דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן יא · ו
סעי' ב' השוחט בשבת וכו'. כבר נודע קו' מהרי"ט ח"א סי' ס"ט לרבא דאמר בתמורה ד' דכל מלתא דארל"ת א"ע ל"מ אמאי שחיטתו כשרה ותי' דכיון דגם אי נימא דאעל"מ והוי השחיטה נבלה לא יתוקן האיסור דמ"מ תיקן להוציא מידי אמ"ה כדאי' בפסחים ע"ג ורש"י שם וכיון דלא יתוקן האיסור בזה שוב אמרי' דא"ע מהני ע"ש והנה מ"ש רש"י בפסחים שם דתיקן לב"נ היינו משום דלישראל לא תיקן כלום דבלא"ה אסור ויש להבין לשי' הרא"ה שהובא בטיו"ד סי' רס"ו דהיכא דאיכא אחר שיודע למול לא ימול האב בשבת דלגבי אחר לא מקרי תיקון ושרי אבל גבי האב הוי פ"ר דמכוין לתקן את בנו ע"ש וכיון דאפי' לגבי ישראל חבירו לא מיחשב תיקון מכ"ש לגבי ב"נ אמאי יתחייב הישראל משום מתקן וע' תוס' שבת ק"ג בשם הערוך בהא דעביד בארעא דחברי' וצ"ל דנ"מ לגבי ישראל עצמו שלא יעבור בלפ"ע אם יתנהו לב"נ והנה בשו"ת פ"י ח"א יו"ד סי' ג' וח"ב א"ע סי' מ"ג העלה דכיון דכתי' ראה ויתר גוים ודרשו חז"ל שהתיר להם ז' מצות שאם עושין אין מקבלין שכר ניהו דמ"מ נענשים כשאינם מקיימים מ"מ ליכא משום לפ"ע אלא מדרבנן ולכאורה לפ"ז הדק"ל אמאי יתחייב הישראל חטאת כיון דכל התיקון רק שלא יעבור בלפ"ע וכל איסור לפ"ע לגבי ב"נ רק מדרבנן ואולם לפמ"ש התוי"ט פי"ג דשבת דבקורע על המת אף דכל מצות קריעה רק מדרבנן מ"מ מיחשב מתקן מדאורייתא דלא גרע ממשכך חמתו דחייב ע"ש א"כ ה"נ בזה. ובזה ישבתי קו' הריטב"א ביומא ס"ד ע"א בהא דדריש ירצה לקרבן אשה לד' לרבות שעיר המשתלח שלא יקדישנו מחו"ז ופריך טעמא דרבי רחמנא הא לא רבי הו"א דקדוש במחו"ז והא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם וכו' רבא אמר כגון שהי' לו חולה בתוך ביתו ושחט אמו ביוה"כ (שנעשה מחו"ז משום או"ב לאחר שהגריל עליו ובשעת גורל הוי אזי לשם) והקשה הריטב"א אמאי לא נקט בשחט באיסור דהא שחיטתו כשרה ולפמ"ש ניחא דודאי השתא דכבר אסרו חכמים שלא ליתן לב"נ משום לפ"ע הוי שפיר מתקן גם מדאורייתא ולא יתוקן האיסור ולכן א"ע מהני אבל התם דקאי אקרא דבזמן התורה לא הי' מתקן לב"נ כלל ושוב לרבא לשי' אעל"מ ואין שחיטתו כשרה כלל ולכן הוצרך לאוקמי כגון שהי' חולה ודו"ק: