דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן יד · ט
ובעיקר ד' המרדכי הנ"ל ראיתי בב"מ א"ע סי' קס"ט ס"מ שתמה עליו מש"ס דבכורות כ"ב גבי בהמה שהפילה חררת דם וכו' דמשום ביטול ברוב נגעו בה והרי התם נולד האיסור בתערובות אבל במח"כ נעלם ממנו שהמרדכי עצמו שם הקשה מהא דשליא בבית ובבכורות שם הובא ג"כ מזה וקאמר דראב"י ור"ש אמרו דבר א' ותי' המרדכי דמ"מ הי' ניכר הולד קודם שנימוק ע"ש אך לכאורה הוא תמוה דהא קיי"ל דטומאה בלועה אינו מטמא וא"כ כל זמן שהוא בפנים לא חל האיסור כלל ומשיצא כבר הי' נימוח ומעורב וראיתי במהריט"א פ"ג דבכורות אות ל' שביאר ד' המרדכי דמ"מ כיון שעכ"פ הי' ניכר קודם שנימוק אף דבאותה שעה (לא חלה טומאה עליו מ"מ שפיר בטל והביא מפ"ז דכלאים המעביר עציץ נקוב בכרם דדוקא אם הוסיף מאתים אסור ובפחות בטל בא' ור' והרי תחלת ביאתו לעולם עי"ת והעלה דדוקא כששניהם האיסור וההיתר באים עי"ת לא בטל אבל אם א' מהם הי' בפ"ע מקודם שפיר בטל ובזה תי' ד' מרדכי שבסי' ק"ב גבי גיגית של ענבים והיין יוצא בשבת וע"ש מ"ש מהתוס' מעילה כ"א שהעמידו קושייתם על דין פרוטה שנפלה בכיס ולא על דין פרוטה בכיס זה הקדש ומוכח דס"ל כהמרדכי דבכה"ג ל"מ ביטול ודחה דאין ראי' עש"ה וע' בב"ט שעה"ת דין א' פ"ד שהעיר ג"כ מתוס' מעילה הנ"ל דיש ראי' לס' מרדכי אבל לפ"ד מהריט"א הנ"ל ליתא ובפרט לפמ"ש הכרו"פ וח"ד סי' ק"ב לחלק דהיכא דמתחלה הי' הכל מותר וחל האיסור בתערובות אזי גם דשיל"מ בטל ורק היכא דהכל הי' אסור בתחלה וההיתר נעשה בתערובות ל"מ ביטול א"כ גם בהא דתוס' מעילה הי' הכל מותר רק שאמר פרוטה בכיס זה הקדש א"כ אדרבא גם דשיל"מ בטל וע"ע נו"ב מ"ת יו"ד סי' נ"ד נ"ה העיר בהמ"ח ג"כ מפ"ז דכלאים הנ"ל ואני הבאתי ראי' לסברת המרדכי הנ"ל מהש"ס דב"מ נ"ג ע"א דפריך בהא דמע"ש בטל ברוב בשאין בו ש"פ ונכנס לירושלים ויצא ואם אי' לדחזקי' וכו' ליעבד לי' ה"נ לדחזקי' ומשני בדלא פריק וניתי ב' פרוטות ונחלל עלייהו וכו' ומשני מי סברת וכו' הדר הו"ל דאורייתא ודרבנן ולא מצטרפי. וברש"י וא"ת המעורב בו יצטרף להשלים הדר הו"ל דאורייתא ודרבנן ע"ש וק' הרי גם המעשר שוה חצי פרוטה בטל מה"ח ברוב של ש"פ שכבר נפדה בפרוטה ורק מדרבנן לא בטל והו"ל דרבנן ודרבנן וכבר נשאלתי בזה והשבתי דכיון דמתחלה הי' הכל מעשר ונולד ההיתר של החילול בתערובות ל"מ ביטול מה"ת כלל וכדעת מרדכי הנ"ל. ושוב הראוני בשו"ת שו"מ מ"ד ח"ג סי' מ"ד באמצע התשו' שנשאל ג"כ בזה והשיב ג"כ כמ"ש וא"כ יש מזה ראי' להמרדכי ואין לדחות דשא"ה דכיון דלא יועיל הצירוף רק ע"י הביטול ברוב שוב איננו בגדר דשיל"מ כיון דגם אחר החילול נצטרך לבא לביטול ברוב דז"א דאדרבא אם לא יועיל ביטול ברוב יהי' גם התערובות השני דאורייתא ויצטרפו דאורייתא ודאורייתא ובודאי יועיל החילול והא דפריך וניתי דמאי ולכאורה ק' דהא לפ"ז נצטרך לצרף ביטול הרוב של התערובות גם בהחילול דאל"כ יהי' דרבנן ודאורייתא ולא מצטרפי וא"כ ל"ה דשיל"מ וכן נשאלתי מתלמודי הרב החריף מ' אברהם יהודא ני' והשבתי די"ל הכונה דלבתר דפריך וניתי מעשר דאית לי' ונצטרפינהו ומשני דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי ע"ז פריך דאחר שיביא מעשר דאורייתא ויצרפנו יביא דמאי ויצרף דבזה שוב ממ"נ יועיל החילול דבלא ביטול ברוב מועיל צירוף של המעשר ודאי ואי משום דהתערובות דרבנן דנתבטל ברוב שוב מועיל צירוף הדמאי וא"כ אחר החילול א"צ להיתר של ביטול ברוב כלל וע"ז משני דלמא אתי לאתויי גם בפעם ב' רק ודאי. גם העירוני די"ל דגם בדמאי דהוי דרבנן הוא רק משום דרוב ע"ה מעשרין ואי לאו רובא הי' גם מה"ת אבל יש לפקפק דהתם הוי רובא דא"ק דעדיף מביטול ולשי' כמ"פ מהני רוב בזה גם בדשיל"מ כנודע אבל מגוף ד' הש"ס אין ראי' כ"כ לפי פי' א' שכ' באס"ז שם דחצי פרוטה לבד אינו צריך פדיון רק מדרבנן משא"כ היכי דהי' מתחלה ש"פ אך דלכאורה חמוה דמ"מ כיון דבטל ברוב נעשה ג"ז דרבנן וצ"ל דכיון דקודם תערובות הי' מה"ת שוב אינו מצטרף ויותר נראה דבזה שוב י"ל דכיון דלא יועיל החילול רק בצירוף ביטול ברוב שוב ל"ה בגדר דשיל"מ וכמש"ל אבל מד' רש"י יש ראי' אבל העירני ח"א דלשי' הסוברי' דאין מבטלין איסור לכתחלה מה"ת י"ל דה"נ כיון דלא יועיל החילול רק ע"י ביטול ברוב אסור להביא לכתחלה ולחלל על הש"פ דגורם לכתחלה שיתבטל ברוב וע' בשו"ת שבאב"מ בסופו סי' י"ח מ"ש בדין תרומה אבל יש לפקפק דהכא אינו עושה מעשה ביטול רק שפודה הש"פ ומחצה אלא שאין חצי פרוטה נתפס בפדיון וממילא בטל ברוב והוי כאינו מכוין לבטל וע' בתוי"ט ובני"ש פ"ד דתרומות מ"ח ובפרט להסוברים דהוי רק דרבנן שוב תליא במ"ש הר"ן פ"ב דפסחים דע"י איסור דרבנן לא נפקע דין דשיל"מ. ובמק"א העירותי דלפמ"ש רש"י בבכורות ט"ו ע"ב ורש"י ד"ה לא אלימי דהיכא דמדאורייתא פקעה הקדושה ורק משום גזירה דרבנן אסור לא אלים למיתפס פדיון א"כ איך אמרו בב"מ דהוי דשיל"מ ע"י הפדיון הרי כל גזירת דשיל"מ רק מדרבנן ומה"ת בטל ברוב וא"כ כיון דכל איסור שבו הוא רק מדרבנן שוב לא אלים למיתפס הפדיון כלל ושוב ל"ה דשיל"מ ובסברא זו יש לבאר ד' תוס' מעילה כ"א אבל הוא נסתר מש"ס הנ"ל ונראה דמזה ראי' למ"ש הכ"מ פ"ז ממעילה ה"ו דדשיל"מ מה"ת ובשו"ת מהרי"א חיו"ד סי' של"ט ביאר דבריו דהיינו היכי דבידו לתקנו עכשיו בכל שעה בכה"ג הוי דשיל"מ מה"ת ודוקא בהקדש דקיי"ל דשוה מנה שחילל בעד ש"פ מחולל ובכה"ג ל"ה מחוסר ממון ע"ש וא"כ הרי לשי' רמב"ם פ"ד ממע"ש הי"ח גם במע"ש דינא הכי והוי דשיל"מ מה"ת וממילא מהני בי' פדיון וא"ש אבל ברש"י ב"מ נ"ג ע"א שם מפורש דגם במע"ש דשיל"מ דרבנן וא"כ תיקשי לשי' רש"י בכורות הנ"ל וי"ל דלענין דשיל"מ דהיינו כדי שלא נצטרך לביטול הרוב א"כ לפי הך צד דל"מ ביטול ברוב שוב מהני הפדיון ונתפס בו דו"ק והבן גס יש לחלק בין היכי דהוי רק מצד גזירה ובין איסור גמור מדרבנן ויש להעיר עוד ע"ד המרדכי מהא דזבחים ע"ט ע"א חרסן של זב וכו' שלישי טהור בד"א שנתן לתוכו מים אבל לא נתן כו' טמא כו' מאן שמעת לי' דאמר מב"מ לא בטל וכו' וק' דגם לדידן הרי כשיוצא הבליעה בא לעולם עי"ת וצ"ל משום דהמ"ר שנתן לתוכו היו טהורים בתחלה ודמי להא דסי' ק"ב הנ"ל: