אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן טו · ל

כט

סעי' ג' אין סומכין וכו'. ז"ל הרשב"א בתשו' סי' רמ"ג שאלת גדיים קטנים הנקחים מן הגוי אם סומכין על הגוי שאומר שהם בני ח"י או לא חשובה עדות הגוי אינה כלום ולא מצינו בשום מקום שהוא נאמן להקל אלא בעדות אשה בלבד וכל מקום שאנו חוששין לו שאינו בן ח' מחמת קטנותו לא יצאנו מידי ספק באמירת הגוי וכ"ש במקום הזה שהוא אומר להשביח מקחו וכל שאומר להשביח מקחו אין שומעין לו אפי' להחמיר ואפי' באיסורי תורה וכו' עכ"ל וכ"ה בתשו' המיוחסות להרמב"ן סי' קע"ח וז"ל המאירי שבת קל"ה ומנשיאי ברצלונה כתבו שאין הגוי ונאמן עליו וכן הדין שאין הגוי נאמן באיסורין אלא שיש מקילין לומר שאינו כן אלא כשהדברים מוכיחים שאינו בן ז' אבל כשאין שם שום הוכחה מותר מכח תרי ספיקי שמא בן ח"י הוא ואת"ל שאינו שמא כלו חדשיו ואי משום דשיל"מ ס"ס אינו נאסר מכח דשיל"מ אלא שגדולי המפורשים חולקים בסברא זו במס' יו"ט וכבר שמענו מי שנותן סימן שכל זמן שחולה טיבורו אינו בן ח"י וכן כל שיש לו ז' שינים יש לו ז' ימים שכל יום מתוספת שן א' עכ"ל והנה מ"ש דהוי ס"ס כבר הבאתי לעיל סק"י לשון העיטור דהכל חד ספיקא הוא ובשעה"מ פ"א מיו"ט דחה ד' נה"כ שהשיג בזה על הט"ז וכ' דהכל חד ספיקא דז"א דהא גם בידוע שלא כלו חדשיו מהני ז"י וכ"ה בשו"ת ב"ש אחרון סי' י"א ועמש"ל סק"ד בזה ובתשו' נו"ב מ"ת סי' ו' נשאל ג"כ דלא הוי ס"ס מש"א דז"י מתיר יותר גם לקרבן משא"כ ספק דכלו חדשיו וביאר דכונת הט"ז משום שאינו מתהפך וכ"ה בדג"מ כאן אבל לפמ"ש השעה"מ הוי גם מתהפך אבל י"ל דבכה"ג שתתחיל ספק א' שמא שהה ז"י ואת"ל לא שהה שמא כלו חדשיו הוי משם א' ואין ס' ב' מחיר יותר אבל י"ל דיש להתחיל תמיד בספק כלו חדשיו קודם דזה הספק עוד במעי אמו משא"כ שהיית ז"י וע' בש"ך דיני ס"ס כה"ג וראיתי בשו"ת שברא"פ סי' ב' שהשיג על השעה"מ דכל טעמא דגבי בן ח' מהני ז"י משום דאמרי' שנגמרה צורתו לז' ואשתהי וגם בספק כלו חדשיו אמרי' הכי שנגמרה צורתו לז' או לט' ואין זה בגדר ס"ס כמ"ש מהרי"ט ח"א סי' נ"א גבי סימני טהרה בעופות דאין אומרים ס"ס שמא יש לו זפק ושמא קרקבנו נקלף ובענין הקטנה שנסתפקו במספר שנותי' דל"ה ס"ס שאין השערות רק סימנים שהוא גדולה והכל ספק א' וה"נ בזה וביאר דל"מ כלל מה שמתיר לקרבן שאין כאן ב צדדי היתר כלל עש"ה וגם בישוע"י כאן הפיר בזה והנך רואה שהעיטור סובר באמת כן והי"מ ומאירי לא ס"ל כן ונראה דס"ל דכיון דרוב ולדות אינם נפלים מהני גם ס"ס כזה וכה"ג כ' הח"ס סי' קמ"ב דבדאיכא חזה"ת א"צ מתהפך וסגי גם מש"א ע"ש וי"ל דזהו כונת העיטור שסיים דבחז"א עומדות ור"ל דמה"ט ל"מ ס"ס מש"א או אינו מתהפך ודו"ק ועמש"ל סק"י והמאירי ס"ל דרובא עדיף וגם ליכא חז"א כלל וע' בשעה"מ שם שהעיר דלפמ"ש הכ"מ פי"א ממעשר בשי' רמב"ם דהיכי דחז"ל חששו למיעוטא גם ס"ס ל"מ ואח"ז הקשה על הכ"מ מדברי הר"מ בפיה"מ פ"א דדמאי ותי' דהיכא דב' הספיקות ע"פ רוב להיתר לכ"ע מהני ס"ס ועוד דדוקא היכא דהפירות בודאי נתחייבו וספק אם עשרום ל"מ ס"ם משא"כ היכי דהס"ס שמא לא נתחייבו כלל ע"ש ולפי תי' ב' גם בנ"ד מהני ס"ס וע' בירושלמי פ"ג דדמאי ה"ד ובפ"מ ומרה"פ וגה"ש שם מד' הכ"מ הנ"ל וע' בשו"ת גא"י סי' ז' שהעיר מד' הה"מ שהובא בט"ז או"ח תל"ט סק"א וע"ע בשו"ת תפ"צ סוסי' ס"ח מ"ש בזה ופ' בשעה"מ פ"א ממ"א הי"א עוד בזה. ומ"ש הנה"כ מהא דאין המתיר עתיד לבא בודאי יעוין בשו"ת רא"פ שם שהעלה דדוקא היכא דבטל ברוב והכל היתר מדינא בבירור אלא דבדשיל"מ ל"מ ביטול בזה ס"ל להרשב"א דהיכא דאין המתיר עתיד לבא בודאי ל"ה דשיל"מ אבל הכא דאיכא חששא שמא הוא באמת אסור אלא דסמכי' על ס"ס אבל לפי צד חמש הספק שמא הוא אסור הרי הוא באמת אסור ולכן גם בכה"ג אין להקל בדשיל"מ דאם ימתין ולא יחי' עד יום ח' הרי יתברר שהי' נפל באמת אך שפקפק ע"ז דהא קיי"ל גם במת תוך ל' אינה חולצת וה"נ לא יתברר איסורו גם אם ימות וצ"ל דמ"מ גם היתרו לא יתברר אך שחזר והעיר כעין קושי' הצ"צ על הרשב"א והוא העלה שכן הוא דעת הא"ז שהביא ביש"ש פכ"ה סי' פ"ז ואו"ה כלל כ"ה גבי חתיכה שנאסרה בתיקו וע' נה"ך סי' ק"ב ופליתי בזה [וגם צידד דכיון דמעולם לא ניכר האיסור בפ"ע ל"ה דשיל"מ אבל יש לפקפק בזה וקצרתי] וע"ע בשו"ת תפ"צ סי' ס"ז מ"ש בזה וגם בישוע"י כאן העיר בכמ"ד מהנ"ל אבל בגוף הדבר שכ' הט"ז דהוי דשיל"מ כבר תמהו בחי' הגרשוני ושעה"מ דהא הרשב"א גופי' ס"ל דס"ס מהני גם בדשיל"מ וע' תשו' רא"פ שם שתמה ג"כ דא"כ בנשחטה כבר יהי' מותר וגם אי נימא דהרשב"א מיירי רק לכתחלה הרי אין כאן איסור לשחוט ורק על האכילה וא"כ יהי' מותר לשחוט ושוב ל"ה דשיל"מ והעיר מד' הרשב"א ור"ן בהא דאשתפוך חמימי אבל ז"א דהכא אם לא יהי' דשיל"מ הוי היתר גמור משום ס"ס ולא משום דחיית איסור כהא דהתם וגם א"ל דהוי כמבטל איסור לכתחלה דכיון דע"פ רוב אין כאן איסור ל"ש ד"ז כלל דאפי' בספק איסור ויש צדדין כתבו הפוסקים דל"ה בכלל מבטל איסור ועוד דא"כ בשחטו בשוגג יהי' מותר וכדקיי"ל בסי' צ"ט ע"ש ולענ"ד י"ל דבנ"ד דמי להפילו בים או לנפלו ונתפצעו דגם בשוגג אסור וע' תשו' רח"כ סי' ו' והג"ה שם אבל מכח טעמים הראשונים צ"ל או דס"ל להרשב"א כהעיטור דל"ה בגדר ס"ס כלל או דמיירי בדאיכא הוכחה ע"י קטנותו שהוא פחות מז"י ובעיקר הדבר שכ' קצת אחרונים דהוי ס"ס מש"א יעוין בשו"ת תפ"צ סי' ס"ז דכיון דהספק שמא אין כאן ריעותא כלל מהני ס"ס גם כה"ג וכהא דנשבר הגף וכמ"ד ע"ש וכ"ה בד"מ או"ח סי' תל"ט:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה