אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן טו · לב

לא

ובעיקר דין הסימנים של שינים וקרנים שהביא התב"ש ע' פר"ת סק"ד שהביא ג"כ ד' פר"ח בשם ריק"ש וגם הביא מהכנה"ג ששמע מפי בקי שכל שראש הגוי' אדום לא כלו לו חדשיו ואם הוא לבן בודאי שכלו והוא כ' דאין לסמוך על כל הסימנים כלל כי פעמים רבות יהי' עגל חלוש ויצאו השינים כולם ולפעמים הוא בריא ואין לו שינים ולכן הגם דהוי מלתא דרבנן אין להקל גם אם יש לו כל ג' סימנים הנ"ל ע"ש ומ"ש דהוי רק דרבנן תמה בשו"ת ב"א סי' ג' שסותר למ"ש בעצמו סוסק"ב דכיון דהוי פלוגתא דגאונים בדאורייתא אזלינן לחומרא ולענ"ד כונת הפר"ת דאיכא חשש נפל שהוא דאורייתא אבל מ"מ כל החשש רק מדרבנן וע"פ בשו"ת ב"א שם שהביא סמך מרש"י חולין פ' דקרן גדל לאחר זמן וחזר ודחה שם וגם בלא"ה מנ"ל דתליא בשיעור ז"י והוא כ' דכונת הפר"ת דבספק שהה ז"י דאיכא ס"ס רק דהוי דשיל"מ כמ"ש הפר"ת גופי' שם א"כ לכ"ע הוי רק מדרבנן וג"ז נכון והביא שם שהשו"ב חקרו ומצאו גם בשל ג' או ד"י שינים וקרנים ובע"כ דנשתנו הטבעיים ואין לסמוך ע"ז כלל והמיקל עתיד ליתן את הדין ע"ש וראיתי בשו"ת מש"נ סי' ט"ז שכ' בפשי' דיש להקל בסימני שינים וקרנים בסתם ואף שנמצאים גם בפחות מז"י מ"מ מסתמא כלו חדשיו ואף דבידוע שהוא פחות מז"י אין להקל ע"י סימנים מ"מ בסתמא שא"י אם שהה ז"י יש להקל אך בעגל חולה ובפרט במסוכן אין לסמוך על הסימנים כיון שא"י לילך והביא ג"כ מתשו' הרשב"ץ בחוט המשולש שהבאתי בסקל"א וכיון דמגוף הש"ס ליכא הוכחה לאסור דיעבד תוך ז"י וי"ל דהוי רק מדת חסידות להחמיר וביבמה שרי דיעבד ואחר שנשחט ל"ה דשיל"מ וגם הוי רק מדרבנן ולכן בספק שהה ז"י סד"ר ולהקל ע"ש והנה מ"ש מכח סד"ר ע' תשו' נא"ד סי' ט"ז י"ז הנ"ל ומ"ש דהסימנים מעידים שכלו חדשיו לא ידענא מנ"ל אטו הסימנים מובאים בש"ס הרי הפוסקים הביאו רק ששמעו מבקיאים ואיך יכולים הבקיאים לידע אם כלו חדשיו או לא ועדותם רק על שהה ז"י שזהו בידם להבחין וכבר הבאתי לעיל סק"ל לשון המאירי שהביא סימן דשינים שבכל יום מתוסף שן א' ואם יש לו ז' שינים עברו עליו ז"י וכן הביא שם סימן דנפילת הטבור שהוא מעיד שעברו עליו ז"י וז"ל העיטור ורועי בהמות אומרים עד ל' יום ונ"ל דצ"ל עד ח' ימים] הוא עומד בטיבורו ומכאן ואילך הוא נופל ומשנפל מותר עכ"ל [ובתב"ש כ' בפשי' דסי' דנפולת הטבור אינו סימן והרי הובא בעיטור ומאירי] וע' תשו' רדב"ז ח"ב סי' תשכ"ו על מה שנהגו בירושלים לאכול גדיים קטנים וז"ל דע שאין סומכין על העכו"ם שלא האמינו להעכו"ם להתיר אלא לעדות אשה וכ"ש הכא שאומר להשביח מקחו אבל שמעתי שסומכים על הכלל שבידם שכל שיש לו שינים בידוע שהוא בן ח"י ואם זה הכלל אמת ומנוסה שבתוך ח"י אין לו שינים פשי' שיש לסמוך עליו אבל אם אינו בדוק אין סומכין עליו להוציא מידי סד"א ומ"מ אם העכו"ם מעידים על הכלל שהוא אמת מסתברא שסומכין עליהם דבמלתא דעל"ג לא משקרי דכולהו נמי אמרי אע"ג דל"ש בהו להשביח מקחו וע"ז סמכו עכ"ל ומבואר דאם אינו בדוק אין לסמוך עליו וכל הסימן מועיל רק להעיד ששהה ז"י ולא להעיד שכלו חדשיו שאינו מלתא דעל"ג כלל ואין נאמנים ע"ז כלל וע' בשו"ת אמרי אש סי' י' שפסק ג"כ בפשי' דאם ידוע שהוא תוך ח"י אין הסימנים מועילים כלל ופ' תשו' ח"ס סי' ט"ז שצידד דהסימנים מעידים על הרוב דהיינו שרוב עגלים פחותים מז"י אין להם סימנים וכיון דרוב נולדים אינם נפלים שוב הוי מיעוטא דמעוטא ע"ש וכ"ה בשו"ת תפ"צ סי' ז' אות ד' וסי' ס"ז אות א' ואות ג' בסופו וע"ש סי' ס"ח ג"כ בזה ומד' רדב"ז הנ"ל ל"נ כן דא"כ שוב ל"ה מלתא דעל"ג שיאמר שהוא מן המיעוט וא"א לברר הדבר כלל וע"ש בסי' י"ז דמנהג העולם להקל ע"י הסימנים ולפמ"ש צ"ע ואפשר דהרדב"ז דמחמיר משום שנראה מדבריו דס"ל דהוי מה"ת שהוא הי' במקומות דגרירין אחר הרמב"ם נגד ש"פ משא"כ לשי' רוב הפוסקים דהוי רק מדרבנן אבל ג"ז צ"ע. ולכן נלע"ד דהמנהג נתפשט להקל בספק שהה ז"י כל זמן דליכא הוכחה מחמת קטנותו וכדעת הרשב"ץ וכדעת י"מ שהביא המאירי ופר"ח הנ"ל דהרשב"א מיירי רק היכי דאיכא אומדנא לאיסור ע"י קטנותו משא"כ בספק אלא דאי ליכא סימנים הוי הוכחה לאיסור ולכן צריך שיהי' גם הסימנים וכ"ה בחי' רע"א בשם בא"ה להגאבד"ק ברלין דנקטינן כדעת התשב"ץ להקל עכ"פ בצירוף הסימנים רק שלא ביאר טעמו כמ"ש ובפרט בעגלים שמביאים העכו"ם על השוק די"ל דכל דפריש מרובא פריש וקיי"ל גם בדשיל"מ להקל ובפרט די"ל דבנ"ד ל"ה דשיל"מ וכמש"ל סקכ"ז פשי' דיש להקל בספק שהה ז"י כל זמן שאין הוכחה ע"י קטנותו להחמיר וגם היכי דלקח הישראל העגל מבית העכו"ם אם נודע לו אז חשש שעדיין הוא תוך יום ו' או ז' שאסור לשחטו פד יום שאחריו י"ל דכיון דבאותה שעה לא הי' נ"מ עליו דמ"מ אסור לשחטו אז א"כ שוב בהגיע יום שאחריו הוי כפירש שלא בפנינו וכמ"ש כה"ג הה"מ פ"ב משבת ה"כ דהיכא דלא הי' נ"מ בשעה שפירש מן הקביעות הוי כפירש שלא בפני ותלי' דמרובא פריש ע"ש [אבל בגוף סימן דקרנים עמש"ל סקל"ד] וע' ימין משה ששמע מרבו ר"י מזרחי דכל שאין השלחופות של מ"ר אדומה רק גידין דקין של דם וגם כל שנפל טיבורו בידוע שעבר עליו ע"ש וז"ל הזב"ש יש לבדוק בקרנים אם הם קשים וחדים שא"י לתחוב בו צפרנים וגם יש להם ח' שינים ושאין שלחופות של מ"ר אדומים רק גידים דקים של דם וי"א כל שנפל טיבורו בידוע שעברו עליו ז"י וכו' והמנהג אינו כן אא"כ שגדלו כל ח' שינים והקרנים קשים וחדים עכ"ל הזב"ש. ומצאתי בס' קני המנורה לאו"ח מהגה"ק מוהר"ע זצ"ל בסי' של"א סק"ג אחר שביאר ד' התוס' דאיסור תוך ח"י הוא רק מדרבנן וסיים דגם בדליכא סימנים אמרי' דמה"ת שרי דרוב בני קיימא אין להם סימנים אלו ובדאיכא סימנים בודאי בר קיימא הוא גם תוך ח' ימים עכ"ל וצ"ע:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה