אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן טו · לא

ל

וז"ל הפר"ח סק"ד ונ"ל דהרשב"א מיירי בעגל דניכר לעין שנולד לימים מועטים וכגון דא לא מקרי ספק דהא ודאי דעגל זה נולד מימים מועטים וכמו שדייק הרשב"א וז"ל כל מקום שאנו חוששים לו שאינו בן ח"י מחמת קטנותו עכ"ל הרי מוחזק בקטנותו הוא ומוחזק במקומו במעי אמו הוי לזה צריך ראי' להפליג לו לידתו ול"ה ספק שקול כי רוב מין זה ממעי אמו הוא עכ"ל ומלשונו נראה קצת דארכבי' אתרי ריכשי משום דניכר לעין קטנותו וגם מוחזק בכך ממעי אמו אבל באמת חזקת קטנות לאו כלום הוא כמש"ל סק"י וסקי"א וסקי"ב ועיקר הכונה משום דניכר לעין שעדיין בקטנותו הוא כמו שהי' במעי אמו ושכיח טפי לאיסורא ולכן אינו מצטרף לס"ס אבל אכתי יש לעיין לפמש"ל סקכ"ו בשם מהרי"ק דהיכא דספק א' שכיח טפי להיתרא שוב מצטרף לס"ס גם ספק השכיח יותר לאיסורא וה"נ בזה וצ"ל דכיון דכבר אסרו חז"ל בפחות מח"י שוב בעי' שיהי' ספק השקול עכ"פ ואז מותר משום פד"ר ולהקל משא"כ בדשכיח טפי לאיסורא וע' בהגהת או"ה כלל נ"ה דין י"ד ג"כ בזה. וע' בשו"ת שבסוף ש"ע הרב מלאדוי ז"ל סי' י"א שהאריך ג"כ בענין זה וכ' דבתשו' הרשב"א וש"ע הזכירו רק גדיים קטנים והיינו שניכר לעין מחמת קטנותם שנולדו מימים מועטים ובזה א"ש סתירת ד' הש"ע שפסק בא"ע דדיעבד מותר וכאן משמע דדיעבד אסור ולפמ"ש ניחא גם צידד די"ל דהרשב"א נקט בדיוק גדיים קטנים לפי שגידול הגדיים קטן הרבה מעגל לא ניכר בהם כ"כ ההפרש בין פחות מז"י או יותר משא"כ בעגלים ומ"ש התב"ש סקי"ז ראי' מריש מנחות דאיכא בן שנה דמיחזי כבן שתים י"ל דמיירי בסוף שנתו דלא מינכר לבן יג"ח שהוא איל והביא מזבחים ע"ה ע"ב ותוס' ד"ה איכא גם י"ל דהא דאמדי' דאיכא בן שנה דמתחזי כב' היא רק מיעוטא אלא דשכיח והכא דכל החשש מדרבנן משום מיעוטא שוב יש להקל בכה"ג דאיכא תרי רובא ואפי' בספק שקול יש להקל בדרבנן והרשב"א לשי' דס"ל דבסד"ר שיש לו חז"א ל"א להקל וה"נ איכא חז"א כמ"ש בתשו' הרא"ש שבב"י אה"ע סי' קנ"ו אבל לשי' רש"י ורמב"ם וש"ע א"ח סי' תט"ו יש להקל בספק שקול דאפי' בתרי ותרי מקילין הכא מכ"ש בשאר ספק שקול ע"ש עוד בזה וע' בשעה"מ פ"ו מפהמ"ק הח"י מ"ש ע"ד התוס' זבחים הנ"ל ופ' בשו"ת ב"א סי' ג' שרצה השואל לחדש דכמו דכ' התוס' בזבחים הנ"ל דבן ג' או ד' שנים מוכר שפיר ה"נ יש היכר בין בן שבוע א' לבין ג' או ד' שבועות והב"א דחה הדמיון ומ"מ סיים שם דלעת הצורך יש להקל במי שהוא מומחה ובקי בטבע גידול העגלים וברור לו דלא שכיח כלל שיהי' פחות מבן ז"י גדול כ"כ די"ל דהא דאיכא בן שנה דמתחזי כבן שתים היינו בשכבר הגיע לבן שנה שוב אין להבחין משא"כ בקטנותו ממש יש הבחן יותר וגם התב"ש לא קאמר אלא גדלות מעט שיש לטעות בו אבל אומד הדעת גמור גם הוא מודה להקל ובתשו' שברא"פ סי' ל"ח בהג"ה שבאמצע התשו' העתיק לשון תשו' הרמב"ן וכ' ז"ל ומתשו' זו משמע דדוקא כשאנו חוששין לו מחמת קטנותו ומכאן קצח תשו' למ"ש אא"ז בסי' ט"ו סקי"ז ומאי דמייתי ממנחות י"ל דדוקא בשכבר הגיע לבן שנה אין להבחין משא"כ בהתחלת גידולם אפשר דאם הוא גדול כ"כ עד דלא שכיח דמשחכח פחות מבן ח' שיהי' כשיעור זה אפשר דאין חוששין וכ"מ מהפר"ת עכ"ל ותמהני שדעת הפר"ת נראה דדוקא בדאיכא הוכחה ע"י קטנו אסור אבל בספק יש להקל וכמש"ל וע' בשו"ת טט"ו מ"ג סי' ס"ח באמצע התשו' שכבר קדמוהו הנ"א והרב ז"ל ובעיקר ראיית התב"ש לכאורה יש לדון לפמ"ש התוס' בסוטה ל"ב ע"ב ד"ה איהו דקא מכסיף נפשי' דאיבע"ל לאתויי כבשה ומייתי שעירה תימה והא אמרי' במנחות ג' דבין זכרים לנקבות לאו דעתייהו דאינשי וא"ר התם דוקא אמרי' הכי דאין מעשיו מוכיחין מפני שסומכין השומעין על דיבורו שהוא שוחט חטאת לשם עולה אבל בסתמא כי הכא ודאי מרגישין בדבר עכ"ל וא"כ י"ל דגם בהא דקאמר בין בן שנה לבין בן ב' שנה לאו אדעתייהו דאינשי דאיכא בן שנה דמתחזי כבן שתים וכו' היינו נמי רק היכא דסמכי על דבריו ואין מדקדקים בדבר משא"כ היכא שנותן לבו לדקדק בדבר אבל בזבחים ע"ה הנ"ל מוכח דבכל גווני א"א להכיר ועתוס' שם ד"ה דהאי ותבין וע' שו"ת תפ"צ סי' ס"ז אות ב' מ"ש ע"ד התב"ש הנ"ל ולדינא דעת הרב ז"ל בש"ע שלו הנ"ל ג"כ דאין להקל בספק שקול אבל בדאיכא הוכחה ע"י גדלותו יש להקל ואין להחמיר כהתב"ש ובתשו' נא"ד סי' ט"ז הובא תשו' גדול א' שהביא ר' הרשב"ץ בחוט המשולש סי' ב' שהעלה ג"כ דהרשב"א מיירי רק בדאיכא אומדנא שהוא פחות מבן ח"י והביא סמיכין לזה וסיים שנ"ל ברור כדעת הרשב"ץ והפר"ת ונ"ה בשו"ת נט"ש סי' י"ב וכפי הנראה הוא הי' המשיב לבעל נא"ד ובנט"ש מבואר יותר דעתו להקל בהפ"מ והא דחשיב לי' הרשב"א ס"ס אף דהוי מש"א י"ל דלא ס"ל הך כללא כמ"ש המנ"י כלל ס' דכמ"פ לא ס"ל כן וכ"ה דעת הרש"ך שבב"ש א"ע סי' קנ"ה סקכ"ב עכ"ד ותמהני שלא עיין בב"ש שם שהוכיח בדעת הרשב"א גופי' דס"ל הך כללא דמש"א ל"ה ס"ס ואני מצאתי ברשב"א וריטב"א קידושין ע"ג ע"א דמוכח דס"ל דס"ס מש"א הוי רובא עכ"פ ובפ"י שם בד"ה אמר רבא הוכיח מדבריהם דס"ל דעכ"פ מדאורייתא מהני ס"ס מש"א ע"ש ובזה אין סתירה למ"ש הב"ש הנ"ל דעכ"פ מדרבנן אסור וע' שפ"ד דיני ס"ס אות י"א מ"ש בזה אך לפ"ז יש להוכיח דהרשב"א מיירי רק בדאיכא הוכחה ע"י קטנותו שהרי הרשב"א כ' דאין עכו"ם מסל"ת נאמן בזה והוכיחו מזה בשו"ת ת"מ ושאר אחרוני' דהרשב"א ס"ל דמה"ת אסור דאל"כ הרי בדרבנן מסל"ת נאמן ואי מיירי בדאיכא ספק השקול דאיכא ס"ס אלא דהוי משם א' א"כ הרי להרשב"א גופי' ודאי הוי רק מדרבנן ובע"כ דמיירי בדליכא ס"ס כלל אבל לפמ"ש הפר"ח סי' ס"ט דלשי' הרשב"א גם בדרבנן אין מסל"ת נאמן וכ"ה בב"י א"ח סי' תקי"ג א"כ אין ראי' מהרשב"א וע' בשו"ת גא"י חיו"ד סי' ז' ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורק האחרוני' חיו"ד סי' ב' באורך בזה וע"ש שצידד דהרשב"א הכא לא מיירי כלל במסל"ת רק כשאומר ע"י שאלה. ובזה כ' דאין העכו"ם נאמן כלל אפי' באינו אומר להשביח ומכ"ש באומר להשביח אבל במסל"ת אין הוכחה מד' הרשב"א דהכא רק הש"ך חידש כן ע"ש עוד בזה. וע' בשו"ת תוע"ר סי' ד' שהעלה דהא דל"מ בזה מסל"ת אף דבדרבנן נאמן וא"ל דאיכא חזקת מעוברת דז"א דאין אנו דנים על הבהמה רק על הולד ותדע שהרי במרדכי פ"ק דביצה וא"ח סי' תקי"ג ס"ו בהג"ה דעכו"ם המעיד מסל"ת שהביצים נולדו אתמול נאמן אף דאיכא ג"כ חזקת מעוברת לנגדו ובע"כ כמ"ש אך כאן כיון דחששו למיעוט נפלים ואיסור נפל מה"ת לכן אין מסל"ת נאמן ומ"מ בצורף סימני' אף שאינם מובהקים יש להקל בעכו"ם שאינו שלו דל"ש להשביח מקחו אם אמר מסל"ת שכבר שהה ז"י ע"ש ומ"ש בטעמא דאין מסל"ת נאמן בזה כ"ה גם בחי' רע"א סי' זה והביא ראי' מפסקי מהרא"י ע"ש ונ"ל עוד ראי' מהא דמבואר ביו"ד סי' שט"ז שם ס"א דאפי' עכו"ם מסל"ת שכבר בכרה אינו נאמן וכבר תמה הרא"י בחולין ט' ע"א דלפמ"ש הרשב"א שם דהא דרובא דתליא במעשה ל"מ הוא רק מדרבנן ובדרבנן נאמן מסל"ת ולפמ"ש ניחא וע' מהריט"א פ"ג דבכורות אות כ"ט מ"ש ליישב ד' התוס' ורא"ש דמוכח להיפוך וצ"ע ועפ"ז נדחה מ"ש כמה אחרונים להוכיח מהרשב"א ס"ל דעגל תוך ז"י אסור מה"ת ולפמ"ש אין ראי' כלל מכמה טעמים חדא די"ל דהרשב"א לא מיירי כלל במסל"ת ועוד דהרשב"א לשי' דגם בדרבנן אין מסל"ת נאמן ועוד דהכא דהאיסור הוא מחשש איסור תורה י"ל דאין מסל"ת נאמן וגם משו"ת בש"ר שהבאתי לעיל סקכ"ז מוכח דס"ל דגם בדרבנן אין מסל"ת נאמן וגם בעיטור מפורש דאין מסל"ת נאמן בזה וגם מבואר דס"ל דליכא חז"א ועמש"ל סקל"ה אבל י"ל דס"ל דהוי מה"ת ועמש"ל סק"י בזה וגם באשכול מבואר דל"מ מסל"ת ועכ"פ צדקו ד' הש"ך דאין מסל"ת נאמן בזה ולאו יחיד הוא בדבר ודלא כרמ"ר האחרונים הנ"ל. וע' שו"ת ספ"י סי' מ"ד שכ' עוד די"ל דכיון דאיכא לברורי אין מסל"ת נאמן וגם בדרבנן וה"נ יוכלו להמתין עד כלות ז"י וכ"ה בתפ"צ סי' ס"ז שם ואין זה ענין לדשיל"מ דכאן אמרי' שיבורר הדבר לפנינו אם הוא נפל או לא ע"ש אך לפ"ז אם נשחט בשוגג יש להקל אבל לפי טעם הנ"ל גם דיעבד אסור וע' בשו"ת גא"י חיו"ד סי' ז' הנ"ל ג"כ באורך בדינים אלו ודע דהיכי דמהני מסל"ת אלא דחיישי' דלהשביח מקחו אומר כן אם אמר מוכר שהוא בן ו' ימים נאמן דאם להשביח מכוין טפי הו"ל לומר שהוא בן ח' וכה"ג מבואר בתשו' רש"ך ח"ב סי' קנ"ג והובא בקו"ע שבאה"ע סוסי' י"ז בסי' שס"ה בשמו ע"ש ותבין וע"ש סי' קמ"ט ק"נ דבעכו"ם שאינו שלו אין לחוש שמכוין להשביח של עכו"ם חבירו ע"ש

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה