אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן טו · ד

ג

והנה הב"ח הביא ד' הג"א הנ"ל וכ' עלה דנראה דהאיסור משום בל תשקצו שהרי אין העולם אוכלים אותם משום מיאוס כל זמן שלא גדלו כנפים שלהם וזהו דנקט בהג"א משום שקץ ע"ש ונמשכו אחריו כל האחרוני' וע' בד"ק שצידד עפ"ז במי שאינו מאו לו או שכבר הביאו לפניו מבושל ואינו מכיר שלא הי' עליו נוצות דיש להקל ואח"ז פקפק בזה ובגה"ק תמה במ"ש בדין מי שאינו מאוס לו ונעלם ממנו שכבר נחלקו בזה הפר"ח וכנה"ג רסי' פ"ד ודעת הפר"ח שם סק"ב דבכה"ג שרוב ב"א אין אוכלים אותו משום מיאוס מי שאינו מאוס לו מותר לאכלו וע' במש"ז שם סק"ב אבל בשפ"ד סק"ג בשם כנה"ג פסק דאסור אבל המעיין בפר"ח שם ובסוסי' קט"ז ימצא דמודה דבכל הנהו מילי דאסרו חז"ל משום מיאוס לכ"ע אסירי ובטלה דעתו אצל כל אדם ובאמת שכן מוכח מהירושלמי הנ"ל לפי הבנת הב"ח דאל"כ מה פריך למ"ד גוזל שנולד ביו"ט מותר דלמא היינו למי שאינו מאוס לו ובע"כ דליתא אבל בעניי לא זכיתי להבין מדוע נאסר בלא נוצות בלא עלו בתחלת לידתן טפי מבנמרטו הנוצות אחר שכבר עלו עליהם פעם א' ובאמת שראיתי ביש"ש פא"ט סוסי' ק"ט דמסיק דנמרטו הנוצות בכל ענין כשר אם לא שדעתו קצה עליו עכ"ל ואי נימא דהתם דוקא שכבר הי' לו נוצות ונמרטו אינו מאוס לכל ולכן תלוי במי שדעתו קצה עליו אבל הכא מאוס לכל העולם אכתי תיקשי דהא גם בעלו עליו הנוצות ביציאתו לעולם הרי אחר שחיטה מיד מורטין הנוצות ומבשלין ואוכלים אותו כך וכמ"פ אין האוכל רואה אותו כלל קודם שחיטה ומנין יודע אם כבר העלה נוצות או לא שיהי' מאות עליו ומלשון או"ה שהבאתי בס"ק הקודם שהביא דין הנ"ל על דין נמרטו הנוצות דבשר משמע דס"ל דבכל עוף שנמרטו נוצותיו נהי דכשר מ"מ אסירי לשי' ר"י משום שרץ וצ"ע ואולי נקט או"ה הכי לפי שמשם נלמד דהנוצה הגדולה הוי כנפי' וכמש"ל בכונת הא"ז ואף דהרא"ש פ"א דביצה סי' ז' כ' בטעמי' דראב"י דאסור לפי שלא נפתחו עיניו משום כל השרץ וכו' לפי שהוא נמאס לאכול וגם בכלבו סי' ק"א דפסק כת"ק כ' וז"ל אפרוח שנולד אע"פ שלא נפתחו עיניו מותר וכו' למי שאינו מאוס לו עכ"ל מלבד דיש לחלק דגבי לא נפתחו עיניו החוש מעיד שהוא נמאס בעיני הרואה משא"כ בלא העלה כנפים ועוד דהא ת"ק פליג באמת על ראב"י ומחיר וא"כ י"ל דה"נ בזה אבל יש לפקפק בזה אבל באמת מד' כל הפוסקים שהתירו בסתם בנמרטו הנוצות ל"נ כהיש"ש וגם הוא תמוה איך יחלקו ת"ק וראב"י במציאות אם הוא מאוס או לא וכיוצא בזה מצינו בירושלמי פ"ג דתרומות ה"א בהא דתורם קישות ונמצאת מרה דפריך דבר שאפשר לעמוד עליו חכמים חלוקים עליו וכו' וע"ש בפ"מ וע"ע בירושלמי פ"א דחלה ורמב"ן חולין רפא"ט בזה וגם דאם טעמי' דראב"י משום מיאוס הו"ל להביא קרא דלא תשקצו וכדאי' במכות ט"ז ואמאי מייתי מכל השרץ השורץ וכ"נ להדיא מד' סה"ת סי' ל"ג ותה"א להרשב"א הנ"ל ובפרט בהא דלא גדלו כנפיו כבר כתבתי דקשה דא"כ גם בהעלה פעם א' כנפים ונשרו יהי' אסור מה"ט ועוד דהא הרא"ש באמת השמיט דין דלא העלה כנפים ולא ס"ל כן ועוד הרי בירוש' מייתי לביצים שריקמו וגוזל שלא העלה כנפים תרוייהו מחד טעמא וכמש"ל ואסמכוה אקרא דכל השרץ וא"כ אין הטעם משום מיאוס והא דאי' בשבת ק"ח דעור העוף כיון דאית בי' פירצי פירצי מאוס הרי התם בכל עור שיש עליו נוצות מיירי ובע"כ דהוי ס"ד הכי לפסלו לגבוה לבד וגם בזה קמ"ל דכשר ולכן נראה דגם לשי' הא"ז בשם ר"י אין הטעם משום מיאוס אלא דהוי בכלל שרץ מאסמכתא בעלמא דלא מקרי עדיין עוף כנף כיון דאין עליו כנפי' שהם נוצות שי"ל קנים לשי' רש"י ומכ"ש לפמש"ל דהכונה כנפים ממש ודאי ניחא. וע' בשו"ת ספ"י סי' מ"ו שהביא מרש"י חולין כ"ב ע"ב ד"ה מאימתי וכו' דביום שנולדו מאוסין הן וכו' אבל היינו ג"כ רק לגבוה דהא להדיוט מותרין באמת:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה