דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן טז · ג
סעי' ג' עבר ושחט וכו' ויש מי שאוסר וכו'. מד' הרא"ש נראה דבה"ג אוסר מדינא ומבואר בב"ח דאסור מה"ת בו ביום אבל הר"ן כ' דהוא רק מדין קנס כמו במבשל בשבת וכן מצאתי באשכול פ' או"ב סוסי' ל"ז וכ"ה בעיטור שער ב' ח"ג ומצאתי בחי' הרמב"ן לחולין ע"ח שכ' וז"ל ומצאתי בה"ג ואי עבר ושחט אמה ובתה בחד יומא קמא שרי למיכלי' בשעתי' בתראי משהי לי' עד לאורתא ואכיל ליה ואי במזיד לחטי' לבתרא מלקינין לי' ולאורתא שרי באכילה ולא מצאתי זה בתלמוד וקנס הוא שלמד ממעשה שבת ואין תלמודו עולה יפה עכ"ל ולא ביאר טעם החילוק וצ"ל דכונתו דכיון דגם בה"ג עצמו מתירו בלילה באכילה ובע"כ דלא דמי למעשה שבת דאסור עולמית וע' תב"ש סק"ז בזה א"כ שוב י"ל דשרי גם ביומו ובאמת שגם הטור הביא בשם רמב"ם דלא ס"ל כבה"ג וע' בברכ"י אות ג' שכן נראה דעת המחבר שהעתיק דיעה א' בסתם שכן עיקר ורבים פקפקו ע"ד הטור דמנ"ל דרמב"ם חולק וע' בס' הארוך מש"ך וכבר דחה דבריהם הברכ"י שם והנך רואה שהרמב"ן חולק בפירוש וגם בכלבו סי' ק"י מבואר דפסק להתיר באכילה לאלתר וכ"ה בתה"א בית ב' שער ד' ובתה"ק שם וגם דעת העיטור מוכח כן שכ' וז"ל הענין הב' מח"ז שהוא מה"ת כגון או"ב וכו' ואם שחט מותר באכילה וכו' מכלל דלהדיוט שרי והכי מסתברא לן ולקמן לגאון סברא אחרינא וכו' עכ"ל ומבואר דדעתו אינו כן וכיון שכל טעמו של בה"ג רק משום קנס ודעת רמב"ם ורמב"ן ורשב"א ועיטור וכלבו להקל וכ"נ דעת הש"ע כמ"ש הברכ"י הנ"ל ולא אדע מדוע החמירו האחרונים במידי דקנסא בעלמא ועכ"פ נראה דבשעה"ד לצורך סעודת מצוה של נישואין וכדומה וליכא בשר אחר המיקל לא הפסיד: