דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן טו · י
ואם א"י שכלו לו חדשיו אסור משום ספק נפל וכו'. בתוס' ורא"ש מבואר בכמה מקומות דזהו רק מדרבנן לפי שהוא מיעוט המצוי אבל ברמב"ם פ"ד ממ"א שכ' ה"ז כנפל ואין לוקין עליו ובהה"מ כ' וידוע שאיסור זה מספק הוא לפיכך כ' רבינו דאין לוקין עליו מבואר דהוא מה"ת וכבר תמה בשו"ת שברא"פ סי' ב' על התב"ש שלא הביא כלל ד' רמב"ם והעיר שם מהש"ס דר"ה ז' ע"א והוא קו' הדג"מ והביא מהט"א שהעיר ג"כ בזה והוכיח מזה דהא דבכור בע"מ נאכל תוך שנתו הוא רק מדרבנן והם אמרו והם אמרו והוא הביא מירושלמי שם זאת אומרת שאין שנתו של בע"מ מחוורת אבל ברמב"ם פ"א מהל' בכורות ה"ח מפורש דהוי מה"ת והביא שם מהסמ"ג וש"פ בענין זה ואף דלרמב"ם סד"א לחומרא רק מדרבנן מ"מ מודה בזה כיון דאפשר להמתין ז"י ועוד משאר טעמים וע' בשו"ת מהר"ם מרוטנבורק האחרונים סוסי' ג' שדחה הראי' מרמב"ם די"ל דמיירי בידוע שלא כלו חדשיו אבל בשו"ת רא"פ שם סי' ג' הוסיף להוכיח כן מרמב"ם פ"ב מאה"ט ה"ו שכ' לפיכך ולד בהמה שלא שהה ז"י גמורים אם שחטו בתוך ז' אין שחיטתו מטהרתו מידי נבלה מפני שהוא כנפל ע"ש ומוכח דהוי מה"ת ע"ש באורך ועלה בלבי לדון לפמ"ש הכ"מ פ"ז ממעילה ה"ו דלשי' רמב"ם דשיל"מ הוי מה"ת א"כ מה"ט ס"ל דתוך ז"י אסור מה"ת ואף דאין המתיר עתיד לבא בודאי גם בזה הרמב"ם לשיטתו דלא ס"ל כן כמ"ש הכ"מ פ"ז מעכו"ם ה"י אבל לפמ"ש בתשו' מהרי"א יו"ד סי' של"ט לחלק בזה נדחה ד"ז ועוד דא"כ אחר שנשחט אמאי אסור וראיתי במהריט"א פ"ד דבכורות אות כ"ו שהעלה בפשי' דלשי' רמב"ם דסד"א לחומרא רק מדרבנן ה"נ בוולד תוך ז"י מותר מה"ת ואף דאיתחזיק איסורא דמתחלה הי' נפל ז"א דבכה"ג שהי' עומד ליגמר ל"ה חזקה וכמ"ש מהרי"ט ח"א סי' מ"ה לענין חזקת קטנות וחזר וצידד דהוי בכלל איכא לברורי ואף שאין בידו לברר עכשיו מ"מ י"ל דאסור מה"ת גם בכה"ג ולא החליט הדבר ע"ש אבל לא הביא מרמב"ם פ"ב מאה"ט הנ"ל ועכ"פ מבואר שי' רמב"ם דהוי מה"ת וע' נו"ב מ"ת א"ע סי' י"ט שהעיר ג"כ מד' רמב"ם דס"ל סד"א רק מדרבנן ויובא לקמן סקי"א וע"ש מ"ש בשם התב"ש בזה ואני מצאתי במרדכי פ"ק דביצה וז"ל ביצה שיש בה אפרוח מרוקם אינו אסור מה"ת רק מדרבנן ודרשא דהשרץ וכו' אבל אפשר שהם אסורין משום נבלה כמו בהמה קודם שמנה ימים וכו' עכ"ל וכפי הנראה מקור דבריו הם מסה"ת סי' ל"ג וז"ל ומ"מ נראה דמה"ת אסור משום נבלה ואפי' שוחטו אין בכך כלום וכן בהמה קודם ששהתה ז"י אמרי' פ' החולץ דכל שלא שהה ז"י בבהמה נפל וכו' עכ"ל ומוכח דס"ל דקודם ז"י אסור מה"ת וע' תב"ש סק"א בביאור ד' סה"ת ורשב"א בענין זה ותמהני מדוע לא הביא דעתו לכאן וגם לא הביא ד' מרדכי ועכ"פ מבואר דעת רמב"ם וסה"ת ומרדכי דהוי מה"ת אבל במרדכי פ"א דחולין סי' תקצ"ב מבואר דהוי רק מדרבנן ואולי כונת סה"ת ומרדכי דביצה רק לרשב"ג דלדידי' הוי מה"ת אף דאנן לא קיי"ל כוותי' ורק מדרבנן חששו בזה ועתו"ס בכורות כ' סוע"ב ועמ"ש לקמן בזה ועמ"ש בפתיחה אות א' כה"ג מכמה מקומות. והנה ז"ל העיטור ח"ג האחד מחלוקת רשב"ג ורבנן וכו' ואיפסקא הלכתא כוותי' ואי לא שהה ספיקו אסור וכו' וגוי דזבן בהמה לישראל לא מהימן וכו' שאינו אלא להשביח מקחו ואפי' מסל"ת לא מהימן וכיון דלא ידעי' אי שהה או לא וקיי"ל כרשב"ג דאמר נפל מן הגג או אכלו ארי ומת ובא לפנינו ולא ידעי' ביה מידי חד ספיקא הוא ספק חי ספק מת אסור והיינו ספק כלו ספק לא כלו ורובא ליכא למימר דכולן בחז"א עומדות הוי סד"א ולחומרא שיודע במה נכשרה וכו' עכ"ל נראה מזה דהוי מה"ת אבל ממ"ש אח"ז הענין השני מחו"ז שהוא אסור מה"ת כגון או"ב וכו' משמע דלעיל מיירי במחו"ז מדרבנן וצ"ל דהא דנקט לפול סד"א ולחומרא היינו דהחשש שמא הוא נפל הוי חשש ספק דאורייתא שאם הוא נפל אסור מה"ת אבל לא חיישי' לזה רק מדרבנן ומ"ש דאינו נאמן במסל"ת יבואר לקמן ס"ג הטעם בזה ועמ"ש בפתיחה אות כ"ט בד' העיטור הנ"ל ועמש"ל סק"ל עוד בזה ליישב הא דנקט דבחז"א עומדת דלכאורה הול"ל משום דהוי מיעוט המצוי וכמ"ש ש"פ ע"ש בזה ובהג"א פ"ק דחולין סוסי' ט"ז בשם מהרי"ח מבואר דהוי רק חומרא בעלמא וז"ל מיהו יבמה שהי"ל ולד ומת תוך ל' יום אפי' נפל מן הגג או אכלו ארי חיישי' למיעוט נפלים לחומרא בעלמא דשמא יסברו שפיהק ומת ויבואו לידי לעז וקלקול וכן בהמה שלא שהתה ח' ימים ונשחטה אסורה פן יבואו לשחוט כשהיא חולה וקרובה לפיהוק ובשעה"ד סמכי' אדרבנן פר"י מהרי"ח עכ"ל וכ"ה בתשו' בש"ר סי' כ"ט ויובא לקמן סקכ"ז וע' בתשו' מהרי"ט בשניות חא"ע סי' י"ח שהעלה גם בדעת הרי"ף דהוי רק מדרבנן אבל במ"ש שם לשי' הרי"ף והרא"ש דגם רשב"ג גופי' חייש רק מדרבנן למיעוט ועוין בתב"ש סי' י"ד סק"ה דמבואר דלרשב"ג גופי' הוי מה"ת וגם בשו"ת שברא"פ פי' ג' הנ"ל הוכיח מדפריך לרשב"ג מימהל היכי מהלין מוכח דהוי מה"ת לדידי' וגם הביא ראי' מד' בה"ג והרי"ף ותמה ע"ד הסמ"ג ותוס' בזה וע"ש סי' ב' שביאר סתירת ד' רמב"ם ממ"ש בפ"א מיבום ובאה"ע סי' קנ"ו עפ"י ד' הה"מ והב"ש דדוקא בנגמרו שערו וצפרניו הוי מדרבנן וגבי בהמה ל"ש דין נגמרו כלל והאריך בזה שם וגם בסי' ג' וגם בדג"מ רמז לזה בקיצור וע' בשו"ת מ"מ סי' מ"ח בתשו' בנו הגאון אבד"ק לבוב נ"י שכוון לזה מדעתא דנפשי' וכבר קדמוהו הדג"מ והרא"פ בכל החזון הזה ואולם בחי' הרמב"ן לשבת קל"ה ע"ב כ' וז"ל וכן כולה שמעתתא דעגל שנולד בסימני' גמורים מיתוקמא דבלא סי' לכ"ע ספק נפל הוא וכו' ומש"ה לרבנן ולד מעליא נינהו עכ"ל ומבואר דגם בבהמה הוי סימני' דגמרו שערו וצפרניו כמו באדם ופ' בשו"ת דעת חכמים סי' מ"ה בתשו' הרב מפיעטרקוב. שהביא מזה: