דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן טו · טו
בשמ"ח ס"ג פסק דהיכא דא"י אם כלו חדשיו ושהה ז"י ובכל (אותן הימים לא הלך גם דיעבד אסור ואעתיק מ"ש בתשובה להרב מו"ה דוב דרימער מו"צ דק' באטשעטשא במאלדוי וכעת אבד"ק הערץ בענין עגל שנשחט ולא הלך כל ז"י הנה התב"ש סק"ז הביא ד' תוס' וש"פ דר"נ מיירי גם בדאיכא ריעות' שא"י לעמוד ולילך אך מד' הר"ן נראה דלא ס"ל כן כהתוס' דאל"כ מאי דוחקי' דהר"ן לפרש מאי קמ"ל ר"נ הרי קמ"ל דגם בריעותא אין חוששין וחזר ודחה די"ל דקשי' לי' להר"ן דא"כ מאי מסייע מהא דבכור שנולד דלמא התם בדליכא ריעותא ע"ש וזכה לכוין האמת בדעת הר"ן שכ"ה להדיא בחי' הר"ן לחולין שם שהביא שי' הסוברים דאפי' במקשה לילד קאמר ר"נ וכמ"ש בר"ן על הרי"ף בשמם ותמה ע"ז דא"כ מה מייתי מעגל שנולד ביו"ט ומהא דשוין שאם נולד ומומו עמו לוקמונהו באינה מקשה ולכן הוכיח דר"נ מיירי אפי' באינה מקשה ומדנקט הר"נ דר"נ אפי' באינה מקשה וכו' מוכח דמודה דגם במקשה ס"ל לר"נ כן וכמ"ש הב"י כאן שנראה כן מלשון הר"ן וע' בתב"ש סק"י שכ' דאינו מוכרח אבל לענ"ד צדקו ד' הב"י וראי' מהירו' פ"א דחגיגה ה"א והובא גם בתוס' שם ד' ע"א ד"ה זכורך ולית בר נש אמר אף אלא דהוי מודה על קמייתא וכו' וכ"ה בירושלמי פי"ט דשבת ה"ג ע"ש וע' בתב"ש סי' ל"ו סקע"ד מכ"ד דלפעמים פליג ת"ק היכא דאמר חד מ"ד אף ולפעמים מודה אבל לכ"ע הוא מודה במה דאמר הת"ק וה"ל בזה כיון שכ' הר"ן דאפי' באינה מקשה אצטריך לאשמעונן מוכח דבמקשה נמי קאמר ר"נ דאין חוששין וכמ"ש הב"י אבל לדינא גם התב"ש בעצמו הסכים שם דגם במקשה לילד הדין כן שכן הוא בחי' רשב"א שם ואני מצאתי כן גם בחי' רמב"ן לחולין ובכלבו סי' ק"א ומ"ש התב"ש סק"ז דלשי' הר"ן א"א לפרש דלישנא דר"נ משמע דא"א כלל לרחם לרסק כלל דא"כ למ"ל להר"ן לומר דמיעוטא דלא שכיח הול"ל דאפי' מיעוטא ליכא א"ו דדמי לשאר מיעוטי דבמקום ריעותא חיישי' או דס"ל דמה שאינו עומד ביומו אינו ריעותא כלל דהרבה יש שאין עומדין ביום לידתן לענ"ד כיון דמסיק התב"ש דגם במקשה לילד הדין כן וביארתי דגם הר"ן סובר כן א"כ פשי' דגם בדאיכא ריעותא שא"י לילך שרי דמקשה לילד היינו נמי שא"י לעמוד ולילך וכ"ה בחי' רמב"ן וז"ל ביה"ר א"ב משום ריסוק תמוה היא פשיטא דא"כ רוב נולדים ימותו וי"ל אע"פ שמקשה לילד דהא א"י להלך ולעמוד קאמר דאין חוששין סד"א אתייליד בי' ריעותא הוא וניחוש קמ"ל כך מפורש בתוס' וכו' עכ"ל הרי מפורש דהיינו מקשה לילד והיינו א"י לעמוד ולילך ודא ודא אחת הוא ואף שראיתי גם בדרישה סי' זה שהקשה עמ"ש הב"י בשם הר"ן דאפי' במקשה לילד והקשה מהא דבהל' יו"ט כ' להיפוך ותי' דאפשר לא ס"ל כהר"ן או י"ל דה"פ אם לא בדקוהו אם יכול לעמוד ושחטוהו כיון דלא חזינן בו ריעותא מותר אפי' במקשה אבל אם רואין שא"י לעמוד אסור במקשה אבל הנך רואה מלשון הרמב"ן דליתא ואולם התב"ש חידש דדוקא אם א"י לעמוד ביומו ס"ל להר"ן דל"ה ריעותא כלל אבל בלא כלו חדשיו ושהה ז"י ועדיין לא עמד או גם בכלו חדשיו ולא שחטוהו מיד י"ל דלכ"ע חיישי' לריסוק והא דכ' התוס' סוד"ה בית הרחם וכו' א"ו לעולם, א"ב ריסוק איברים היינו לדעת המסייע אבל לדעת ר"נ י"ל דמודה דבכה"ג אסור וצריך בדיקה וא"א בקיאים ע"ש אבל בפלתי סק"ב מפורש דס"ל דגם בכה"ג אין בו חשש ריסוק שכ' וז"ל ואולם הרא"ש לא אמר זה רק לברר דלית בי' ריסוק איברים ואם נימא דודאי אם אינו הולך ביום שנולד ליכא ריעותא דחולשת הלידה גרם זה אבל זה ששהה ח"י ומ"מ אינו הולך אתרע וחוששין לר"א דא"כ בכל ולדות אף דקים לן שכ"ח ואינן הולכין כמה ימים אחר הלידה נחוש לריסוק אברים עכ"ל ומ"ש הל"א בחולין שם לחלק מסברא דאם כלו חדשיו כבר הוחזק בהיתר ז"א דאי נימא דהוי ריעותא אתרע חזה"ת ואיגל"מ דבטעות הוי ואף די"ל עפמ"ש התב"ש סי' י"ח סקכ"ט אבל לא דמי דכל זמן שלא נשחט לא יצא עוד בהיתר לפנינו וגם התב"ש בעצמו לא חילק בכה"ג בין כלו חדשיו או לא והנך רואה שדעת הפלתי מפורש להקל בזה ובאמת שכן נראה ד' התוס' ומ"ש התב"ש דהיינו לדעת המסייע לענ"ד כיון שלדעת רבא המסייע בפני ר"נ דא"ל תניא דמסייע לך הוי ס"ל לר"נ כן א"כ אף דדחי דאין ראי' מ"מ כיון דאנן קיי"ל כר"נ מסתמא גם למסקנא הדין כן וראי' מתוס' ורא"ש יבמות מ"ב ע"א ד"ה סתם שדחה ר"ת דברי ר"ש הזקן דס"ל דגרושה דלא משעבדא להניק מותרת להנשא וז"ל ואין נראה לר"ח דהא למאי דהוי בעי למימר דטעמא משום סנדל או דיחסא לא הי' חילוק בין אלמנה לגרושה וה"ה להאי טעמא דאינו חוזר בו אלא מהטעם לבד וכו' עכ"ל הרי שהוכיח מהס"ד דהש"ס דהוי דינא הכי גם למסקנא אף דהתם הטעם של הס"ד נדחה באמת וכה"ג כ' הר"ן פ"ק דגיטין להוכיח דמעמ"ש ל"מ בע"כ מדאמר ר"א בההוא הנאה וכו' גמר ומשעבד נפשי' וה"ט ל"מ אלא מדעתו ואע"ג דלמסקנא לא קאי ה"ט מ"מ לא פליגי אלא בטעמא אבל בדינא לא פליגי ע"ש ואף דהתוס' שם לא ס"ל כן היינו משום דלמסקנא הוי הלכתא בלא טעמא כלל וגם הש"ס דחי שם טעמא דר"א דא"כ נתת דבריך לשיעורין משא"כ בנ"ד ועקצה"ח סי' קנ"ז סקי"א מ"ש בשם יש"ש לתמוה על התוס' ולפמ"ש לק"מ ובפרט בנ"ד דלמסקנא הרי קיי"ל באמת כר"נ רק דהש"ס דחי דליכא סייעתא ובפרט דרבא הי' בפני ר"נ ודיבר עמו והביא סיוע לדבריו בודאי ידע דעתו א"כ פשי' דיש לנו לפרש למסקנא דעת ר"נ כדעת המסייע בש"ס וכ"ע מודו בזה וכיון דמפורש בתוס' דגם במקום ריעותא לעולם א"ב משום ריסוק אברים צדקו ד' פלתי להקל בזה ומ"ש התב"ש דמשמע דעת הר"ן להחמיר לא ידעתי מהו דכבר נתבאר דהא דלא ניחא לי' להר"ן לפרש ד' ר"נ כהתוס' משום דקשי' לי' דא"כ מה מתייע מהא דעגל ובכור כמ"ש הר"ן בחי' להדיא ולזה הוצרך לפרש דר"נ סתמא איירי גם באינה מקשה וגם בזה רבותא קמ"ל והמסייע הביא ראי' לד' ר"נ עכ"פ בדליכא ריעותא והש"ס דחי דאין ראי' גם בכה"ג אבל כיון דאנן קיי"ל כר"נ בלא סייעתא אין חילוק לדידן בין איכא ריעותא או לא דאין לחוש למיעוט שאינו מצוי כלל ותלינן דשגרונא נקטא וכדקיי"ל כה"ג בהא דגוררת רגלי' דשגרונא נקטא דכיון דחוט השדרה לא שכיח לא חיישי' להכי וא"צ לבדוק כלל אחר חה"ש וה"נ בזה תלינן דשגרונא נקטא בכל רגלי' ועוד דגם אי נימא דהר"ן מחמיר בזה כיון שדעת התוס' להקל וכל הראשונים העתיקו בקיצור כדעת התוס' ולא חלקו עליהם לומר דבכה"ג לא ס"ל כהתוס' פשי' דקיי"ל כרוב הפוסקים וכמ"ש התב"ש בעצמו גבי לא הלך ביומו: