אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן יא

סימן י

א

סעי' א' בד"א כשאבוקה כנגדו מד' רמ"א וש"ך מבואר דדוקא אבוקה ולא בנר יחידי ובתב"ש סק"ו הביא בשם א"ז או"ח סי' תל"ג שתמה עליו והוא כ' דניהו דבראב"ן כ' לאור האבוקה או לאור הנר אבל באגודה מפורש להיפוך וכ"נ מלשון הא"ז שכ' אבוקה כנגדו שוחט לכתחלה ולא חיישי' שמא יכבה משמע דבנר יחידי חיישי' שמא יכבה ע"ש ולענ"ד אין ראי' די"ל דכונת הא"ז דאין לגזור כאן שמא יכבה כיון דדיעבד כשר אם בדק הסימנים ביום וכמ"ש כה"ג הט"ז סי' ב' וז"ל פיהמ"ש להר"מ ומה שאמר השוחט בלילה ר"ל באפילה של לילה אבל לאור הנר מותר לשחוט לכתחלה עכ"ל ושוב מצאתי בשיו"ב שרמז לזה ואני מצאתי בקיצור פסקי הרא"ש פ"א דחולין סי' י"ז וז"ל שוחטין וכו' ובלילה לאור הנר ואם שחט בלא נר וכן הסומא ששחט שחיטתו כשרה עכ"ל וז"ל הכלבו סי' ק"ז פ"ד והשוחט בלילה בלא נר דינו כסומא שלכתחלה לא ישחוט שמא יקלקל שחיטתו ואם שחט שחיטתו כשרה עכ"ל הרי דנקט נר ובע"כ דהא דנקט שם סופ"א והוא שתהי' אבוקה כנגדו לאו דוקא אבוקה וה"ה נר וכן מצאתי בס' יראים להרא"מ מצוה קל"ז וז"ל ובלילה ואבוקה או נר כנגדו שוחטין לכתחלה עכ"ל וגם בא"ר סי' תל"ג שרמז אליו התב"ש כ' שבחיבורו ליו"ד העלה דמותר לכתחלה לשחוט לאור הנר יחידי וכ"ה במהרשד"ם סי' זה וכן מצאתי ברדב"ז חלק ששי סי' ש"א קכ"ט אחרי שהעלה דלאור הלבנה אסור לשחוט כ' וז"ל ומ"מ לאו דוקא אבוקה גדולה אלא ה"ה נר המאיר והא דנקט אבוקה הכי אורחא לתרוצי גבי פת שאפאה בעצי ערלה וכ"כ הרמב"ם בפיהמ"ש ולא בפי' כנגדו ממש אלא כל שהנר מאיר לו ורואה אם נשחטו הסימנים סגי בהכי וכו' ולאור נר קטן אני קורא אפי' כתיבה דקה וכו' עכ"ל וכן מצאתי בפר"ח סק"א שהביא בשם כנה"ג בשם רי"ו נתיב ה' ח"ג ואם יש לו נר דולק שוחטין לכתחלה ומוכח דסגי בנר א' והוא האריך להוכיח כן וסיים דהא דנקט בגמ' אבוקה קמ"ל דניהו דבבדיקת חמץ אסור באבוקה הכא שרי ובמ"ש תבחין להרחיק מ"ש האחרונים להחמיר בזה והמבין יבין לבחור דרך החיים עכתו"ד וע' בשיו"ב אות ב' שהביא ג"כ ד' הפר"ת וסיים דמ"מ יש להחמיר ואלו ראה ד' כל הראשונים שהבאתי הי' מודה שדברי הפר"ת הם דברי אלקים חיים ויש להקל בפשי'. וע' בעט"ז או"ח סי' תרע"ג שהביא בשם מהר"ל מפראג דנר חלב ושעוה הוי אבוקה אבל בתו"ש סי' רצ"ח סק"ד כ' דלא נמצא לו חבר ובאו"ח סי' תל"ג לא נראה כן וע' כרתי דנרות שלנו שהפתילה יש בה כמה חוטין הוי כאבוקה ובכה"ג ודאי דיש להקל מטעמא דכתיבנא ואף דהתב"ש סק"ח לא פסק כן היינו משום דאזיל לשיטתי' דמחמיר בנר יחידי אבל כבר כתבתי שדעת רמב"ם וראב"ן ור"א ממי"ץ וכלבו וקיצור פסקי הרא"ש ורי"ו ורשד"ם ורדב"ז וכנה"ג ופר"ת להקל ודעת אגודה הוא דעת יחיד:

ב

שם או ביום במקום אפל. ע' בתיו"ק שהוכיח דלאו דוקא אפל לגמרי רק גם כשרואים קצת כמו שרואין בלילה בנר יחידי אסור והסכים עמו המח"ב. ולפ"ז להמקילין בנר יחידי כמש"ל סק"א ה"נ יש להקל בזה:

ג

ואעתיק מ"ש בתשובה להשו"ב דק' טלוסט ע"ד שאלתו אם מותר לשחוט בלילה נגד אור הלאמפ אי הוי כאבוקה ואם אין הזכוכית מפסיק בזה. והנה לפי הטעמים של רש"י ורשב"א ור"ן דלא ישחוט בלילה דשמא יקלקל הרי החוש מעיד דאור הלאמפ מאיר ע"י הזכוכית יותר מב' נרות והרי גם התב"ש סק"ח הביא ראי' מן המוחש ומ"ש התב"ש סק"ו בשם הא"ז דבנר א' חיישי' שמא יכבה כבר כ' בחיבורי דאין ראי' כלל וגם הוכחתי מכמה ראשונים ואחרונים דגם בנר א' סגי וגם מ"ש בכרתי שנראה ממהרי"ל. דמתיר בב' נרות שאינם קלועים וצ"ל דס"ל דטעמא דצריך אבוקה שלא יהי' נח לכבות אינו ראי' כלל לפמ"ש המג"א סי' תל"ג סק"ו בכונת מהרי"ל ועוד די"ל דמהרי"ל ס"ל דבב' נרות האור מתרבה גם באינם קלועות וראוי לומר כן כדי שלא יחלוק מהרי"ל על רוב פוסקים וכמ"ש כה"ג הט"ז חו"מ סי' קל"א ס"ד פ"ד מהרי"ו ועוד דאור הלאמפ קשה טפי ליכבות מב' נרות שהשלהבת נגעי' זב"ז. ואם אולי ספיקו גם בב' נרות שעומדים בתוך עששית אם הזכוכית מפסיק לענין זה ובזה המנהג פשוט כששוחטין בחוץ וקצת הרוח שולט דמעמידין הנרות בתוך עששית שקורין לאנטערין ואף דהמג"א סי' תל"ג סק"ד כ' דבחלון שיש בו מחיצה של זכוכית לכ"ע אסור לבדוק כנגדו היינו התם דגם ביום לא יבדוק לאור החמה אלא באכסדרה שאורה רב ונחלקו הפוסקים אם כנגד החלון דמי לאכסדרה ובזה כ' המג"א דביש זכוכית אסור דלא עדיף מביום לאור החמה בבית שאינו אכסדרה אבל הכא דביום מותר לשחוט בכל בית שוב אין הזכוכית מפסיק וגם מצאתי בכתבי הגה"ק בעל ד"ק זצ"ל שכ' דהמג"א מיירי רק בזכוכית של זמנים הקודמים שלא הי' צלול וזך ודק אבל בזה"ז יש להקל גם לענין בדיקת חמץ ומכ"ש בזה וכן מותר להעמיד. הנרות על החלון מבפנים ולשחוט נגד החלון מבחוץ סמוך לחלון מה"ט וכעת נדפס שו"ת טטו"ד מ"ג ובסי' ס"ו האריך בדין נרות בעששית והביא מהמג"א הנ"ל ונדחק לחלק ולא הרגיש בדברינו ועכ"פ לדינא גם הוא מסיק להקל בשעה"ד ולענ"ד להקל גם בלא שעה"ד וע' באו"מ במה"ב על הד"מ לסי' זה מה שהשיג על המג"א סי' רצ"ח סק"ד שכ' דב' נרות נפרדים אסור לענין הבדלה והוא הוכיח דבין לשחיטה בין להבדלה שרי ולפמש"ל אין נ"מ בזה ועמש"ל סי' א' לענין בתי עינים מדברי רש"י תהלים ו' דזכוכית ממעט האור אבל בלאמפין החוש מעיד שאינו כן:

ד

ובדין לאור הלבנה שנחלק הפר"ח על הרדב"ז והביא בשם א"ח להקל מצאתי בשיו"ב לסי' זה שדחה ג"כ ד' הפר"ח ובקו"א הביא שבא לידו ספר א"ח כת"י ואין שם רמז להקל כלל ועסמ"ע חו"מ סי' ה' סק"ז בשם קובץ דאין קונים ק"ס בלילה אלא לאור הנר או לאור הלבנה משמע דאור הלבנה דמי לאור הנר דהוי כיום אבל כבר השיגו עליו מש"ס דר"ה כ"ה ע"ב דגבי עדות הלבנה עצמה ל"מ בלילה ויש לחלק בין כשאורה מבהיק או רק נראית קצת כשעת חידושה אבל גוף ד' הקובץ דחוים כמ"ש הש"ך ושאר אחרונים וע' תשו' ב"ח החדשות סי' נ"א באמצע התשו' במ"ש בשם מהרי"ל ומ"ש עליו דלחומרא בעלמא הוא וכן י"ל בד' הקובץ ולכן הקיל לאור הנר או לאור הלבנה אבל בתב"ש הביא מיבמות דמעידין לאור הנר או הלבנה והוא לשיטתו דאוסר בנר הוכיח מזה לאיסור אבל לפמש"ל סק"א להקל בנר א"כ י"ל דה"ה באור הלבנה היכא דמאיר יפה והוא שוחט במקום האור ממש וע' במג"א סי' ר"מ סקכ"ד ומבדיקת חמץ אין ראי' דשא"ה דצריך לבדוק בחורין ובסדקים דאין הלבנה מאירה לשם יפה ומ"מ אין להקל נגד כל האחרוני' זולת הפר"ח שמיקל והוא דעת יחיד. אבל בשעה"ד בשעה שאורה מבהיק יש להקל וכ"פ השפ"ד סק"ב:

ה

ואם התחיל לשחוט לאור הנר וכבתה באמצע השחיטה בתב"ש הביא בשם בי"ע להקל לגמור השחיטה והסכים עמו אבל בשבו"י ח"ב סוסי' ס"א מחמיר והובא בפ"ת ויא"פ והמנהג כתב"ש אם השו"ב יודע בנפשו שלא שהה כלל אבל דוקא באחז העוף בידו עד שהודלק הנר אבל אם השליכו מידו עסי' כ"ה ס"ב בהג"ה ומ"ש שם וע' בפר"ת סוסק"א שהחמיר בשחט במקום אפל לענין בדיקת הסימנים אם נשחטו רובן דצריך ב' נרות ואף דלענין שחיטה מיקל בנר א' אבל דוקא אם אין הרוב ניכר ע"י משמוש רק בחוט השערה יותר ממחצה אבל בניכר במשמוש יש להקל גם בבדיקה בלא נר כלל וצ"ל דמיירי באחז העוף בידו או בבהמה דליכא חשש פרכוס דאל"כ יסתרו דבריו ממ"ש בעצמו בסי' כ"ה סק"ג וה"ה בכבתה הנר באמצע שחיטה דינא הכי וע' בד"ק סק"א שנראה דעתו דדוקא בבהמה יש להקל בכבתה הנר באמצע השחיטה כיון דשיעור שהיי' אינו בכ"ש מדינא וסיים עלה דדוקא בהובא נר קודם פרכוס וצ"ע דבבהמה קיי"ל דלא חיישי' לפרכוס וע' בד"ק סי' כ"ה סק"ה ולדינא נראה דעת התב"ש דגם בעוף יש להקל וכמ"ש. ובדין אם בירך ובין ברכה לשחיטה נכבה הנר נראה דאין להתיר לשחוט בחשך מחשש הפסק בין ברכה לשחיטה כשיעור הילוך כ"ב אמה ואף דבאש"א שבגליון הש"ע או"ח רסי' תקס"ח הביא בשם תשו' נ"ב דאם קיבל תענית ושכח ובירך יבלע מעט בדי שלא יהא ברכה לבטלה וע' בשע"ת שם מ"מ הכא הרי בדיעבד אם שהה כדי הילוך כ"ב אמה קיי"ל דא"צ לברך שנית כמ"ש במש"ז סי' י"ט סק"ד וע' בט"ז או"ח סי' קס"ו ומג"א שם ופמ"ג שם וע' מג"א סי' ר"ו סק"ד ובפרט הכא דהוי לצורך שחיטה פשי' דל"ה הפסק וע' בינ"א כלל ה' אות ט' ואות י' באורך בזה ועמש"ל סי' י"ט עוד בזה וע' בס' דעת הזבח שנדפס מחדש סי' ט"ו בזה שלא העיר מהא דלצורך ל"ה הפסק ואם יצטרך לילך בעצמו שיעור כ"ב אמה יבואר ג"כ שם בס"ד. ואם צריך לילך לבית אחר ולהביא נר לכאן וישחוט במקום הברכה יעוין במג"א סי' רע"ג סוסק"ה דמבואר דהוי ג"כ הפסק לענין קידוש וצריך לקדש שנית אבל מצאתי בשכנה"ג שם שחולק עליו ופסק דבכה"ג שחוזר למקומו א"צ לקדש שנית ואני מצאתי בס' המנהיג הל' קידוש וז"ל וכיון דא"ק אלא במקום סעודה גם ברוצה לאכול במק"א ויחזור למקומו שקידש שם ויטעום שם מותר שר שלום עכ"ל ויען שיש בזה נ"מ לדינא לענין קידוש במלחא דשכיחא כתבתיו וגם נ"מ לנד"ד:

ו

סעי' ב' השוחט בשבת וכו'. כבר נודע קו' מהרי"ט ח"א סי' ס"ט לרבא דאמר בתמורה ד' דכל מלתא דארל"ת א"ע ל"מ אמאי שחיטתו כשרה ותי' דכיון דגם אי נימא דאעל"מ והוי השחיטה נבלה לא יתוקן האיסור דמ"מ תיקן להוציא מידי אמ"ה כדאי' בפסחים ע"ג ורש"י שם וכיון דלא יתוקן האיסור בזה שוב אמרי' דא"ע מהני ע"ש והנה מ"ש רש"י בפסחים שם דתיקן לב"נ היינו משום דלישראל לא תיקן כלום דבלא"ה אסור ויש להבין לשי' הרא"ה שהובא בטיו"ד סי' רס"ו דהיכא דאיכא אחר שיודע למול לא ימול האב בשבת דלגבי אחר לא מקרי תיקון ושרי אבל גבי האב הוי פ"ר דמכוין לתקן את בנו ע"ש וכיון דאפי' לגבי ישראל חבירו לא מיחשב תיקון מכ"ש לגבי ב"נ אמאי יתחייב הישראל משום מתקן וע' תוס' שבת ק"ג בשם הערוך בהא דעביד בארעא דחברי' וצ"ל דנ"מ לגבי ישראל עצמו שלא יעבור בלפ"ע אם יתנהו לב"נ והנה בשו"ת פ"י ח"א יו"ד סי' ג' וח"ב א"ע סי' מ"ג העלה דכיון דכתי' ראה ויתר גוים ודרשו חז"ל שהתיר להם ז' מצות שאם עושין אין מקבלין שכר ניהו דמ"מ נענשים כשאינם מקיימים מ"מ ליכא משום לפ"ע אלא מדרבנן ולכאורה לפ"ז הדק"ל אמאי יתחייב הישראל חטאת כיון דכל התיקון רק שלא יעבור בלפ"ע וכל איסור לפ"ע לגבי ב"נ רק מדרבנן ואולם לפמ"ש התוי"ט פי"ג דשבת דבקורע על המת אף דכל מצות קריעה רק מדרבנן מ"מ מיחשב מתקן מדאורייתא דלא גרע ממשכך חמתו דחייב ע"ש א"כ ה"נ בזה. ובזה ישבתי קו' הריטב"א ביומא ס"ד ע"א בהא דדריש ירצה לקרבן אשה לד' לרבות שעיר המשתלח שלא יקדישנו מחו"ז ופריך טעמא דרבי רחמנא הא לא רבי הו"א דקדוש במחו"ז והא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם וכו' רבא אמר כגון שהי' לו חולה בתוך ביתו ושחט אמו ביוה"כ (שנעשה מחו"ז משום או"ב לאחר שהגריל עליו ובשעת גורל הוי אזי לשם) והקשה הריטב"א אמאי לא נקט בשחט באיסור דהא שחיטתו כשרה ולפמ"ש ניחא דודאי השתא דכבר אסרו חכמים שלא ליתן לב"נ משום לפ"ע הוי שפיר מתקן גם מדאורייתא ולא יתוקן האיסור ולכן א"ע מהני אבל התם דקאי אקרא דבזמן התורה לא הי' מתקן לב"נ כלל ושוב לרבא לשי' אעל"מ ואין שחיטתו כשרה כלל ולכן הוצרך לאוקמי כגון שהי' חולה ודו"ק:

ז

אך דיש לדון בזה דהא הפלתי סי' ס"ב הקשה על רש"י מדוע הוצרך לפרש דתיקן לב"נ הרי גם לגבי ישראל איכא תיקן דמשום איסור נבלה וש"ח אינו חייב רק בכזית ומשום אמ"ה בשר גידין ועצמות מצטרפין לכזית ותי' הא"ח והער"נ דהתם בשוחט חטאת לע"ז הרי תקרובות ע"ז בכ"ש וליכא תיקון כלל וא"כ בשוחט בשבת דעלמא שוב הוי מתקן מדאורייתא גם לישראל ואולם נראה לפי המבואר בש"ס דסוכה ל"ג בהא דאין ממעטין ביו"ט דלת"ק בממעט לאכילה שרי ואף דהוי פ"ר מ"מ בדאית לי' הושענא אחריתא דאפשר לו בהיתר ל"ה תיקון וא"כ למאי דקיי"ל דגבי אמ"ה אם חלקו מבחוץ פטור ולשי' תוס' חולין ק"ג ע"ב גם באוכל אח"כ כל הכזית ביחד פטור ולשי' מהר"י שהובא בפמ"ג יו"ד סי' ס"ב גם איסור ח"ש ליכא בזה מדאורייתא דל"ש בזה טעמא דחזי לאצטרופי ע"ש וכ"ה בט"ג לגיטין י"ב ועמש"ל סי' ס"ב בזה וא"כ שוב ל"ה תיקון משום אמ"ה לגבי ישראל כיון דאפשר לו לאכלו ע"י שיחלקנו בחוץ וכיון דאפשר לאכלו בהיתר בלא השחיטה שוב ל"ה תיקון וכהא דאית לי' הושענא אחריתא הנ"ל ואי משום במה"ח דגם חלקו מבחוץ חייב הרי גבי במה"ח שוב אין גידין ועצמות מצטרפין כלל אבל לגבי ב"נ הוי שפיר תיקון דהא ב"נ לא נצטוו על השיעורין כמ"ש הרמב"ם פ"י ממלכים אך דכיון דעכ"פ מדרבנן אסור בח"ש שוב הוי תיקון גם מדאורייתא וכמש"ל בשם התוי"ט וא"כ התינח השתא דכבר גזרו רבנן איסורים אבל בזמן התורה לא הי' מתקו בין לישראל בין לב"נ ומיושב קו' הריטב"א על נכון ודו"ק. ולפמש"ל סי' ז' סקי"ח דהך ברייתא דהשוחט חטאת בשבת לע"ז בחוץ אתי' כר"ש עולה יפה תי' הפלתי שם דלר"ש הא ס"ל דכ"ש למכות ובכל האיסורים חייב בכ"ש וליכא תיקון כלל לישראל ובזה א"ש ג"כ דברי הצל"ח שם שהקשה דבלא"ה תיקן גם לישראל אם התרו בו רק משום אמ"ה ולא משום שאר איסורים ותי' דכיון דבהמה בחיי' לאו לאיברים עומדת אין איסור אמ"ה חל על איסור קדשים דמחיים ע"ש ולכאורה תמוה דהא אמ"ה הוי איסור מוסיף דגו"ע מצטרפין עם הבשר ולפמ"ש ניחא דר"ש לשיטתי' הא לית לי' מוסיף אך לפ"ז שוב י"ל דבחולין וכהא דיומא שם דמיירי ששחט אמו של שה"נ דהויא חולין שוב הוי מתקן מדאורייתא היכא דהתרו רק משום אמ"ה ולא משום נבלה ולא יתוקן האיסור ושוב א"ע מהני וא"ל דאין זה תיקון כיון דיוכל לאכול ע"י שיחלקנו מבחוץ דז"א דמ"מ הוי מתקן משום איסור במה"ח ובכה"ג דהתרו רק משום במה"ח ולא משום נבלה אך דעיקר קו' צל"ח שהקשה דהוי מתקן משום היכא דהתרו בו רק משום אמ"ה לענ"ד לק"מ דבכה"ג דאסור עכ"פ משום שאר איסורים אף שלא יחויב מלקות ועונש מ"מ הרי גוף האיסור איכא מדאורייתא ולא הוי מתקן כלל ודוקא מדאורייתא לדרבנן הוי מתקן ועתוס' פסחים ע"ג שם ד"ה תיקן ורש"ל בח"ש שם משא"כ בזה וא"כ דברי נכונים:

ח

ואולם בגוף הדבר שכתבתי לעיל דהתיקון לב"נ הוא שלא יעבור בלפ"ע שבתי וראיתי דיש לפקפק דהא התם בשוחט חטאת לע"ז בחוץ בלא"ה אסור ליתנו לב"נ דש"ח הוא מן הנקברין כמ"ש התוס' ב"ק ע"ו להוכיח מש"ס דבכורות וגם איכא משום תקרובת ע"ז ואכתי ליכא תיקון כלל ובע"כ דהכוונה אם יקחנו הב"נ בעצמו ויגזלנו מהישראל שלא ברצונו ואף דגזל ב"נ מוזהר עליו ואזהרתן זו היא מיתתן ונהרג גם על פחות מש"פ אבל היינו בדאית לי' איזה שיווי משא"כ באיה"נ דקיי"ל הגוזל איה"נ פטור מלשלם גם ב"נ [ועמש"ל סי' י"ד סקי"ג אם אסור בהנאה לב"נ] אינו מוזהר ע"ז כלל וא"ל דמ"מ מוזהר דהוי גוזל שכר מצוה וכהא דב"ק צ"א שורי הרגת דמצי טען אנא בעינא למיעבד מצות דהריגת שורי וע' חולין פ"ז ותוס' שם. ז"א דכ"כ התוס' ב"ק ע"ו שם דש"ח דמצותו בקבורה ליכא מצוה כלל בקבורתן דטעמא רק כדי שלא יבא לידי תקלה ודוקא בפהמ"ק דמצותן בשרפה איכא מצוה משום באש תשרף ע"ש ובזה מיושב קו' המפורשים בהא דפסחים שם דפריך אהא דשחטו ונמצא בע"מ ומשני בדוקין שבעין ואליבא דר"ע ואמאי לא משני התם דתיקן מידי אמ"ה לב"נ ולפמ"ש ניחא דהתם דהוי מפהמ"ק דמצותו בשרפה ולשי' רמב"ם לפמ"ש המהריט"א פ"ה דבכורות אות ל"ח מותר ליהנות בשעת שרפתן א"כ בודאי איכא גזל ול"ה מתקן כלל וגם לשי' תוס' שבת כ"ד ע"ב דאסור ליהנות מ"מ הרי איכא גזל שכר מצות שריפתן וע' רמב"ם פ"ב מאי"מ הי"א דגם בשחטו ונמצא טרפה הוי מפהמ"ק ויוצא לשרפה וא"כ ליכא תיקון לב"נ כלל ועכ"פ כיון דכל התיקון לב"נ רק אם יקחנו הב"נ בגזילה א"כ בעכצ"ל דגם בכה"ג הוי מתקן וצ"ל דרש"י לא ס"ל כהרא"ה שבטיו"ד סי' רס"ו הנ"ל וא"כ נדחה תירוצי:

ט

ולכן נראה עפמ"ש בחיבורי לחו"מ סי' ר"ח ליישב קו' בעל מנחת חינוך על תי' מהרי"ט הנ"ל לשי' הר"ן פ"ב דביצה דריבויא בשיעורא אסור מה"ת א"כ אכתי איכא תיקון דאם יאסר משום נבלה יהי' המעים אסורים לב"נ ולא יתקן בהם כלום ואם הוא כשר גם המעים מותרים והוי ריבוי בשיעורא ותרצתי שם דהא בשחיטה איכא נמי משום צובע אלא דאין צביעה באוכלין כמ"ש הח"צ ולרב כיון דאסורה באכילה ליומא מדרבנן שוב ל"ה אוכל ולרמב"ם כיון דמדאורייתא מותר באכילה הוי בכלל אוכל וזה תלוי בפלוגתא ר"מ ור"י בסוכה כ"ג גבי סוכה הראוי' לשבעה ובמנחות ס"ד מבואר דריבוי במלאכה חמור טפי מריבוי בשיעור וא"כ שוב לא יתקן כלום דאי נימא דאעל"מ שוב ל"ה אוכל ויתחייב גם משום צובע ע"ש. אך לפ"ז ביו"כ אמאי מהני שחיטתו וצ"ל משום דחזי לספות לקטן וכמ"ש רש"י בעירובין ל' בהא דמערבין לגדול ביו"כ ומשא"כ בשאר איסורים. ונודע דעת הטור באו"ח סי' שמ"ג דהא דאסור לספות לקטן איסורים הוא רק מדרבנן וע' במש"ז שם ונו"ב מה"ק א"ע סי' ע"ה וא"כ רק השתא דאסור מדרבנן לספות לקטן שחיטתו כשרה ביו"כ אבל בזמן התורה שוב אעל"מ ולכן משני רבא כגון שהי"ל חולה. וא"ש ודו"ק היטב. ויש לדון לפ"ז דביו"ט דקיי"ל אין חילוק מלאכות ביו"ט א"כ שוב אעל"מ ודוקא בשבת שחיטתו כשרה ולשי' ירושלמי פ"ג דשבועות ה"ד ומה"פ שם גם ביו"כ אין חילוק מלאכות לר"מ א"כ לר"מ בשוחט ביו"כ שחיטתו פסולה ואנן קיי"ל כר' יוסי דיליף חילוק מלאכות מקרא דועשה אחת מהנה ולדידי' יח"מ ביו"כ כמ"ש בשעה"מ פ"א משמטה ויובל עש"ה ותבין ובזה מיושב קו' הל"א שהבאתי לעיל סי' ב' סקכ"ז בהא דב"ק ע"א דלר"מ לשי' גם ביו"כ הוי ששא"ר ובע"כ דס"ל דשמה שחיטה ופריך שפיר א"ה בשבת נמי ובזה מיושבים דברי הרי"ף התמוהים שם ודו"ק היטב בכ"ז כי קצרתי:

י

מיהו בעיקר קו' מהרי"ט יש לדון עפמ"ש בחיבורי לחו"מ שם מתשו' הרא"ש הובא ביו"ד סי' רכ"ח דהיכא דאפשר לעשות הדבר בהיתר גם בעשה באיסור א"ע מהני וע' נ"ב מ"ת א"ע סי' נ' וסי' קכ"ט והנה הב"י בא"ח סי' ל"ב הביא בשם סה"ת דבשחיטה דהפיל סכין כשר ומ"מ במלאכת שבת הוי כלאחר יד דפטור ונראה שם דגם בשוחט ביד שמאל דינא הכי כמו בכותב בשמאל דהוי כלאחר יד ועמש"ל סי' ז' סק"ב וא"כ כיון דאפשר לו מדאורייתא לשחוט בשמאל או להפיל הסכין ולשחוט וכהא דרבא בדיק גירא וכו' א"כ שוב גם בשחט בימין כדרכו א"ע מהני ואף דכלאחר יד אסור עכ"פ מדרבנן הרי לשי' כמ"פ באיד"ר א"ע מהני וכמ"ש בחיבורי שם ועמש"ל סי' א' סקנ"א בזה וא"כ ה"נ בזה אף דגוף האיסור הוא מה"ת מ"מ הרי מה"ת בידו לעשות בהיתר ורק מדרבנן אסור א"כ לא גרע מהיכא דעשה איסור דרבנן דא"ע מהני ועפ"ז יש לסתור מ"ש לעיל אות ו' ואות ט' ליישב קו' הריטב"א. אבל גם תי' הריטב"א דלא ניחא לי' להש"ס לאוקמי קרא באיסורא וכהא דאמרי' דאי לא קתני צ"ע דהא שפיר הו"מ לאוקמי קרא של תורה דאצטריך לרבות שה"מ להיכא דשחט כלאחר יד דמדאורייתא שרי לגמרי וגם לכי המבואר ביבמות ע"ח ע"א לחלק בין דאי דאיסורא וכו' ובתוס' שם וע' בשיו"ק על הירושלמי שילהי גיטין בזה יש לדון ג"כ בד' ריטב"א הנ"ל וקצרתי. ואגב ארשום במ"ש הט"ז בחו"מ סי' ר"ח לחלק בין איסור התלוי בזמן אי מחמת עצמו ויש להעיר קצת מש"ס דפסחים מ"ח ע"א ואי אמרת מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו מ"ל איסור דבר אחר ובתוס' זבחים קי"ד ע"ב ד"ה היתר וכו' יעו"ש בסוה"ד וע' תשו' מהר"י אסאד חיו"ד סוסי' נ"א מהא דיתחייב בשוחט בשבת משום תולש הריאה וב"מ דהוי כמנחי בדיקולא בשחיטת הקנה ע"ש מ"ש בזה:

יא

סעי' ג' אין שוחטין לתוך ימים ונהרות וכו' בתב"ש סקי"ג הביא מכמה מקומות להוכיח דגם בריכות המושכות אפי' אינם עמוקות ורחבות הוי בכלל נהרות והנה מ"ש ממ"ק ד' דגם בעבידי דפסקי מקרי נהר כ"ה בתשו' מהרי"ק הובא בג"פ סי' קכ"ח סקל"ז ונראה משם דדוקא בפוסק רק ע"צ המיעוט וברוב הזמן המים מצוים בו נקרא נהר משא"כ בפוסק בכל פעם וערש"י ביצה ל"ט ע"א ד"ה נהרות המושכין היינו סתם נהרות שיש להם משך להלאה ממקום נביעתן ומעיינות הנובעין ואין יוצאין מגומות נביעתן לימשך הלאה עכ"ל וע"ש בג"פ סקי"ב במ"ש דגם אם נמשך המעין ע"י צינור ובונין לפני הצינור שוקת לקבל המים נקרא מים וע' תוס' ב"ב ע"ד ע"ב ד"ה ארבע וכו' נהרות נובעין הן ולפי שמי ביצים מתערבים בהם פסולים למי חטאת לפי שאינן רדופין מחמת שמתערבין באגמים וכו' א"נ וכו' דעפר וטיט מעורב בהן וכו' ע"ש ומבואר דגם בכה"ג שמעורב בהן טיט ועפר ואינן רדופין נקראים נהרות ומ"ש התב"ש מתוס' סנהדרין ד' משמע דלא מקרי נהר כ"א מים חיים לא ידעתי כונתו ולענ"ד אין שום משמעות לזה אבל מ"מ לדינא מ"ש התב"ש דמעין הנובע אינו בכלל האיסור ואם המים עכורים מותר לשחוט לתוכו מצאתי בא"ז הגדול ה"ש סי' שפ"ד וז"ל והא דשרינן במים עכורים דוקא לתוך העיגל של מים אבל מעין עכור אסור לשחוט לתוכו וכו' עכ"ל ומבואר דלא כהתב"ש ועמש"ל סי' י"ב ס"ב בדין דיעבד בדינים אלו ובפרט בזה"ז:

יב

ולא לתוך הכלים וכו' בתב"ש הביא המנהג שבכמה מקומות שאחר שחיטה מקבלים הדם בכלי ומוכרים לגוים והביא דברי בה"י ופר"ח בקו"א וע' ביא"פ לסי' קי"ז מ"ש בשם תשו' מקום שמואל סי' ע"ג בזה והנה התב"ש כ' דאם נמכר בדמים מועטים עד שלא נחשב לשום שיווי בעת קניית הבהמה שרי לעשות ע"י עכו"ם והנה נדפס כעת שו"ת טט"ו מ"ג ובסי' ס"ז חולק על התב"ש דאמירה לעכו"ם שבות ובפרט בדבר שנאסר משום גזירה וחשדא והאריך בזה וע"ע בד"ק סק"ב שהעיר ג"כ בזה ובאמת שעיקר סמיכת היתר התב"ש משום דקיי"ל דבזה"ז ל"ש חשדא כלל וכמש"ל סוסי' י"ב ומה"ט התיר הבה"י לגמרי ורק לכתחלה יש להחמיר ולכן בכה"ג ודאי דאין להחמיר ע"י עכו"ם ובפרט במקום שנתפרסם שקונים הדם לצורך פאבריק וכדומה ליכא חשדא כלל וכדקיי"ל בא"ח סי' רמ"ג ס"ב וע' כה"ג בט"ז א"ח סי' תכ"ג סק"א וש"ע יו"ד סי' תצ"ח ס"א וסי' קס"ט סכ"ג בהג"ה וש"ך שם ועוד בכ"ד ובפרט בנעשה ע"י עכו"ם יש לצרף טעמא דעכו"ם מפעי פעי כמ"ש הב"ח בא"ח סי' רמ"ו ופמ"ג א"א סק"י בשם א"ר אבל עיקר החשש בזה מכח עשיית סחורה שחשש התב"ש דאם נוטל עבור הדם דבר הגון נחשב לו בדמים בשעת קניות הבהמה והוי כקונה דבר האסור ופקפק במ"ש הפר"ח ראי' מהא דנמכר לגננים והביא מכמה מקומות בזה והעלה דבכה"ג ל"ה כנזדמנו ואולם בתשו' צ"צ סוסי' ס' ועה"ג סי' י"ג מפורש דבכה"ג מיקרי נזדמנו וע' בשו"ת מ"מ סי' פ"ז בזה ובפרט לדעת הפר"ת ונ"ב מ"ת סי' ס"ב דדם דאיתקש למים מותר בסחורה א"כ פשי' דאין חשש כלל ועוד יש לדון בזה דהכא הרי בשעה שקונה הבהמה הדם נבלע באיברים ודם שלא פירש מותר ובזבחים כ"ו ע"א ותוס' ד"ה ש"מ מבואר דלא מיפסל ביוצא דלאו דם הוא ובתוס' מעילה י"ז ע"א ד"ה והאר"י דכיון דמוקי לה בעודו וכו' כלומר שהדם בבשר השרץ מאי צירוף בעי בשר קרינן בי' בכולי' כיון שלא פירש מעולם וכו' עכ"ל וא"כ בשעה שקונה הבהמה איננו קונה האיסור דאכתי בשר הוא ואח"כ נעשה האיסור בידו והוי שפיר כנזדמנו דמותר ואף שמתערב בו גם דם הכנוס בלב וכדומה דאסור מ"מ מאן מפיס איזו מהן הוא יותר ונחשב בעיניו ליתן דמים בעדו אבל בזה יש לפקפק דכפי הנראה עיקר דם היוצא בשחיטה היא דם הכנוס בגידין ולב אבל מטעמים הראשונים נראה להקל בזה בכל גווני:

יג

ראיתי בשו"ת שו"מ מ"ת ח"א סי' נ"ב שנשאל בהא דסי' כ"ח סכ"א בהג"ה דההולך במדבר ימצה הדם בבגד או בסנדל ואמאי לא יקבל הדם בבגד או הסנדל והוכיח מזה דגם לקבל לתוך בגד דמי לשוחט לתוך הכלי ע"ש והנה לשי' פר"ח סי' כ"ח סקי"ב לשי' רמב"ם בדם חי' ועוף דמכסהו אח"כ מותר לשחוט לתוך כלי ובע"כ דחולק על הרא"ש שהביא שם סק"ט וא"כ אכתי לא הונח בזה וגם לפמ"ש הפר"ח בקו"א דאחר גמר שחיטה שרי לקבל הדם ג"כ תיקשי אך דהתב"ש חולק בכ"ז על הפר"ח אבל אכתי תיקשי שיתן מים עכורין לבגד וסנדלו ויקבל הדם דשרי אבל הדבר פשוט דדרך בגד לבלוע בו דם ולכן נקט ימצה בו הדם ועוד דמסתמא צריך להבגד וסנדל בדרך ללבשן ולכן נקט ימצה אבל אין דרך לקבל דם לבגד לשם זריקה לע"ז ולכן אין להמציא איסור בכה"ג:

יד

בשמ"ח ס"ח כ' דגם במקום שאין אדם רואה אסור בדינים אלו והיינו משום דהחשד הוא שיחשדוהו באיסור תורה שמקבל דם לע"ז ודלא כשו"ת טטו"ד מ"ג סי' ס"ז שטעה בזה ותמה על התב"ש ועמש"ל סי' ה' סק"א דגם בדרבנן יש דיעות דס"ל דגזרו אפילו בח"ח:

טו

בשמ"ח ס"ו כ' דגם בעושה חרוץ או נקב ומשם הדם יורד לנהר אין לשחוט ע"ג החריץ ממש וע' ברש"י חולין מ"א ע"ב הי' מהלך בספינה ואין לו מקום בספינה לשחוט ופירש"י בד"ה מקום חרוץ קטן עכ"ל וכפי הנראה כונתו דהתם א"י לשחוט בספינה שלא ילכלך הספינה ורק לתוך החרוץ ממש ולכן צריך שיהי' חרוץ קטן שלא ילך הדם במהירות לתוך הים ומוכח דבכה"ג שרי וגם אין בזה חשש גומא כיון שפתוח לחוץ ועדיין צ"ע:

טז

בתוי"ר סי' זה העלה דאסור לשחוט נגד מראה שקורין שפיגעל שלא יאמרו לבבואה הוא שוחט וצריך להזהיר בעיו"כ שהולכין לבתי העיר לשחוט ויש מראות שלא ישחטו שם ורמז לבאה"ט או"ח סי' צ' שכ' כה"ג לענין תפלה והנה אמת שהרדב"ז ח"ד סי' ק"ז באמצע התשו' כ' דאסור להתפלל נגד מראה שלא יאמרו שמשתחוה לבבואה שלו אבל לענ"ד הרי בשעה שהוא משתחוה גם הבבואה שלו משתחוה לו וליכא חשדא משא"כ בשוחט ע"ג נהר דממטה למעלה ל"ה השתחואה ובפרט בשחיטה דבזה"ז ליכא איסור מדינא והא"ז ויש"ש מתירים לכתחלה אלא שהמנהג להחמיר א"כ אין להוסיף חומרות שלא נזכרו בש"ס ופוסקים וגם במה שראיתי בד"ק סוסי' ד' דאין לשחוט נגד מקום שיש בו ש"ו ושאר דמות של ע"ז לענ"ד אם אינו סמוך לאותו מקום והוא שוחה לצד אחר אין חשש כלל ואין להוסיף חומרות שלא נזכרו בפוסקים וגם מלשון הד"ק נראה שכ"כ רק שטוב להחמיר ולא מדינא:

יז

סעי' ד' בהג"ה מקצת שוחטין נזהרין וכו' בזה"ז נהגו השו"ב למכרם וס"ל דכל הנאה שנהנה מיחשב כאכילה וע' בד"ק סק"ג ונראה שסומכים עמ"ש הכר"ו דר"י החסיד שהזהיר בזה היא רק יען שבימיו היו הרבה מכשפים באווזות אבל בזה"ז אין להקפיד בזה כלל רק שנהגו השו"ב סלסול ודורשים לעצמם בשביל הריוח ולכן מקילים בכל אלה ואולם מחשש תערובות טרפות נהגו להשליך כמה רגלים לכלב ולחזור וסומכים עפ"ז להקל גם כשנודע להם אח"כ מאיזו אווזות שנטרפו וזה כמה שנים הייתי מפקפק מאוד בזה דהא כל זמן שלא נודע האיסור ל"מ ביטול וכשנודע לפעמים הרגלים כבר מחורכים וניטל עורן מעליהם דהוי חהר"ל כמ"ש בסי' ק"א ס"ג בהג"ה וש"ך וא"כ ל"מ ביטול וע' שפ"ד פי' ק"א סק"ח וסי' ק"י סקי"ג ומה שהשליכו איזו רגלים מהם אינו מועיל כלום דאף שהפילו קודם שנודע התערובות ובכה"ג מהני גם בהפילה בידים כמ"ש הש"ך סי' ק"י סק"מ אבל הרי מבואר בש"ך שם סקמ"ב דדוקא בהפילה לים מן התערובות ממש אבל בפירש מן התערובות והי' עדיין בעולם קודם שנפל לים וכבר נאסר היא וגם התערובות דהא כיון שהי' עליו נ"מ אמרי' כל דפריש מרובא פריש ל"מ כלל מה שאח"כ נפל לים וע"ש בש"ך סקמ"ג וסקמ"ד ותבין וה"נ בזה אף שמשליכו לחוץ הרי קודם שאכלו הכלב כבר נאסר הכל רק שלא נודע לנו עדיין מהתערובות א"כ ל"מ כלל להתיר עי"ז התערובות ואני רגיל להזהיר להשו"ב שאדרבא יקחו בתחלה מהתערובות אחד אחד לתשמישן עד שיושאר מיעוט קרוב לערך חשש שחוששין שמא יוטרפו ותלינן מכל מה שלקחו מהתערובות שהוא מרוב הכשרות דכל דפריש מרובא פריש וכמ"ש הש"ך סי' ק"י סקל"ג דקודם שנודע התערובות תלינן ברובא והשאר ישליך אח"כ ותלינן בי' שהוא מן מיעוט הטרפות וכעת מצאתי בשו"ת כ' סופר חיו"ד סי' י"ב שהאריך בענין זה לצדד להקל במה שנוהגין להשליך א' מעשרה דגם מה שמשליכין מצד שחוששין לספק טרפות דשכיח ומצוי הו"ל כנודע האיסור ומהני ביטול שהרי לשם כך משליכין שיתבטל וקודם שנחרכו הרגלים ועודם חיים ל"ה חהר"ל ודחה ד' הלחה"פ וגם אחר שנחרכו יש לצדד דל"ה חהר"ל שאין רגילים לבשלן לבדן רק בצירוף בשר אחר ובמחוסרין מעשה כזו י"ל דגם הרמ"א שפסק דגם קודם בישול הוי חהר"ל היינו במחוסר בישול לבדו משא"כ הכא שצריך עוד לצרף שאר בשר עמו גם הרמ"א מודה דל"ה חהר"ל והאריך בזה ובסוף התשו' העתיק כת"י מאביו הח"ס ז"ל מ"ש בענין זה וז"ל אודות מנהג השו"ב לוקח מכל אווז וכו' נראה כיון שכבר נהגו כן הוי בכלל שכירותן וכו' ומאחר שבדין הוא נוטל שוב שוחט דקפיד אסכנתא יאכלנו ומאן דלא קפיד ימכרם או יקח מחירם ולענין אם אירע טרפות באווזא רוב טרפות בוושט יוודעו קודם שנחרכו הרגלים ואם משליך א' לכלב או לגוי השאר מותר אך אם אחר שנחרכו לדעת הרמ"א סי' ק"א הוו חהר"ל וכל מה שנאכל ונמכר קודם שנודע מותר ומה שנשאר בבית השו"ב אסור א"כ לענ"ד במדינתינו אין רגל אווז חהר"ל אפי' אחר שנחרך ע"כ דינו כנ"ל משליך א' והשאר מותר והיינו נגד כל טרפה וטרפה משליך א' ואם לא יוודע לשוחט כלל שהי' טרפה בתערובות ושגג ואכל מה שאכל אכל וע"כ יש שוחטים יר"ש שלעולם זורקים מתערובות א' מעשרה שלא יכשלו בטרפות כי רחוק הוא שיהי' יותר מזה ומ"מ אם נודע להם שהי' יותר צריך להשליך כ"כ רגלים שהי' טרפות ודי בחומרא זו כי ההשלכה גופא בחשאר"ל חומרא הוא עכ"ל. ולא העיר כלל מהא דבלא נודע ל"מ ביטול וצ"ל דס"ל דבכה"ג שמשליך מצד הספק דשכיח הו"ל כנודע לו וכמ"ש הכ"ס הנ"ל וגם בשו"ת טטו"ד מ"ג סי' רל"ו נשאל בזה והשיב ג"כ כסברת הכ"ס הנ"ל אבל לא הביאו שום ראי' לזה ונלע"ד להביא ראי' לזה מהא דפ"ד דטהרות מ"ד המערה מכלי לכלי ונמצא שרץ בתחתון העליון טהור וברמב"ם רפי"ז מאה"ט כ' הטעם מפני שהן כלים ואין בהם דעת לישאל ותמה הראב"ד שהרי טומאה הבאה בידי אדם הוא וחי' הכ"מ דמאחר שלא נודע לאדם לא חשיבא ביד"א ובתוי"ט שם ביאר דלא תיקשי מהא דפ"א דנדה מ"ב היתה יושבת במטה דחשוב ביד"א אע"ג דלא ידעה שנטמאה היינו משום דהתם הואיל ודרכן של נשים להתטמאות בנדות הו"ל כנודע ע"ש ומבואר דבכה"ג שדרכן בכך הו"ל כנודע וה"נ בזה וכה"ג כ' התוס' בב"ק ס"ח ע"ב ד"ה הוא דאמר וכו' וכ"ת דהוי יאוש שלא מדעת שא"י אם לקטו אם לאו הא גבי תמרי דזיקא אמרי' בפ"ב דב"מ כיון דשכיחי דנתרי חשוב יאוש מדעת וכו' ע"ש ויש לדון בזה מהירושלמי פ"ב דערלה ה"א בסופה דהוי בעיא דלא איפשטא אם ידיעת ספק מתיר כידיעת ודאי וע"ש במה"פ וע"ש בר"ש מ"ג וע' בתוס' זבחים כ"ג ע"א ד"ה טומאת התהום וכו' ב' תירוצי התוס' אי הוי כנודע הספק קודם שחיטה ויבואר אי"ה לקמן סוסי' ק"י. ועכ"פ לדינא יש מקום להקל בזה אבל יותר נכון לנהוג כמש"ל. ובעיקר הדבר אם רגל אווז הוי חהר"ל יש לי לדון עוד לפמ"ש בנה"ך ומש"ז סי' ק"א סק"י לענין גריווין דכיון דאין מכבדין בגריוו א' גם הרבה ל"ה חהר"ל וה"נ י"ל בזה דהא אין מכבדין ברגל א' זולת בצירוף הרבה או שאר בשר ורוטב:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה