דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן טו · יב
אך דבכ"ז לא הונח דהא באמת כבר חמה בס' שלום ירושלים על הירו' בר"ה על חילוק הדג"מ מש"ס שבת קל"ו דפריך מולד בהמה על ולד אשה בהא דאמר דאכלו ארי לכ"ע ולד קיימא ופריך מהא דשחטו עגלא חלתא ולא אכלו ר"פ ור"ה בדר"י ולשי' דג"מ מה קו' וגם בתשו' רא"פ סי' ב' וסי' ג' העיר בזה ובתשו' ר"מ שיק שם תי' פ"פ הנ"ל דהחילוק רק לדידן דקיי"ל רובא דתליא במעשה ל"מ אבל התם בשבת דקאי לאביי דלא ס"ל כרבינא בבכורות כן א"כ אין חילוק בין אדם לבהמה ע"ש וא"כ שוב בש"ס דר"ה הנ"ל דקאי לאביי גם בבהמה תלינן ברוב מתעברות דמרע לחזקה שלא נתעברה עד זמן המאוחר ואי נימא כמש"ל דתלינן בחזקת מעוברת שלא ילדה עד זמן קרוב הרי אדרבא עי"ז הוי כלו חדשיו כמ"ש הנו"ב מ"ת סי' ו' הנ"ל ובתשו' ר"מ שיק שם תי' דגם להסוברים דהוי רק מדרבנן דסמכינן ארובא היינו אם כבר נשחט אבל לענין לשחוט לכתחלה אין לסמוך על הרוב דלא אמרה תורה שלח לתקלה ולסמוך לכתחלה על הרוב. אבל לענ"ד דבריו תמוהים דבכל שחיטה הרי סמכי' לכתחלה על הרוב וע"ש דלשי' הסוברים דהא דרובא חליא במעשה ל"מ הוא רק מדרבנן א"ש טעם הפוסקים דהוי רק איד"ר ועתשו' מהרי"א סוסי' שמ"ח מ"ש בשם מוהר"ע ליישב דהתם בבכור דאסור מחיים בגיזה ועבודה ואי השחיטה נבלה צריך קבורה לכ"ע אמרי' סמל"ח ובגוף התשו' תי' דהש"ס פריך בשנולד אחריו תאומים מי מצי אכיל אבל לפמש"ל סק"ח נדחה תי' זה. ובעיקר סברת חזקת מעוברת שלא ילדה אלא בזמן היותר מאוחר יעוין במהרי"ט בחי' לכתובות סו"פ המדיר דתלי לה בפלוגתת רב ושמואל קידושין ע"ט ועיין בישוי"ע כאן מה שכתוב בזה וגם בחי' רע"א לסי' זה ועיין בשו"ת תשובה מאהבה סי' שט"ו שהעלה שדעת הרשב"א ורדב"ז ג"כ דהוי מה"ת ושיש לחוש לדבריהם ובתשו' מהרי"א הנ"ל הביא גם מתשו' שברא"פ הנ"ל שהוכיח ד' רי"ף ורמב"ם כן אך דמהרי"ט ח"ב א"ע סי' י"ח כ' להיפוך וכ"כ לעיל סק"י שגם דעת סה"ת ומרדכי ביצה נראה כן וגם בפר"ת סוסי' זה כ' דהוי מה"ת א"כ הוי ספיקא דפלוגתא דרבוותא ועמש"ל סקל"א דאין ראי' מהרשב"א כלל ועמש"ש סקל"ב בד' הפר"ת הנ"ל וע' בשו"ת שי"צ סי' כ"ד שהעתיק בשם גליון הנו"ב ז"ל שהביא ג"כ מהירושלמי וש"ס דילן בכורות כ"ח דמוכח דהא דבכור נאכל תוך שנחו רק מדרבנן וא"כ מיושב הא דר"ה ז' אבל לשי' רמב"ם מוכח דהוי מה"ת ע"ש עוד בזה וע' ת' רא"פ סי' ב' שחי' קו' הדג"מ דכיון דאסור באכילה מדרבנן הוי לא חזי מדאורייתא והאריך מכמ"ד בענין זה ותמהני שלא העיר דהתם בר"ה הרי קאי לראב"י ולשי' שבועות ל"א ודאי די"ל כן וע"ע בשפ"ד סי' ל"ט סק"ג בשם ח"א דמיעוט המצוי הוי מה"ת והוא השיג דהוי רק מדרבנן וכ"ה בפ"י ריש פסחים וע' בשו"ת מא"נ סי' פ"ה בזה וי"ל דתליא בפלוגתא הנ"ל אם פגל תוך ז"י אסור מה"ת או רק מדרבנן ועמש"ל ס"ק כ"ד בזה: