דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן טז · ד
בפלתי חקר בדין שחט או"ב בשוגג לשי' בה"ג אם הוא אסור ביומו דבא"ח סי' שי"ח הביא בב"י בשם כמ"פ שפסקו כר"מ דבשוגג לא קנסו וא"כ י"ל דהכא כ"ע מודו אבל מהרא"ש שכ' בטעם בה"ג דדייק כן מהא דאמרי' ה"ז זריז ונשכר דאכיל בישרא ומוכח דהעובר לא אכיל ומשמע דגם שוגג ואינו ראי' כלל כמ"ש הברכ"י אות ד' ע"ש וגם מ"ש הל"א חולין פ"ב להוכיח בענין אחר לענ"ד י"ל דודאי לשי' הרא"ש דהוי מדינא גם שוגג אסור אבל לדידן דקיי"ל דהוי רק קנס י"ל דוקא במזיד קנסו ולא בשוגג ועיין ב"א ח"ב חדר נ"ז בסופו ובפרט דגם בשבת בסי' שי"ח הנ"ל לשי' כמ"פ הא דדרשינן בפירקא כר"י הוא משום ע"ה אבל בשחיטה דמסור לשוחטים שרובן מומחין ובקיאים בדינים השייכים להם י"ל דאין לגזור כדאי' כה"ג בפסחים י"ב ע"א עדות מסורה לזריזים חמץ לכל מסור וגם בלא"ה הרי כאן לכ"ע קיל טפי משבת כמש"ל סק"ג דהא בשבת לעולם אסור וא"כ שפיר י"ל דאין לאסור בשוגג וע' בתוס' ב"ב ב' ע"ב סוד"ה וחייב וז"ל ועוד אי קנס במזיד דוקא הי"ל להתחייב עכ"ל אבל י"ל דשא"ה דקאי אי נימא דהוי השא"נ ובדרבנן קיי"ל דלא קנסו שוגג אטו מזיד ועוי"ל דהתוס' לשיטתם דפסקו גם בשבת כר"מ כמ"ש בתוס' חולין ט"ו ע"א ד"ה מורי. ולכאורה יש להביא ראי' מהרמב"ן פ"ד דבכורות בהא דנשחט הבכור שלא ע"פ מומחה שדעת בה"ג דהלכה כר"מ בגזירותיו והר"ש בר חפני ס"ל דקנסא הוא ולא קיי"ל כר"מ בקנסותיו וכ' הרמב"ן וז"ל ואנן ס"ל כדברי ה"ג דהא אפי' שחט מי שאינו שלו בשוגג נמי אסור והואיל ונשחט קתני ולא קתני ושחטו עכ"ל ומבואר דאם הוא עצמו שחטו גם בשוגג קניס וע"ש במהריט"א שתמה דבחמץ גם שוגג ואנוס אסור וגם מהא דנטל מקצת פיאה וזרק על השאר דבירושלמי פ"ד דפאה גם בשוגג קונסים אותו ולפמ"ש לק"מ דהתם קונסים למי שעבר בב"י אף שהוא שוגג ואנוס גזירה אטו מזיד וכן בפיאה קונסים לזה שעבר משא"כ הכא שבא אחר ושחט בשוגג את שאינו שלו דאין לזה העובר שום נ"מ בזה אך דלכאורה יש לתמוה ממ"ש הרמב"ן בליקוטיו לפסחים ל"א וז"ל וש"מ דכי קנוס ר"ש לאו דוקא בעבר בב"י אלא בין שוגג ובין אנוס קונסין אותו שהרי חמץ זה שנמצא בחנות גו"פ אבד ממנו והרי הוא של מוצאו ולא עבר בב"י ואפ"ה אסור בהנאה אחה"פ וכו' ומסתייע נמי הך סברא מההוא דב"ק גזל חמץ ועעה"פ א"ל הש"ל וכו' אלמא אסור בהנאה בין לו בין לאחרים אע"פ שלא עברו בעליו בב"י וא"ת כיון שגזלן חייב לבערו ועבר עליו מש"ה אסור והלא אין קנס זה אלא לבעלים ראשונים והם לא עברו כלום אלא ש"מ קנס זה בין שוגג בין אנוס בין לו בין לאחרים וכו' עכ"ל וע' נו"ב מ"ק חא"ח סי' כ' ומהריט"א פ"ה דבכורות אות מ"ד שלא הביאו מזה ומבואר מזה דגם אם רק הגזלן עבר אפ"ה נאסר חמץ של בעלים אבל ג"ז לק"מ דהרמב"ן לא קאמר הכא רק בשחט אחר בשוגג דאיכא תרתי למעליותא אבל התם הרי הגזלן עבר במזיד ועור דהא גם הבעלים לא ביערו החמץ שלהם אלא שהיו אנוסים עליו ולכן שפיר אסור אטו לא ביערו מזיד אבל היכא דשחטו אחר שפיר י"ל כדברי רמב"ן ועכ"פ מבואר מהרמב"ן דהיכי דקנסו גם בשוגג אסור אבל י"ל דהתם דהלכה כר"מ בקנסותיו הרי ר"מ סובר בגיטין נ"ג דבדרבנן קנסו שוגג אטו מזיד ולא בדאורייתא ולכן התם דהוי רק מדרבנן גם בשוגג אסור וע' בב"י א"ע סי' קנ"ט בשם הרא"ש בהא דהמקדש ובמה דקנסי' לי' לאסרה עליו דהעיקר כדברי ר"ח דדוקא במזיד אבל היכי דלא ידעה שיש לה יבם ונתקדשה בשוגג דמותרת למקדש שאף לדברי בה"ג שפסק דאסורה עולמית לא אסרה אלא משום שלא יהא חוטא נשכר והיינו דוקא במזיד וכ"פ בנימוק"י בשם הרשב"א וז"ל דליכא למקנסי' ולמיקנסה כיון שעשתה בשוגג ע"ש אבל הרי בנשאת גם בשוגג תצא וי"ל דבקידושין דיש ספק אם תופסין בה וצריך לקדשה אח"כ שנית כמבואר למעיין שם ולא הועילו מעשיו לכן אין לקנסו בשוגג ובפרט לפמ"ש הפר"ת סי' צ"ט סק"ח דהיכי דהקנס איננו עולמית רק לזמן יש להחמיר טפי גם בשוגג א"כ ה"נ בנ"ד ומהגם דכבר כ' הד"ח על הרא"ש וברכ"י דמלשון בה"ג דנקט בתחלה עבר ושחט וכו' משהי לי' לאורתא ואכיל לי' ואי במזיד מלקי' לי' ולאורתא שרי וכו' מוכח דמקודם מיירי בשוגג ואפ"ה אסור ביומו ע"ש והן אמת דלפמ"ש התוס' שבת ל"ח ע"א ד"ה עבר וכו' ומיהו לשון עבר ושהה משמע במזיד וכ"ה בתוס' שם מ"ג ע"א ד"ה טבל וכ"ה במרדכי רפ"ג דסוכה וע' כריתות ט' ע"א ורש"י ד"ה פתאום ולפמ"ש כונת הש"ס מדנקט עברו היינו מזיד ע"ש ותבין וא"כ מדנקט בה"ג עבר ושחט משמע דהיינו במזיד והא דנקט אח"כ ואי במזיד י"ל דהיינו בהתראה וכמ"ש הרשב"א בגיטין נ"ב דלישנא דבמזיד היינו בהתראה אבל הוא דחוק ויותר נראה לפמ"ש הרא"ש פ"ב דפסחים סי' ל"א דלשי' רש"י עברה ולשה היינו בשוגג אלא דקרובה למזיד הוא ע"ש א"כ גם בה"ג מיירי בשוגג הקרוב למזיד ולכן נקט עבר ושחט וכה"ג י"ל בכונת ד' הר"ש פ"ב דתרומות מ"ג ולפ"ז נראה דהיכי דהי' שוגג קרוב לאונס שלא הי' לו לידע כלל שלא הי' ריעותא וצד ספק וע"פ הדין ל"ה מחויב לחקור ע"ז כלל דבכה"ג הוי כאונס וכמ"ש בתשו' פמ"א ח"ב הובא בפ"ת רסי' כ"ט ראי' מתוס' ביצה כ"ה ואני הבאתי ראי' מפי"ב דפרה מ"ד ופי' הר"מ ורע"ב שם דמוכח דהיכי דא"צ לבדוק הוי אונס ולא שוגג וא"כ י"ל דבכה"ג גם בה"ג מודה דלא קנסו וע' תוס' ב"ק ק' ע"א ד"ה טיהר שכ' דשוגג כי האי שעשה ע"פ חכם לא קנים ר"מ וכ"ה בתוס' סנהדרין ל"ג ע"א ד"ה מה שעשה עשוי ע"ש וע' במג"א סי' שי"ח סק"ג שלא הביא מזה והיינו ג"כ משום דהוי כאונס וע' יבמות צ"ד סוע"ב אשתו דבמזיד אסורא מדאורייתא בשוגג גזרו בה רבנן וכו' ופירש"י כגון ע"י ב"ד אבל היינו היכי דבמזיד אסור מה"ת משא"כ בזה ואף דגבי חמץ בפסח קיי"ל דגם באונס אסור ובכ"מ פ"א מחו"מ כ' שמדברי הר"ן ל"נ כן אבל כבר הבאתי מד' הרמב"ן שפסק ג"כ כהרמב"ם ומ"ש בשע"ת באו"ח סוסי' תמ"ח בשם תשב"ץ סי' קצ"ט דס"ל דאנוס רחמנא פטרי' והביא שתמהו עליו מד' רמב"ם המעיין בגוף התשובה ימצא שסיים וז"ל ומותר למכרה לעכו"ם דחמשעעה"פ רק קנסא וזה אין לקנסו דאנוס הי' וכבר ביטל חמצו וביטל מהני גם לח"י עכ"ל ורמז בזה דכיון שכבר ביטל החמץ הוי רק איסור דרבנן ובאונס לא גזרו ובזה אין סתירה מד' רמב"ם דהרמב"ם לשי' דס"ל דלח"י ל"מ ביטול ואנן לא קיי"ל כן וע' בשו"ת ב"ש אחרון חא"ח סי' ח' ושו"ת מש"נ סי' י"א שלא ראו ד' התשב"ץ שקדמם בד"ז במלות קצרות ועכ"פ בדאורייתא גם התשב"ץ מודה דגם באונס אסור אבל מ"מ זהו דוקא בחמץ משום דחששו להערמה שכל א' יאמר שוגג הייתי וע' בשו"ת שבסוס' תוה"ש וכמה שו"ח אחרונים שהאריכו בד' הירושלמי פכ"ש ואני במק"א הבאתי דברי הא"ז הל' פסחים סי' רמ"ו ובשו"ת שבסופו סי' תשמ"ח מ"ש בד' ירושלמי הנ"ל וגם בד' הירושלמי פ"ט דשבועות שהביא הפמ"ג בא"א סוסי' תמ"ח ואכ"מ אבל בשאר איסורים מבואר בפר"ח סי' צ"ט סקי"ב דגם בדאורייתא דקנסו שוגג אטו מזיד מ"מ באונס לא גזרו ע"ש ואף דהש"ך בחו"מ סי' שפ"ו סק"א כ' דאי דד"ג מדאורייתא גם אונס יתחייב היינו בדברים שב"א לחבירו ועוד דאי הוי מה"ת לא הוי קנס כלל משא"כ בנ"ד ובפרט בנ"ד גבי או"ב שכבר הבאתי בשם כמה ראשונים דלא ס"ל כבה"ג ובעיטור ה"ש א"ג בסופו העתיק לשון בה"ג מאן דשחיט או"ב וכו' והשני משהין אותו עד לערב ואי במזיד כו' ולא אכיל מבישרא עד לאורתא ולא נקט עבר וצ"ע ומ"מ יש לנו למעט המחלוקת בכל מה דאפשר ונראה דהיכי דהוי שוגג קרוב לאונס גם הבה"ג מודה להקל ועכ"פ בכה"ג יש לסמוך על הפוסקי' המקילים בזה ואגב אכתוב במ"ש התב"ש סק"ז דקיי"ל דילפי' מקנסא יעוין בש"ך חו"מ סי' שפ"ה סק"א ובאס"ז ב"ב צ"ד ע"א ובב"י ח"מ סי' רכ"ט ובמנין המצות להרמב"ן שרש ח' בזה ותראה דתליא בפלוגתת ראשונים: