' רמב"ם פ"ד ממע"ש הי"ח גם במע"ש דינא הכי והוי דשיל"מ מה"ת וממילא מהני בי' פדיון וא"ש אבל ברש"י ב"מ נ"ג ע"א שם מפורש דגם במע"ש דשיל"מ דרבנן וא"כ תיקשי לשי' רש"י בכורות הנ"ל וי"ל דלענין דשיל"מ דהיינו כדי שלא נצטרך לביטול הרוב א"כ לפי הך צד דל"מ ביטול ברוב שוב מהני הפדיון ונתפס בו דו"ק והבן גס יש לחלק בין היכי דהוי רק מצד גזירה ובין איסור גמור מדרבנן ויש להעיר עוד ע"ד המרדכי מהא דזבחים ע"ט ע"א חרסן של זב וכו' שלישי טהור בד"א שנתן לתוכו מים אבל לא נתן כו' טמא כו' מאן שמעת לי' דאמר מב"מ לא בטל וכו' וק' דגם לדידן הרי כשיוצא הבליעה בא לעולם עי"ת וצ"ל משום דהמ"ר שנתן לתוכו היו טהורים בתחלה ודמי להא דסי' ק"ב הנ"ל:
י
אך דיש להקשות לפי שי' המרדכי וכפי שביארו האחרוני' הנ"ל בהא דפריך הש"ס בפסחים ע"ו ע"א לשמואל דאמר תתאה גבר מהא דנטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יטול את מקומו דכיון דחרס צוננת אקורי מיקר לרוטב ואמאי יטול מקומו וקשה הרי התוס' שם ע"ה ע"ב ד"ם יטול הקשו אמאי סגי בקליפה בנגע בחרסו של תנור הלא הרוטב שיש בה כ"ק נבלע בפסח עד כ"נ ותי' דמיירי שהרוטב רק מעט ודמי לסיכה משהו בעלמא ולפמ"ש הט"ז סי' צ"ד סקי"ג גם בסיכה מטעם ביטול קאתינן עלה וצ"ל לפ"ז דמתני' אחי' כמ"ד מב"מ בטל [ובזה מיושב קו' הצל"ח והאו"ח בסוגי' שם בהא דפריך לשמואל שהקשו לפמ"ש התוס' בד"ה תנן ע"ש ותבין] והנה לעיל מ"א אי' דבאכלו נא מבע"י כיון דלא חזי בלילה פטור וא"כ ה"נ בצלי ע"י דבר אחר ובתוס' ד"ה אלא הוכיחו דהכא מיירי בלא נצלה כ"צ ע"ש ולפמ"ש הר"ן בנדרים נ"ט ע"ב ד"ה ועד כאן וד"ה שאני אין היתר מתבטל לגבי איסור וגם איסור באיסור לא בטל ובפמ"ג בשעה"ת ח"ב פ"א לשי' הר"ן גם היתר בהיתר מב"מ ל"ב וא"כ בהא דנטף מרוטבו וחזר דנאסר כ"ק של הרוטב אימת נתבטל אי צלוהו לפסח מבע"י הרי קודם שנצלה כ"צ הוי היתר בהיתר ולא בטל ואחר שנצלה כ"צ נעשה שאר הפסח איסור דאסור לאכלו מבע"י והקליפה הוא היתר ולא נתבטל ההיתר באיסור ובהגיע הלילה שחזר הפסח להיות היתר והקליפה נעשה איסור שוב הוי כנולד ההיתר והאיסור בתערובות ול"מ ביטול לשי' המרדכי וגם בנצלה הפסח בלילה הרי כל זמן שלא נצלה כ"צ הכל אסור ואיסור באיסור לא בטל וכשנגמר צלייתו נעשה הפסח היתר והקליפה נשאר באיסורו ונולד ההיתר בתערובות ול"מ ביטול ומה פריך הש"ס לשמואל ואף די"ל דגם כל זמן שלא נצלה כ"צ הוי שם היתר על הפסח כיון דעתיד להיות מותר אחר שיוגמר צלייתו וכמ"ש הר"ן בטעמא דדשיל"מ אבל ז"א דזהו רק מדרבנן אבל מה"ת אזלי' בחר השתא ולא יתכן שע"ו איד"ר יוצמח קולא להקל בשל תורה וכמ"ש הר"ן פ"ב דפסחים בהא דחמץ הוי דשיל"מ [ויש לפקפק בזה דבכה"ג שבידו לצלותו עכשיו הוי כאיסור בהיתר וראי' מזבחים ע"ד כל הזבחים שנתערבו כו' וליבטל ברובא כו' והא כל זמן שהחולין בחיים אסורין משום אמ"ה ואפ"ה מהני ביטול לולא דבע"ח לא בטלי ובע"כ כיון דבידו לשחטן בטל וגם בר"ן נדרים נ"ב מבואר דבכה"ג הוי דשיל"מ מדאורייתא] ובזה נדחה ג"כ מה דיש מקום לומר דכיון דגם באכלו נא מבע"י דפטור מ"מ אסור מדרבנן לפמ"ש הב"י ביו"ד סי' פ"ז דגם בשאר איסורין פטור אבל אסור וא"כ גם בלא נצלה כ"צ אסור מבע"י וא"כ הוי הכ"ק ג"כ איסור אבל לפמ"ש ז"א דע"י דרבנן לא ניקל בשל תורה וגם מלבד זה הרי המרדכי גופי' בפכ"ש גבי חלב חי ס"ל דבשאר איסורים פטור ומותר ועמש"ל סי' ט"ז סקי"ג ודרך פלפול ביארתי עפמ"ש בס' מנ"ע לבאר פלוגתא דר"י ור"ל במנחות נ"ד גבי צמקו וחזרו ותפחו דלר"י אין דיחוי באיסורין ולר"ל יש דיחוי דלכאורה דברי ר"י עצמן סותרים זא"ז דבמנחות כ"א ס"ל לר"י גופי' גבי דם שקרש דהואיל ואידחי אדחי וביאר דלשיטתייהו אזלי דלר"י דח"ש אסור מה"ת ולא נדחה האיסור לגמרי גם בשעה שצמקו לכן חוזר ונראה אבל בדף כ"א דנדחה לגמרי מודה דיש דיחוי ולר"ל ח"ש מותר מה"ח ולכן ס"ל דיש דיחוי ע"ש ואני הראיתי ברש"י סנהדרין מ"ו ע"ב ד"ה הואיל וכו' דמפורש סברא כזו דהיכא דלא נדחה כל האיסור לגמרי אזי חוזר ונראה הכל ע"ש והמעיין במנחות שם ימצא דשמואל סובר שם ג"כ כר"ל וא"כ ס"ל דח"ש מותר מה"ת וע' תי' הרשב"א שבועות כ"ג ע"ב שכ' דרב ושמואל לא שמעי' להו דח"ש מה"ת או לא להכי נקט טעמא דסליק לכולהו ולפמ"ש פליגי בזה רב ושמואל וא"כ במתני' דנטף מרוטבו דהוי דבר מועט כמ"ש הרמ"ז וא"ח שם ובח"ד סי' ק"ה סק"ז וכן מצאתי במרדכי פכ"ה סי' תרצ"ה דנטף מרוטבו משמע רק טפה בעלמא וא"כ הוי רק ח"ש ואסור רק מדרבנן וא"כ שוב לגבי דרבנן מהני האיסור דרבנן של לא נצלה כ"צ או ההיתר של הבשר שיהי' אח"כ מותר שיתבטלו זב"ז וכמ"ש הר"ן בפסחים שם לענין דשיל"מ גופי' וכה"ג כ' הרשב"ץ הובא בב"י ורמ"א א"ע סוסי' מ"ב ולכן פריך שפיר לשמואל לשיטתי' [ואף דבקדשים המל"א כבר כ' רש"י בנזיר ל"ז ע"א דדוקא בדנפיש איסור מהיתר משא"כ כאן] ובזה ישבתי ד' הרמב"ם פ"ח מק"פ שהשמיט החי' דחרס וסלת רותחת ותמה הלח"מ ולפמ"ש ניחא דלדידן דח"ש אסור מה"ת בלא"ה ל"ק קו' הש"ס ודו"ק היטב ובזה אמרתי ליישב מה דלכאורה קשה בהא דש"ס דיומא ע"ד ע"א דמפרש ר"י טעמא דח"ש אסור משום דחזי לאיצטרופי וקשה דא"כ למ"ל לברייתא לאתויי לאיסור ח"ש מקרא דכל חלב דכיון דסברא הוא קרא למ"ל וכדפריך כה"ג בכתובות כ"ב ע"א ובנדה כ"ה וע' בפ"י ברכות ל"ה ושב"י ח"ג סי' קל"ה בזה (וע' תוס' יומא שהקשו להיפוך דכיון דאיכא קרא למ"ל סברא ובר"ן פ"ג דשבועות תי' קושייתם ולענ"ד קשה להיפוך) ובדוחק י"ל לפמ"ש התוס' שבועות כ"ב ע"ב דכשאין הסברא פשוטה אצטריך תרווייהו אבל יותר נראה דלכאורה יש לפקפק בסברת חזי לאצטרופי לפמ"ש בירו' פ"ו דתרומות דפלוגתתם, רק באין דעתו להשלים א"כ נימא הואיל ואדחי האיסור כשאכל הח"ש אדחי לגמרי גם כשיצטרף עוד ח"ש ואף דלר"י גופי' אין דיחוי באיסורים הרי כל הטעם לפ"ד המנ"ע הנ"ל משום דלא נדחה כל האיסור דגם ח"ש אסור מה"ת והרי השתא נימא דבאמת יהי' ח"ש מותר ונדחה לגמרי ולא חזי לאצטרופי כלל ולכן מייתי בברייתא קרא דכל חלב לרבות ח"ש וכיון שכבר אסרתו תורה שוב איכא סברא דחזי לאצטרופי דל"ש לומר דאידחי כיון דלא נדחה לגמרי ובזה י"ל טעמי' דר"ל דס"ל דח"ש מותר דלשיטתי' אזיל דס"ל דיש דיחוי באיסורין ול"ש סברת חזי לאצטרופי כלל והא דכל האיסורים מצטרפין תוך כא"פ היינו בדעתו להשלים ובזה י"ל הא דבירושלמי שם מבואר דמודה ר"ל ביה"כ. ובמה"פ תמה דבש"ס דילן ר"פ יה"כ פריך בהא דמפרש ר"א ואיתימא ר' ירמי' למתני' דקתני אסור לא נצרכה אלא לח"ש הניחא לר"י אלא לר"ל מא"ל והא ביה"כ מודה וגם יש להבין אמאי ביה"כ מודה ולפמ"ש א"ש דהנה השאג"א סי' י"ז חידש דבגברא ל"ש דיחוי כמו דקיי"ל דאין בע"ח נדחין ע"ש וכבר העלה הב"ט שעה"כ דין ב' דגם לשי' רש"י בכריתות ותשו' הרשב"א דכל איסורי תורה הם איסורי חפצא אבל יו"כ הוא רק איסור גברא כיון דהאיסור תלוי רק בזמן וקרא כתיב תענו את נפשותיכם דהאיסור על הנפש ע"ש וא"כ בשלמא בשאר איסורין איכא דיחוי אבל באיסור יו"כ דקאי אגברא אין ב"ח נדחין ומודה ר"ל דח"ש אסור אבל בש"ס דילן הרי אזיל התם אליבא דר' ירמי' דמשני נמי החם מתני' הכי והוא סובר בסנהדרין מ"ז דב"ח נדחין וא"כ לשיטתו אין לחלק אליבא דר"ל בין שאר איסורים ליו"כ ופריך שפיר ודו"ק. אבל בעיקר קושי' המנ"פ מהא דמנחות כ"א העלתי בתשו' להרב מו"ה צבי מו"ץ דק' וויזניצא דשאני התם באיסור דם דתליא בראוי להקרבה דמה"ט ס"ל התם דדם שבשלו א"ע עליו א"כ הרי בקדשים יש דיחוי וממילא. נדחה גם איסור דם וז"ב וראי' מד' הריטב"א בע"ז ע"ג בשם הרמב"ן דהא דקיי"ל באיסורין חוזר וניעור משום דאין דיחוי באיסורין והרי התם נדחה לגמרי בשעה שנתבטל ובע"כ דלדידן בכל גווני אין דיחוי ופלפלתי עוד הרבה בזה ואכמ"ל:
יא
אך לפמש"ל בשם מהריט"א דדוקא היכא דהאיסור וההיתר באים שניהם ביחד ל"מ ביטול אבל היכי דבא המבטל או המתבטל לבד בתערובות בטל א"כ מיושב קו' הנ"ל בפשיטות וע' בסמ"ח על החינוך מצוה ג' שהוכיח ג"כ מהא דנדרים נ"ח דגידולי היתר מעלים האיסור והא התם נולד ההיתר בתערובות ואפ"ה מהני ביטול ובע"כ דכיון דעכ"פ האיסור הי' מקודם בפ"ע מהני ביטול וע' בשו"ת שו"מ מ"ג ח"ב סי' ס"ח ג"כ בזה ותמהני שלא ראו ד' התב"ש סי' זה סקי"ב שהעיר בזה וכ' דיש שם טעמי אחריני אבל לא זכיתי להבין כוונתו כעת וע' בשו"ת ב"א חאו"ח פי' נ"ו באמצע התשו' שהוכיח מהר"ן בע"ז שכ' דטעמא דזוז"ג משום ביטול והא התם באו הגורמים בתוך הפרי בתערובות ובע"כ דלא ס"ל כהמרדכי הנ"ל אבל אינו מוכרח דהא התם אינו בגדר ביטול גמור דגם בלא רובא בטלי הגורמים זב"ז וכמ"ש הב"א בעצמו שם וע"ש שתמה גם עמ"ש הר"ן לחלק בין היכא דאפשר לגורם היתר להיות אסור דזהו רק למ"ד מב"מ ל"ב וע' בב"מ סי' קס"ט ס"מ הנ"ל מ"ש סמוכין מד' רש"י יבמות פ"ו שכ' דאיסור טבל בשביל התרומה שבו בעכצ"ל דס"ל כהמרדכי דאל"כ תיקשי שיתבטל מה"ת ברוב אבל אינו ראי' דמלבד מש"ש מהר"ן נדרים פ"ד ע"ב אף גם י"ל דהתם גזיה"כ להפריש התרומה ומצותו בכך שלא יתבטל וע' ביצה ל"ח ע"ב וכה"ג י"ל בהא דתמורה ט"ו ע"ב והאיכא מתו בעליו ומסיק דרובא הוי וגם י"ל דהתם לר"י מב"מ ל"ב ומד' הר"ן נדרים פ"ד שהביא הב"מ הנ"ל מוכח דלא ס"ל כמרדכי ע"ש ותבין ויש להעיר בהוריות ו' ע"א מנ"ל לר"פ הא וכו' אלא הכא מי הוי חיים וכו' ודלמא מועטין כו' הכתיב וכו' וברש"י ד"ה הא לא מצית וכו' והאי כחטאת שרוב בעלי' קיימין ומש"ה קרבה ע"ש וק' הרי נולד האיסור בתערובות ול"מ ביטול אבל אי נימא דהיכא דמקודם הי' הכל היתר שפיר בטל ניחא ואולם לפמש"ל בשם מהריט"א נראה דכונת המרדכי רק בדבר שמתחלת הוייתו וביאתו לעולם הכי רבותי' שיבאו שניהם יחד ל"מ ביטול אבל היכא דמקודם הי' א' בפ"ע אף שהי' מותר או אסור אין נ"מ בזה כלל ושפיר בטל זב"ז וכן מצאתי בא"ז הל' חליצה סי' תרע"א אות ג' וז"ל קשה לי אני המחבר יתבטל הרוק בהדם ונ"ל דהואיל ורבותי' דהאי רוק הכי שבאים שניהם מפי' יחד אין שייך בו ביטול שאין שייך ביטול אלא בדבר שהי' זה לבד וזה לבד ונתערבו עכ"ל ומבואר דס"ל ג"כ כהמרדכי ולא כמו שדימו איזה אחרונים שדעת מרדכי הוא דעת יחיד והרי גם הא"ז סובר כן אבל מבואר מלשונו דלא תליא בזמן חלות איסור או היתר רק אם רבותי והוייתו מתחלת ברייתו לעולם בכך ולכן ס"ל להמרדכי בנימוק השליא דכיון דהולד הי' ניכר ברחם אמו עכ"פ קודם שנימוק שפיר בטל ועפ"ז נסתרו כמה דברים ממ"ש למעלה וגם דברי כמה אחרונים בכמה מקומות ואין להאריך יותר. אמנם מד' האשכול סי' כ"ד שרמזתי לעיל סק"ד שתי' דהא דהולד כולו מותר אף דיונק מאבר היוצא משום דבטל במיעוטו ע"ש ולפמ"ש דלא תליא בזמן חלות האיסור וכן לפמש"ל סק"ד בשם צל"ח ביצה מוכח דלא ס"ל כהמרדכי דהא התם ג"כ בא לעולם בתערובות אבל צ"ע דהא ר' יהודא הוא מרי' דשמעתי' דאבר היוצא והוא ס"ל דמב"מ ל"ב ואמאי שאר הולד מותר שוב מצאתי בתשו' מהרי"א יו"ד סי' שפ"א שהביא קו' זו בשם הח"ס על גוף ד' הש"ס ותי' שם בכמה דרכים ע"ש:
יב
והנה הנו"ב העלה דדוקא ביטול ברוב ל"מ בכה"ג משא"כ ביטול בס' ובישוע"י כאן דחה דבריו וכ"ה ביא"פ סי' ק"ב ובשו"ת ספר יושיע בפז"כ סי' ק"ט וע' בב"ט שעה"ת דין א' פ"ד שכ' בפשי' כדעת נו"ב ולא הרגיש ג"כ בהנ"ל וע' בשו"ת הש"מ סי' ל"ח שהעלה דגבי מבשא"מ שהטעם משתנה לגמרי הוי כמאן דליתא וכמ"ש הפ"י בביצה ל"ח וגם הוי כהא דמוסק בא"ח סי' רט"ז דנשתנה להיתר לכן גם בכה"ג שנולד בתערובות בטל ודבריו מסתברים וע"ע כה"ג בתשו' ח"ס סי' צ"ו דגם איסור באיסור והבה"ת בטל בששים מה"ט:
יג
בפלתי סק"ה הקשה בהא דבעי מהו לגמוע חלבו ונשאר בתיקו דהא הוי זו"זג דקיי"ל דשרי ונראה ליישב לפמ"ש בשו"ת ב"א חאו"ח סי' נ"ו דטעמא דזוז"ג דמותר משום דקודם שנתנה תורה הי' הכל מותר ולכן אף שע"י ציווי התורה נאסר הדבר ההוא והאיסור הזה גורם לד"ז שיבא לעולם מ"מ ההיתר יש לו קדימה בזה שהרי קודם מ"ת הי' הכל מותר ואין כח בגורם האיסור לאסור בזה כיון שגם ההיתר גורם לד"ז שיבא לעולם עש"ה ובזה אמרתי טעם נכון לד' רמ"ה שהביא הטור יו"ד פי' קמ"ב שפסק דבע"ז גם זו"זג אסור וע' בב"י וט"ז סק"ד ומג"א סי' תמ"ה סק"ה בזה ולפמ"ש י"ל דגבי ע"ז שגם ב"ל נצטוו עלי' עוד מימי אדה"ר כדאי' בסנהדרין נ"ו ע"ב א"כ הגורם של איסור שוה בתקפו עם גורם ההיתר ולכן אסור בזוז"ג היכא דעיקר גמרו גם ע"י האיסור וכמ"ש הט"ז שם ואף דהתוס' בע"ז ס"ד ע"א ד"ה מסתברא וכו' כ' דמה שע"א תופסת דמי' משום דכתי' והיית חרם כמוהו דוקא בישראל נאמר ולא בב"נ מ"מ גוף איסור הנאה מע"ז גם לב"נ נאמר והחולקים על הרמ"ה י"ל דס"ל דקודם מ"ת נצטוו רק שלא לעבוד ע"ז ולא באיסור הנאתה וע' רמב"ם פ"ז מע"ז ה"ב. ומעתה לפ"ז הכא דהאיסור של אבר היוצא הוא משום אמ"ה שנאסר גם לב"נ ול"מ בי' שחיטה כמ"ש הרמ"ע בע"מ מח"ד ח"ג פכ"א (וע' בס"ק שאח"ז מ"ש בזה) וא"כ גם קודם מ"ת הי' אסור הגורם הזה וקודם שנאסר אמ"ה הרי לא הותר בשר כלל לאכילה וכדאי' בסנהדרין נ"ט ע"ב וע"ש בתוס' נ"ו ע"ב ד"ה אכל תאכל וכו' ע"ש וא"כ אין קדימה לגורם ההיתר עליו ואסור בכה"ג גם בזוז"ג [ובפרט אי נימא דכיון דחלב חידוש הוא שחידשה תורה להתיר וקודם מ"ת הי' אסור לב"נ משום אמ"ה כמ"ש מהריט"א פ"א דבכורות אות ב' בסופו וצ"ל לפ"ז דהא דכתי' ויקח חמאה וחלב היינו חלב שחיטה א"כ אדרבא קודם מ"ת הי' כל חלב אסור ועכשיו באנו להתירה ושוב גורם האיסור יש לו קדימה ואסור אבל לפמ"ש הפלתי סי' פ"א סק"ז ליתא ע"ש ותבין] ובזה מיושב מה שהקשה עוד בפלתי שם דהרי כל חלב אתי גם מן חלב בציר"י ודם דלית לי' תקנתא בשחיטה ואפ"ה שרי ואי משום דהתם תרי והכא תלח הרי בב"פ ליכא איסור חלב ולפמ"ש ניחא דהא איסור חלב ודם דל"ל תקנתא בשחיטה לא הי' אסור קודם מ"ת ואי משום אמ"ה הרי כיון דאית לי' תקנתא בשחיטה ס"ל להש"ס דאינו אוסר החלב ובפרט דמדם הרי דם מן החי מותר לב"נ כמ"ש הרמב"ם פ"ט ממלכים א"כ שפיר בעי באבר היוצא אם אוסר החלב בישראל וליכא למיפשט מכל חלב דאתי מחלב ודם די"ל דשא"ה דהוי זוז"ג דמותר ודו"ק כי נכון הוא בס"ד:
יד
אבל בעיקר הדבר אם אסור להושיט אבר היוצא לב"נ לפמ"ש במש"ז סק"ב להעמיס בלשון הרשב"א בתה"א לכ"ע א"ב משום אמיה אבל המעיין בתה"א ובדה"ב ומשה"ב ימצא שדברי מש"ז דחוקים ורחוקים מן האמת וגם מצאתי בר"ן דמוכח להדיא דאית בי' משום אמ"ה וכבר רמז אליו הש"ך סקי"א ומצאתי ברה"ז סי' זה סק"ב שדחה ג"כ ד' הפמ"ג רק שלא הביא ג"כ ד' הר"ן וע"ש שהעלה דגם להרמב"ם וראב"ד נהי דאית בי' משום טרפה מ"מ גם משום אמ"ה איכא בי' ומסיק דאסור להושיטו לב"נ אבל המעיין ברמב"ם וראב"ד וכ"מ ולח"מ היטב ימצא דבלא נחתך קודם שחיטת אמו ליכא משום אמ"ה ורק משום טרפה וכן בהחזירו ודוקא בנחתך קודם שחיטה לוקה משום אמ"ה אבל לשי' הרשב"א והר"ן ודאי דאיכא בי' משום אמ"ה ומ"מ במה שכתבתי בס"ק הקודם דגם קודם מ"ת נאסר לב"נ ול"מ בי' שחיטה יש לפקפק דנהי דהשתא דאתרבי מבשר בשדה טרפה אית בי' משום אמ"ה דהתורה גלתה לנו דל"מ בי' שחיטה כמו טרפה אבל מ"מ קודם שניתנה תורה י"ל דלא הי' כלל בכלל אמ"ה לב"נ ועדיין צ"ע:
טו
בט"ז סק"ו השיג על הב"ח וע' ס' ב"א ח"ב פדר כ"ד מ"ש ליישב ד' הב"ח וע"ש עוד כמה דברים בענין זה וע' בנח"א שבאשכול סי' נ"ד מ"ש ע"ד פלתי במה שהקשה מחלב ודם וע' פלתי סי' פ"ז סק"ו שחילק בהא דכל מכח לא אמרי' בין חלב דהוי דבר לח ובין הולד ועתשו' שו"מ מ"ת ח"ב סי' ע"ח מ"ש בזה וע' שעה"מ פ"י דמקוואות כלל ו' בסופו מ"ש ליישב הך דהכא דלא דמי לנולד הספק בדאורייתא ונתגלגל לדרבנן וכבר רמז בשפ"ד סקי"ב בקיצור לחילוקו:
טז
סעי' ו' בהג"ה ואם שחט וכו'. ע' בשו"ת ב"ש אחרון סי' י"ב באמצע התשו' מ"ש בזה מהא דתמורה י"א ס"ו ע"ב ושם י"ב ע"א היא שלמים וולדה חולין וכו' מי קרינא בי' וכו' ורמב"ם שם וע"ע בשו"ת טטו"ד מה"ק סי' כ"ד ושו"ת שו"מ מ"ק ח"א סי' רפ"ד ג"כ בזה שלא ראו דברי הבש"א ועמש"ל סי' כ"ד סק"ו: