דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן טו · לד
ובהיותי בענין זה ראיתי בשו"ת דע"ח הנספח לס' תיקון הזבח שנדפס מחדש בסי' מ"ג העיר השואל בענין סי' דקרנים שהובחן שהעגל בעודו במעי אמו משניכר צורת הולד יש לו על ראשו במקום הראוי להיות קרנים כעין גבשושית תחת העור וכן כשנולד עד ערך ה' שבועות יש לו שם כעין הר וגבשושית תחת העור לפעמים הוא קטן ולפעמים גדול מעט יותר ואחר איזו שבועות נצמח שם על העור כעין שומא שקורין ווארציל ונראה במראה כעין קרן אבל אינו קרן כי הוא על העור ומתנענע בתנועות העור ואחר איזו ימים נפתח השומא וצומח הקרן שם ולפ"ז מ"ש הפר"ח ותב"ש סימן דקרנים וכ' התב"ש דבעגל לא שכיח שיצמחו קרניו עד אחר זמן רב מוכח דכונתו על צמיחת הקרן ממש ביציאתו לחוץ ולא מה שהוא תחת העור כעין גבשושית וגם פקפק הרבה על הסימנים ובפרט במ"ש קצת שו"ת שהם מעידים שכלו חדשיו דמנ"ל ד"ז וכ"כ מזה לעיל סקל"ב ובסי' מ"ד שם השיב הרב מטארנוי שדעתו נוטה דאיסור תוך ז"י הוא קרוב לדאוריית' לפי שהוא דבר ההוה וכולל לכל העגלים הנולדים וידוע שיש בבירור ביניהם נפלים ודמי למ"ש התוס' בזבחים ע"א ע"א גבי נתערבו נסקלין בנשרפין דלא אזלי' בת"ר לומר דבר שקר ע"ש והנה גוף סברתו כבר קדמו בישוע"י כאן ועוד בכמה מקומות אבל לא יעלה עה"ד לומר דהוי מטעם זה מה"ת ומ"ש מתוס' זבחים אין לו דמיון כלל דהכא אין ידוע לנו שיבאו המיעוט נפלים לידי ישראל ודלמא יאכלוס עכו"ם או ימותו ובסי' מ"ה נדפס תשו' הרב מפיעטרקוב ושם האריך דאם איסור נפל מה"ת ל"מ סימנים אבל אי הוי רק מדרבנן מהני סימנים והביא מתשו' הרא"ש כלל ב' סי' ט"ז בזה ותומים סי' ס"ה ותשו' פ"י ח"א אה"ע סי' ז' ח' ונו"ב מ"ק חא"ע סי' כ"ט ובר"א סי' כ"ב והאריך בזה והנה בד"ז הארכתי בתשו' א' מכבר בדברי הפ"י גיטין כ"ז ודחיתי ראיותיו ופלפלתי הרבה בזה והבאתי מתשו' רפ"א סי' ק"ז ונט"ש סי' פ"ב וש"ש ש"ז פכ"ג ותשו' רח"כ סי' מ"ב ותשו' נח"א סי' י"ז והעליתי להקל וגוף ההערה מבואר גם בתשו' חפ"צ סי' ס"ז מזה ע"ש ובגוף המצאת סימנים שאין מבוארים בש"ס יעוין בשו"ת פ"י ח"א חיו"ד סי' ח' בענין בדיקת הפשתן וע' בשו"ת מ"מ סי' א' באורך שבנה דיק ע"ד הפ"י באורך וגם בגוף הדין אי בנ"ד הוי מה"ת או דרבנן כבר נתבאר לעיל סק"ל וסקל"א דהיכי דהוי ספק אם כבר שהה ז"י בודאי הוי רק מדרבנן דהסוברים שהוא מה"ת היינו בידוע בודאי שלא שהה ז"י ומ"ש הרב הנ"ל מד' המאירי ורשב"ץ כבר הבאתי דבריהם בסקל"ב והבאתי גם מהעיטור ומ"ש שם בענין הס"ס מהא דהוי מש"א כבר נתבאר בסק"ל וסקל"א הנ"ל אבל מש"ש דלפ"ד המשה"ב דהיכי דרוב מתעסקי' לבטל החזקה ל"א סמל"ח וגם בחשש נקה"ו כ' הרשב"א תי' זה אף דהוי נבלה ול"מ בי' שחיטה וא"כ ה"נ בחשש נפל ודחה בזה ד' הדג"מ וזהו היפוך מ"ש לעיל סקכ"ד בסופו בזה נראים דבריו נכונים ועמ"ש בפתיחה מאות כ"ה והלאה ועפ"ז נתחזקה ראייתי שהבאתי לעיל סקכ"ד מד' רמב"ן ור"ן וריב"ש דגם במיעוט המצוי וחז"א יש להתיר בדיעבד ע"ש ותבין ומ"ש הרב הנ"ל בענין חזקת מעוברת כבר קדמו בישוע"י ושאר אחרוני' ולדינא מסיק להקל ע"י הסימנים כמ"ש הח"ס ותפ"צ דהוי עי"ז מיעוט' דמיעוטא ובענין סי' דצמיחת קרנים העיקר להקל ע"פ השינים ונפילת הטבור שהובא במאירי ורדב"ז ומש"ש בסוף התשו' דיש במציאות שיקדמו סימני גדלות לבא כמ"ש התוס' בסנהדרין ס"ט וה"נ י"ל דהסימנים מעידים שכלו חדשיו הוא תמוה דכיון דלא נזכרו סימני עגלים רק על זמן ז"י וגם דוקא אם מתברר שכן הוא כמש"ל בשם הרדב"ז ומשום דבמלתא דעל"ג לא משקרי א"כ אין מקום להקל עי"ז ולהמציא שהסימנים מעידים שכלו חדשיו דבזה אין לנו בירור כלל ואין נאמנים ע"ז כמש"ל וכבר נתבאר למעלה סקל"ב הנלע"ד בזה בטעם המנהג שנתפשט להקל ע"י הסימנים גם בלא מסל"ת. והנה הרב הנ"ל הזכיר שם מהתוס' יבמות קכ"א ע"א ד"ה ולא הוא דמוכח דגם בתרי רובי לא תנשא לכתחלה ולא ביאר כלל ליישב דלפ"ז לכאורה נסתר טעם הח"ס ותפ"צ בהיתר העגלים ע"י הסימנים משום דהוי מיעוטא דמיעוטא והרי התוס' ביבמות ל"ו ע"ב ד"ה הא לא שהה כתבו דמיעוט נפלים חיישי' לה כמו במשאל"ס משום דהוי מיעוט המצוי ע"ש א"כ כיון דבמשאל"ס גם בתרי רובי אסור ה"נ ראוי שיאסר כאן אבל באמת ד' התוס' עצמן סתורין בענין זה דהגם שבתוס' ע"ז מ' ע"ב כ' ג"כ כתוס' יבמות ל"ו הנ"ל וכ"ה ברא"ש יבמות ל"ו שם ובמרדכי פ"א דחולין סוסי' תקצ"ב אבל בתוס' בכורות כ' ע"ב כ' דבמשאל"ס הוי מיעוט דל"ש ואפ"ה גזרו דלא תנשא לכתחלה וכ"ה ברא"ש יבמות קי"ט ובחולין פ"א סוסי' ט"ז ומרדכי יבמות שם וא"כ י"ל דביבמות קכ"א אזלי לשיטה זו ולכן גם בתרי רובי לא תנשא וכה"ג כ' התוס' בב"ב נ"ה ע"ב ד"ה ר"א וכו' בשם ר"ת לענין ס"ט ברה"י ע"ש אבל לפי שיטתם בדף ל"ו הנ"ל י"ל דבתרי רובא תנשא לכתחלה ובזה יש ליישב ד' הבי"ע סי' ט' שהמציא דתרי רובא מהני בעגונה ותפסו עליו מתוס' יבמות ק"כ הנ"ל וע' בישוע"י א"ע סי' י"ז סוסקל"ט ובאמת דהבי"ע שם בעצמו העיר בזה ונדחקו ליישבו ולפמ"ש תליא בשיטות הנ"ל וע' במרדכי יבמות ר"פ האשה בתרא סי' פ"ב שכ' דטעמ' דהחמירו במשאל"ס לכתחלה לחוש למיעוט שאינו מצוי משום חומר א"א ולזות שפתים דמלתא דבפרהסיא הוא וה"ט דסבלונות פ"ב דקידושין דהוי ס"ד לחוש למיעוט וע' ברא"ש פ"ב דקידושין סוסי' כ' ותשו' מהרי"א יו"ד סי' מ"ג וע' במרדכי סוף חולין וריטב"א ע"ז ל"ד דס"ל דדוקא בתרי עניני כגון ברוב עגלים שאין נשחטין לע"ז ורוב בהמות וכו' דשאר בהמות אין נשחטין לגמרי לע"ז דהוי תרי ספיקי מיחשב מיעוט' דמיעוט' דלא חייש ר"מ אבל אם הי' נשחטים שאר בהמות לע"ז אפי' א' מאלף חייש ר"מ וכ"ה עוד בריטב"א סופ"ק דכתובות גבי ההוא דארוס וארוסתו ולפ"ז בע"כ בהא דמשאל"ס אין הטעם לר"מ משום דהוי מיעוט שאינו מצוי ובתרי רובי יש מקום להקל דהוי מיעוטא דמיעוטא אבל מצאתי בריטב"א יבמות ס"ז ע"א בד"ה קסבר ר"ש דמבואר דאי איילונית לא שכיח הוי מיעוטא דמיעוט' וסותר להנ"ל וגם דעת תוס' ורא"ש הנ"ל אינו כן ומ"מ נראה דגבי מיעוט דנפלים דבדיעבד קיי"ל כרבנן בחלוצה א"כ נהי דלכתחלה מחמירים כרשב"ג מ"מ הבו דלא לוסיף והיכא דאיכא תרי רובא יש להקל ובפרט לפמ"ש בשו"ת שו"מ מ"ק ח"א סי' קפ"א בשם הגאבד"ק פשעוורסק דלשי' הריב"ש סי' שע"ט נדחה ראיית התוס' יבמות קכ"א מגוסס ע"ש ותבין ולכאורה יש לדון בזה לפמ"ש בשו"ת אדב"ק חא"ע סי' ז' ליישב ד' הבי"ע מתוס' יבמות הנ"ל דדוקא התם דחד רובא הוא חל תיכף בשיעור שת"נ ורוב ב' לא נגמר עד שיעבור איזו זמן ולא יהי' קול ולכן אף דצ"מ אית לי' קלא כיון דלא נולדו ב' רובא ביחד אין מצטרפין משא"כ היכי דנולדו ביחד ע"ש א"כ הרי בנ"ד לא נולדו ביחד דהרוב של כלו חדשיו באו בצאתו מרחם אמו והרוב של הסימנים הוא אח"כ ובכה"ג ל"מ תרי רובא אבל באמת ז"א דכיון שהי' ביד עכו"ם עד עכשיו הוי כנולדו ביחד כיון שלא הי' נ"מ להעכו"ם בזה עד שבא ליד ישראל וכמ"ש כה"ג המג"א סי' תל"ט סק"ג ומה"ט בלקח עכו"ם מן הקבוע תלינן ברובא ובמ"ש בקצה"ח סי' רצ"ב סק"ב דהיינו משום שלא הי' נ"מ להעכו"ם כלל וה"נ בזה וע' תשו' ספ"י סי' מ"ד שכ' בפשי' דמיעוט נפלים אינו מצוי והרוב דילדות הוי רוב גמור והולכין גם בממון אחה"ר ורמז בעצמו לד' התוס' בכמה מקומות ולא עיין בדבריהם דס"ל דהוי מיעוט המצוי וא"כ אה"ב אחה"ר ונסתרו כל דבריו שם. אבל מצאתי בהגמ"ר כתובות פא"נ סי' ש"ח שכ' דרוב ולדות הוי רוב גמור ומיעוט נפלים הוי מיעוט שאינו מצוי ולכן במת תוך ל' לא תצא אע"ג דאיכא נמי חז"א וכן במשאל"ס לא תצא ומהני רוב ולדות אפי' להוציא ממון אע"ג דאה"ב אחה"ר ע"ש וזהו כדעת הספ"י הנ"ל ובתשובה א' להרב אבד"ק בראיולים בעסק עגונה פלפלתי הרבה בדברי הבי"ע הנ"ל בסוגיא דיבמות קט"ו ובישוב ד' הרי"ף והעלתי דהרי"ף והרא"ם פליגי בזה ואכמ"ל בדברי פלפול: