דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן יג · ז
אבל שאר טרפות אינו אוסר אותו. בתה"א וחי' הרשב"א ורא"ש ור"ן מבואר הטעם לפי שטרפות אינו דבר מפורסים ואין הכל בקיאים בה"ל טרפות וכ"ה בסה"ת סי' מ"א ובפר"ת סוסק"ז פסק דבטרפות הניכר לכל שהוא טרפה אסור דבזה שייך שפיר מ"ע וכ"ה במש"ז סק"ד וסק"ה דבחסר ויתיר רגל הניכר לכל טרפה והביא מד' הרא"ה בבדה"ב והנה ז"ל הרא"ה בהשיגו עמ"ש בתה"א דגם אם שחטו בסכין פגום כשר וז"ל ואני אומר אם אתה מתיר בסכין פגומה אף אני אומר נוחרו או עוקרו או עושהו גיסטרא ובלבד בצנעה וח"ו נשתקע ד"ז ולא נאמרו שלא אמרו אלא טרפות כעין דריסה שאינו אלא סירטא ויש בד"ז כמה דינים דבעי' מדעת ובעינן מחיים ויש שאין להם דריסה ויש שאין להם בגדולים אבל ודאי טעון שחיטה בהלכות שחיטה כולו כבהמה דעלמא וכן שאר דיני טרפות נוהגים בו ואפשר שבדיני ספיקות נוהגין בו להקל עכ"ל. ובמשה"ב שם השיג דמרש"י ורמב"ם נראה דעובדא דהאי דובא שנטרף ולא יכול לחיות עוד ולא מחמת הארס בלבד דעודנו חי ולא נודע אם הגיע הארס לפנים ועוד דבפירוש אמרו שאין סימני טרפה אוסרים אותו וכו' ע"ש ומבואר דהרשב"א חולק על הבדה"ב בזה וגם טרפות הניכר עד שא"י לחיות עוד אפ"ה כשר ויש מקום לומר דהרשב"א לשי' דמיקל גם בפסולי שחיטה ואנן לא קיי"ל כן א"כ גם בטרפות הניכר יש להחמיר אבל אינו מוכרח וגם מסתימת דברי כל הפוסקים נראה דאין שום טרפות פוסל ודעת הרא"ה הוא באמת נגד ש"פ וגם מצאתי בחי' הרמב"ן לחולין שכ' עוד טעם דלא גזרו בב"פ על סימני טרפה משום דלא שכיחי וא"כ אין חילוק בין טרפות הניכר לאינו ניכר אך דיש לעיין בטרפות דחסר או יתיר שהוא טרפות מן הבטן הרי לפמ"ש הר"מ בפיהמ"ש בטעמא שאין טרפות מפסידתו לפי שהוא אצלינו כשחוט אע"פ שהוא חי וכ"ה בסה"ח וז"ל אבל משום דריסת הזאב ליכא כיון דמה"ת חשוב כשחוט מעיקרא אין הטרפות ניכר ומותר עכ"ל והיינו משום דהוי כנטרף אחר שחיטתו א"כ היכא דנטרף קודם שחיטת אמו מ"ש משאר עובר שנטרף דל"מ בי' שחיטה של עצמו ואולם בתב"ש פסק בפשי' להקל גם בזה ובסק"י הביא ד' הג"א בשם ראבי' דשחיטת אמו אינה מטהרת טרפות אבל הר"ן כ' דאינו נאסר משום טרפות כ"ז שהיא במעי אמו שאפי' מת ניתר בשחיטה וגם בבה"ג כ' דאפי' נחתך העובר במעי אמו מותר ורמז למ"ש בבכ"ש לחולין ע"ד בישוב ד' ראבי' ולכאורה תמוה מ"ש התב"ש מד' ראבי' שהרי בהג"א שם מבואר דס"ל דהיכא דהפריס עג"ק ונמצא טרפה אסור דכמו דצריך שחיטה כן שאר טרפות פוסלות בו וראבי' אוסר גם בלא הפרים אם נטרף במעי אמו וא"כ אין ראי' מהראבי' כלל לדידן דקיי"ל דאין שאר טרפות אוסרות וראיתי בתשו' רדב"ז ח"א סי' ק"צ שנשאל ג"כ ע"ד ראבי' דהא ממ"נ אי חשבת לי' מת או חי ניתר בשחיטת אמו ונדחק לומר דמיירי שנטרף אח"כ וסיים דלדידן דקיי"ל אין טרפות פוסל גם בהפריס עג"ק מכ"ש היכי דלא הפרים עג"ק אבל אם מת אסור ודלא כהר"ן ע"ש אבל בא"ז סי' ת"מ כ' וז"ל והשוחט בהמה ומצא בה' בן ט' חי והפריס עג"ק ונמצא טרפה ההוא ודאי אסור בעבור טרפות דידי' וכו' אבל השוחט וכו' ומצא בן ט' חי ולא הפריס עג"ק ונמצא טרפה בהא נחלקו רבותינו שמורי הראבי' קבל מר' יואל אביו שהוא אסור באכילה דתנן בחולין פ"ב מנין לטרפה ששחיטתה מטהרתה וכו' תאמר בטרפה שהי"ל שעה"כ וכו' הרי שנולדה טרפה מן הבטן מנין וכו' ואם אי' ששחיטת אמו מכשירתו ומתירתו באכילה הול"ל נולדה טרפה מן הבטן נמי הו"ל שעה"כ אגב אמו אם שחטה קודם לידתה וה"נ בהא דבעי ר"א דף ע"ד הושיט ידו למעי בהמה וכו' אר"ח ת"ש הרי שנולדה טרפה מן הבטן מנין וכו' ואם אי' וכו' הרי היתה לה לטרפה זו שעה"כ וכו' שנוצרה טרפה מן הבטן וכו' ואם אי' דב"פ שהיא טרפה משתרי באכילה וכו' וכ"פ רבינו יעב"ץ ז"ל ורשב"נ ז"ל מתיר ואומר דב"פ בן ט' חי טרפה ולא הפריס עג"ק שהוא מותר מכל בבהמה תאכלו ולא גרע מבן ח' חי או מת או בן ט' מת שהתירתם שחיטת אמם אע"פ שמתים הם ה"נ מתרת בו טרפות דהאי לא גרע ממיתה והא דלא פריך שי"ל שעה"כ היינו כדאמר בגמ' דף ע"ד דתנא דידן מינא דאומי' לא פריך ונראין דבריו עכ"ל ומבואר דלא כהרדב"ז אלא מיירי בנטרף במעי אמו וגם מבואר דס"ל דמדאורייתא אסור לשי' ראבי' הנ"ל וגם מבואר שהרשב"ל חולק באמת עלי' מטעם הנ"ל דלא גרע מאלו מת. ומ"ש הבכ"ש בישוב ד' ראבי' דהכא בעובר דל"ל חזקת חיות לכ"ע אזלי' בתר שעת מציאותן ורמז לערכין ז' כבר כתבתי במק"א די"ל דהתם קאמר רק להס"ד אבל לבתר דקאמר קמ"ל ס"ל דגם בעובר שייך חזקת חיות דהא מצינו ביבמות ל"ו ע"א ודף ס"ז ע"א דגם במעוברת אמרי' רוב ולד מעליא וא"כ יש לו חזקה מכח רובא אבל מצאתי בתשו' רדב"ז ח"ב סי' תרצ"ה שכ' ג"כ בפשי' דבעובר ליכא חזקת חיות וע' בתשו' מהרי"ט ח"א סי' צ"ז וע' ברא"מ פ' משפטים ותשו' נו"ב מ"ת חו"מ סי' נ"ט ודג"מ סי' ש"ה וח"ס יו"ד סי' רצ"ה וסוסי' רצ"ו וע' שו"ת ז"ר ח"ב א"ע סי' מ"ב ואכמ"ל ועמש"ל ס"ג בהג"ה בזה ומ"מ לדינא צ"ע להקל דכיון שדעת הרא"ה לאסור בכל טרפות הניכר וגם בפיטור חלק הכשר בשר פסק דאם הפריס עג"ק דינו כבהמה מעליא לריאה וי"ח טרפות והא דנפל עלי' דובא שלא מדעת הוי א"נ בגסה (וע"ש שהניח בצ"ע בבן ז' שהפריס עג"ק אם דינו כבן ט' וגם בכנפ"י נסתפק בזה ולא ראה ד' העיטור) וכ"ה דעת כל הגדולים שהובאו בא"ז והג"א וגם בתשו' רדב"ז ח"א סוסי' ע"א פסק להחמיר וא"כ עכ"פ בטרפות חסר ויתיר מבטן דניכר לכל והוא ממעי אמו צ"ע להקל. וע' בתשו' מהר"י אסאד סי' צ"ז מ"ש ליישב ד' ראבי' ותלי לה בפלוגתא אי עובר ירך אמו ע"ש ומה דפשי' לי' דקיי"ל עובר ירך אמו בד"ז יש מבוכה ופ' רמב"ם פ"ז מעבדים ה"ה וראב"ד ולח"מ שם וע' רדב"ז ח"א סי' קפ"ח באורך בזה ובמק"א הבאתי מרמב"ם והה"מ פ"ג מנחלות ה"ב וע"ע בלח"מ פ"ד מפסהמ"ק ושעה"מ פ"ב מגניבה וע' פיהמ"ש להר"מ פ"א מפרה ותוי"ט שם וע' רמב"ם פי"ב משחיטה ה"י ופט"ו ממעה"ק ובר"ן יומא פ' יוה"כ בשם הרמב"ן ואכמ"ל. אגב אכתוב מ"ש ברא"פ סי' ל"ו ס"ק קע"ח בשם חכמי הטבע שסתם ריאה צפה ע"פ המים וריאת בן פקועה שוקעת וע"ז סומכים בערכאות כשהזונות הורגות ילדיהן לבדוק אם הילד הי' ילוד או הפילתו ע"ש ונ"מ אם נתערבו ריאת ב"פ עם ריאה של פגל והגם שאין לסמוך ע"ז בשל תורה מ"מ בדרבנן אולי יש לסמוך ע"ז וצ"ע: