דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן טו · יא
ובגוף הראי' מר"ה ז' יש לי לדון דהנה בגוף הטעם דנימא דאסור מה"ת ביאר הדג"מ דכיון שהמיעוט מצוי אמרי' סמל"ח דאינו זבוח וכ"ה בנו"ב מ"ת א"ע סי' י"ט בית ביאר וע"ש מ"ש דגם לשי' רמב"ם דס"ל סד"א לחומרא רק מדרבנן מ"מ הכא א"א דא"ז וכבר תמה עליו מהר"א שפיץ בשו"ת תשובה מאהבה סי' שט"ז ושי"ז דהא כבר נשתמש בהחזקה לצרפו למיעוט א"כ הדק"ל אבל לפמש"ל סק"י בשם מהריט"א ורא"פ דהכא איכא לברורי ניחא ופ' תב"ש סקי"ג שכ' בפשי' דלשי' רמב"ם הנ"ל הוי רק מדרבנן וצ"ע אבל בגוף חזקת שא"ז כבר דחה בתשו' ח"ס סי' כ"ה וע"ש סי' י"ז שרמז ע"ד הדג"מ לדבריו הנ"ל ועמש"ל בפתיחה מאות כ"ה עד אות כ"ט מזה וע' בתשו' שברא"פ סי' ג' שדחה מטעם אחר דהרוב כך הוא שיהי' ניתר ע"י שחיטה ול"ש בזה סמל"ח ועוד דעכ"פ ליכא חזקת שא"ז רק דנפל אין שחיטתו מטהרתו ואין מחזיקים מאיסור לאיסור ע"ש היטב וגם בתשו' מהר"ם שיק סי' כ"ז השיג כעין זה והביא ד' משה"ב ובפרט להסוברים דדוקא לר"מ אמרי' סמל"ח ועמש"ל בפתיחה אות כ"ב כ"ג באורך בזה ותבין וגם אי אמרי' סמל"ח הוי רק מדרבנן וע"ש בתשו' ר"מ שיק הנ"ל שביאר דגם לשי' הש"ש ש"ג פי"ג שהעלה דחזקת קטנות העשוי' להשתנות הוי חזקה מ"מ משנולד פנ"ח באו לכאן ובצורת גמר שערו וצפרניו מעולם ל"ה בחזקת נפל וע"ש מה שהשיג ע"ד הנו"ב מ"ח הנ"ל אך שהעיר שם דלפמ"ש הנו"ב מ"ת יו"ד סי' ו' דלפמ"ש התוס' בב"מ ק' ד"ה הא מני דמוקמי' בחזקת מעוברת ואמרי' השתא היא דילדה אם כן ה"נ אמרי' דהשתא נתעברה והולד לא כלו חדשיו וביאר דדוקא בבהמה אמרי' כן משום דהוי רובא דתליא במעשה אבל באדם אמרי' רוב מתעברות מרע לחזקה דגבי אדם ממילא בא כמ"ש התוס' יבמות קי"ט וא"כ בצירוף חזקת שא"ז איכא ב' חזקות נגד הרוב ולפמ"ש הריב"ש סי' שע"ט ב' חזקות עדיפי מרוב ולכן אסור מה"ת ע"ש ואף שהנו"ב מ"ק א"פ סי' מ"ג דחה ד' הריב"ש כבר דחו האחרונים כל ראיות הנו"ב ועיין שפ"ד סוסי' זה שהעיר מחזקת מעוברת ובשו"ת מהר"ם מרוטנבורק האחרונים סי' ב' לא הבין שיחתו ודחה דבריו באורך שלא כדת ובסי' ג' העמידהו השואל על כונת פמ"ג דר"ל דיש לתלות הלידה באיחור הזמן וזהו חזקת הבהמה שהיתה מעוברת עד זמן המאוחר יותר והוא דחה דאין אנו דנים על הבהמה רק על הולד וכדאי' כה"ג בכתובות ע"ו דמשני ר"א סיפא מנה לאבא בידך ופירש"י דל"מ חזה"ג שלה כיון דהספק בכתובה השייך לאם וכ"ה בתוס' שם ובקו"א ביאר דאף דהתוס' בחולין י"ב ובכורות כתבו דמוקמי' האם בחזקת שלא ילדה והולד בכור ובתוס' כתובות כ"ו פ"ב השיגו על רש"י דס"ל דחזקת האם ל"מ לינאי היינו משום דסתם עיקר הספק על הולד הוא רק אם כבר ילדה אמו או נשתבאית וכיון דהספק נולד מכח האם להכי מהני חזקת האם משא"כ כאן דכל הספק רק על הולד עצמו ע"ש ומעתה לפ"ז א"ש ד' הסוברים דבלא שהה ז"י הוי רק מדרבנן ול"ק מהא דר"ה ז' דודאי לדידן דקיי"ל כר"א בכתובות שם דחזקת הבת ל"מ לאביו גם כאן ל"מ חזקת מעוברת של הבהמה לגבי הולד לכן אזלי' בתר רובא אבל בר"ה שם דקאי הש"ס אליבא דאביי דאמר התם משעה שנולד ובש"ס דכתובות שם משני אביי שינויא אחרינא ולא ס"ל כר"א וא"כ לאביי לשי' מהני שפיר חזקת מעוברת של הבהמה לגבי הולד ומדאורייתא אסור. וא"ש: