אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן טו · טז

טו

וכה ראיתי בשו"ת חסל"א סי' ח' שהאריך ג"כ לחלוק על התב"ש בביאור ד' הר"ן והביא שמצא ברדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' כ"ט שכ' דלשון הר"ן משמע דגם במקשה אין חוששין ותמהני מדוע הוצרך להביא ממרחק ולא ראה דברי הב"י במקומו והתב"ש בעצמו בסק"י הביאו ופסק כן רק דס"ל דמ"מ י"ל דיכול לעמוד ולילך א"כ אין ראי' אבל כבר הבאתי מהרמב"ן דמפורש דמקשה לילד היינו שא"י לעמוד ולילך אבל מ"ש הרב הנ"ל ראי' ממ"ש הרשב"א בתה"א בית ב' ש"ג ראי' להסוברים דבהוריקה כבד כנגד ב"מ אף שא"י שנפלה לאור טרפה שאם אתה אומר דכל שלא נפלה לאור תולין בתולדה או במקרה שאינו פוסל א"כ גם בנפלה לאור נימא כן דהא רוב בהמות כשרות הן א"ו דירקות מלחא רחיקא הוא אלא ע"י האור א"כ גם בלא ראינו שנפל לאור אסור וה"נ בזה כיון דכל בהמה שא"י לעמוד ולילך כשרה ולא תלינן בנפילה א"כ גם אחר הלידה תלינן להקל וגם להחולקים שם היינו משום דבנפלה לאור שכיח הורקת ב"מ משא"כ בב"הר דהוי מיעוטא שאינו מצוי שיתרסקו אברים לכ"ע תולין להקל עכ"ד הוא ראי' נכונה וע"ע בחי' הרשב"א לחולין נ"ו ע"א ג"כ בזה וגם לפמ"ש הרא"ה בבדה"ב לדחות ד' הרשב"א דבסתמא לא חיישי' שדרך ב"מ בכך מחמת חולי ואעפ"כ כל שנפלה לאור בפנינו הרי הוחזק בו ריעותא וראוי לבדוק ואם נשתנה מראיהן מן הראוי חוששין דהא אתחזיק ריעותא וראוי לתלות בו ולא בחולי כיון דאתחזק האי ריעותא ול"ד לזאב וידא דטבח דתליא להקל דהתם מידי דאיתא בעיני' ע"ש והיינו משום דגבי זאב ידוע שדרך הזאב לנקוב בבירור משא"כ בזה אבל היינו באתחזיק ריעותא שדרך להשתנות עי"ז ע"פ רוב משא"כ כאן דהוי מיעוטא דלא שכיח ובפרט לשי' התוס' דס"ל דלעולם א"ב משום ריסוק אברים. ולכן יש להקל לדינא אם כבר נשחט גם בלא הי' יכול לילך דהעיקר דט"ס הוא ברא"ש וגם בס' תוי"ק מתיר אפי' לכתחלה וע"ע בשו"ת טו"ט מ"ק סי' כ"ד שהסכים עם השואל להקל בדיעבד גם בלא הי' יכול לילך כלל כל ז"י אבל לא הביא כלל ד' התב"ש וע"ש דהיכא שלא א"ל העכו"ם של"ה יכול לילך מתחלת לידתו קודם שקנהו מידו רק אחר שכבר קנהו יש להקל אפי' לכתחלה די"ל דמתחלה יכול לילך ואח"כ שגרונא נקטי' והעכו"ם אינו נאמן בזה אפי' היכא דמהימן לי' כיון דרבים מתירים לגמרי וע"ש סוסי' פ"א בדין קנה עגל מעכו"ם וא"ל העכו"ם שמתחלת לידתו לא יכול לילך שנשבר לו עצם הרגל למטה מארכובה תיכף אחר לידתו ופסק דבכה"ג לכ"ע אסור דבודאי נפל ונתרסקו אבריו ע"ש ולענ"ד אדרבא בכה"ג שיש לתלות הריעותא שא"י לילך בשבירת הרגל לכ"ע אין לחוש לריסוק אברים כיון דאיכא למתלי הריעותא שא"י לילך בשבירת הרגל ועמש"ל סי' ל"ב סק"י מהא דבכורות מ' ע"א ושו"ת מהרי"א סי' ע"ה ראי' לזה וע' שו"ת הש"מ סי' ל"א שפסק דגם בנפילה דצריך שתלך הילוך יפה ונשמט הרגל דתלינן בשמיטת הרגל ומכ"ש בזה ומה שנשבר הרגל יש לתלות שנחלק העגל ברגלו כשננער לעמוד בו ונשבר עי"ז אבל נראה דיש חילוק בזה בין נשבר רגל א' מהידים שלצד הראש בזה יש להקל אבל בנשבר רגל גמור ואינו ננער לעמוד ברגליו שלפנים שהם הידים שפיר הוי ריעותא לשי' התב"ש. וע' תב"ש סקי"א מ"ש ע"ד הדרישה בענין חשש נפילה בלידה וז"ל העיטור אות נפל והא דאמרי' בה"ר א"ב משום ר"א לא משום נפילה קאמר אלא משום דדמי לרצצתה בהמה ומפרכסת שמתוך שבה"ר צר נדחק ונתפרק אברים עכ"ל הרי דאין שום סברא לחוש לחשש נפילה כלל וע' בכלבו שכ' וז"ל ובצאת הילד מבה"ר שנופל לארץ וכו' אין חוששין שמא נתרסקו אבריו בזה וכו' עכ"ל:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה