דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן טו · כז
כ' העיטור ח"ב איכא מ"ד הבא לפנינו מן העדר דכל דפריש מרובא פריש ורובא דהתירא נינהו ואיכא למימר דל"א כל דפריש אלא בדבר שאל"מ אבל בדשיל"מ כגון זו כל צדדי חומרא דאית לך למינקט נקטינן עכ"ל אך הרי קיי"ל כהרשב"א דהיכא דאין המתיר עתיד לבא בודאי איננו דשיל"מ כמש"כ בנה"ך ע"ד הט"ז סק"ד ומצאתי בשו"ת בש"ר סי' כ"ט בדין אם הגוי נאמן על הגדיים קטנים הנקחים ממנו לומר שהן בני ח' ימים כיון שאינו אלא מדרבנן והשיב וז"ל אע"פ שוודאי אין בו אלא איסור דרבנן וחשש בעלמא שכן המזיק לחבירו תוך אותו זמן משלם לו דמי בהמה מעליא ואין אומרים שמא טרפה הוא דבשמא ושמא אזלי' בת"ר ועוד שכבר נתחזק הדוב קודם שבא והזיקו כי רק לענין איסור חיישי' דהוי כעין דשיל"מ אף שאינו ודאי דשיל"מ שהרי אפשר דמיית ועדיין אינו ודאי שהי' טרפה ומ"מ אם כשר הוא למיתה ל"ח אבל להאמין מסל"ת אין לו ענין דל"א הכי אלא במלתא דעל"ג אבל כאן איך יוודע אם נולד לזה שה בתוך הפדר עכ"ל ומ"ש שכבר נתחזק הרוב צ"ע דלא הי' עוד שום נ"מ להחזיק הרוב ועכ"פ נראה מזה דגם הוא לא ס"ל כהרשב"א בהא דאין המתיר וכו' דאל"כ הרי בלא"ה ל"ה דשיל"מ וכמ"ש ועכ"פ לדידן ל"ה דשיל"מ ועמש"ל ס"ג בזה ועוד דלשי' כמ"פ גם בדשיל"מ אמרי' כל דפריש מר"פ כמ"ש הפ"ת רסי' ק"ב מהצל"ח ביצה י' שהוכיח כן בראיות וכ"ה בס' האשכול פג"ה שי' ל' ובאו"ה כלל כ"ו דין ד' בסופו וע' במל"מ פ"ז ממעילה ה"ו ובתשו' שברא"פ סי' ב' ואף דהצל"ח הוכיח מהר"ן דיש לחלק בין היכא דאתחזיק איסורא כבר כתבתי לעיל סקי"א בשם מהר"ם שי"ק דהכא ליכא חז"א ועוד דגם בנידון דהר"ן בקונה ביצים מנכרים איכא חזקת מעוברת לומר שנתעברה באיחור הזמן ונולדו הביצים ביו"ט ואפ"ה ס"ל דתלינן דמרובא פריש ולא קאמר הר"ן דבאתחזק איסורא לא אזלי' בת"ר בדשיל"מ רק כגון תערובות שנתערב כאן האיסור בבירור וכהא שהביא הר"ן שם דדשיל"מ אפי' באלף לא בטל ע"ש משא"כ הכא ולפ"ז נראה לכאורה דאם קנו עגל שהביא עכו"ם על השוק גם בנודע שהוא פחות מז' ימים מ"מ אמרי' כל דפריש מרובא פריש ורוב עגלים כלו חדשיהם אך י"ל דאם אין לו הסימנים שנהגו לבדוק בשינים וקרנים כפי שיבואר לקמן פ"ג איכא הוכחה דאינו מן הרוב אבל בדאיכא סימנים אלו שוב יש להקל דאף דגזרו בזה דלא ניזול בת"ר משום דהוי מיעוט המצוי היינו בבא לקנות מן העכו"ם בביתו אבל בדפירש שלא בפנינו תלינן דמרובא פירש כיון דעכ"פ ליכא הוכחה להיפוך אבל נראה דכונת העיטור רק בסתמא היכא דלא נודע ששהה ז"י תלינן דמרובא פריש שכבר שהו ז"י וכ"נ מלשונו שמקודם לזה שהובא לעיל סק"י דמיירי בכה"ג ועלה כ' ואיכא מ"ד וכו' ע"ש ותבין וע' באס"ז ביצה ז' ע"א שכ' בשם הריטב"א בשם רבו בדין נכרי ששלח ביצים לישראל ביו"ט ואינם ניכרים אם הם מהיום או מאתמול שהם מותרים דתלינן דמרובא פריש ולא עוד אלא אפי' הלך שם ישראל ולקחן מביתו לא אמרי' כל קבוע כמע"מ כדאמרי' בסופ"ק דכתובות דהיכי דאזלא איהו לגבייהו דהו"ל מע"מ דהתם הוא דאתחזק ודאי פסולה אפילו חדא עכ"פ אבל הכא לא אתחזיק בבית הנכרי ביצה שנולדה היום כי שמא לא נולדה שם ואם נולדה שמא כבר אכלה הנכרי וכן הי' מורה הלכה למעשה אבל הרשב"א ז"ל אינו סובר כן עכ"ד ובעבוה"ק להרשב"א שער ה' דין ד' וז"ל ואע"פ שבכל מקום הולכין אחה"ר כבר נהגו שלא ליקח ביצים ביו"ט מן העכו"ם אע"פ שהרוב אינם ב"י אני אומר חומר הוא שהחמירו בד"ז מפני שי"ל מתירין עכ"ל ולפמש"ל דבעגל אינו דשיל"מ א"כ י"ל דגם הרשב"א מודה בזה ולפ"ז הי' מקום לומר דדוקא עגל שנולד וידוע שלא שהה ז"י גזרו עליו אבל בסתם מותר לקנות גם אצל עכו"ם דתולין ברובא שכבר שהו ז"י והא דכ' הרשב"א שהובא בס"ג דאין סומכין על העכו"ם היינו בגדיים קטנים דאיכא הוכחה מחמת קטנותם דלא שהו ז"י דבכה"ג הרי גזרו חז"ל שלא לאכלן ועמש"ל ס"ג בזה אבל בדליכא הוכחה תלינן ברובא וע' במחה"ש סי' תקי"ג סקי"ג ובמג"א סי' ל"ב סקס"ו ובט"ז סי' תר"ה סק"ז ג"כ בזה ופ' שו"ת מגה"ש סי' ג' שהעלה דהיכי דבא לקנות עגל בבית העכו"ם הוי קבוע מה"ת וראייתו מד' הר"ן ביצה הנ"ל ונעלם ממנו ד' הפוסקים שהבאתי ובפרט בנידון דאיירי שם שקרא אותו העכו"ם ח"י קודם באמרו שנולד לו עגל ואחר ח"י קנהו בזה פשוט דהעכו"ם נאמן דהוי על"ג ועמש"ל סקל"ג ובנ"ד שקרא אותו לקנותו לכ"ע מירתת ונאמן: