אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן טו · ג

ב

בהג"א פי"א דביצה בשם ר' יואל פסק דכל עופות שלא גדלו כנפיהם דהיינו נוצה הגדולה מעל גופו אסור משום שקץ ובט"ז כ' דהיינו שיעורא דראב"י ואנן לא קיי"ל כן ובפר"ח הביא מהירושלמי שם דמפורש כן ואני מצאתי בא"ז הל' טריפות סי' תל"ד שממנו מקור הדין שהביא בעצמו מהירושלמי וז"ל נמרטו כנפי' כשרה ר"י אומר נטלה הנוצה פסולה פירש"י כנפים היינו נוצה גדולה שעל כל גופה נוצה היא הדקה הסמוכה לבשר שא"ל קנים מכאן אמר ר"י כל עופות משום שרץ כל זמן שלא גדלה עליהם הנוצה הגדולה שעל כל גופה דאמר בפ"ק דביצה בירושלמי גוזל שנולד ביו"ט מותר שמתיר עצמו בשחיטה ופריך לא כן תני ביצים שריקמו וגוזלות שלא העלו כנפים אסורים משום שקץ ואין לוקין משום נבלה ואר"ח ואפי' שחטן פי' וקשיא דאמרת שמתיר עצמו בשחיטה והא שקץ הוא שעדיין לא העלה כנפים אר"ב תיפתר באינון דנפקין וכנפיהון עליהון וכו' עכ"ל ומבואר דהא שהביא מנמרטו כנפי' הוא כדי ללמוד מפירש"י דכנפי' הוא הנוצה הגדולה וכיון דהירושלמי נקט שלא העלו כנפים היינו הנוצה הגדולה דוקא שיש להם קנים וכ"ה בא"ז הל' יו"ט סי' של"ב ע"ש אבל נוצה הקטנה אינו מעלה ולא מוריד ולא זכיתי להבין ד' תה"ד סי' קס"א שדקדק מהא"ז מדאייתי ד' ר' יהודא ומפרש מהו הנוצה משמע דס"ל דהלכה כר"י בדין נטלה הנוצה ורמזו אליו הב"י סי' נ"ט ויש"ש פא"ט סי' ק"ט בקיצור ובתה"ד מבואר כמ"ש והוא תמוה לענ"ד דכונת הא"ז הוא רק ללמוד בזה דין עופות שלא גדלו עדיין הנוצות מהו הפוסל בהן וכמ"ש ומבואר מד' הירושלמי והא"ז דדין ביצים שריקמו דהיינו כל זמן שלא יצאו לאויר העולם וגוזלות שלא העלו כנפים תרוייהו מחד טעמא אסורים והא דנקט בירו' משום שקץ היינו נמי טעמא דש"ס דילן דיליף מלכל השרץ השורץ על הארץ דבסוף פ' שמיני סיים עלה לא תאכלום כי שקץ הם וגם בא"ז נקט בתחלה משום שרץ וכ"ה באו"ה כלל נ"ה דין א' וז"ל שנינו עוף שנמרטו כל הנוצות הגדולות שלו אפי' שעל כל גופו כשר רי"א אם נטלה הנוצה וכו' אסור רבינו יואל אוסר כל עוף משום תשרץ השורץ כל זמן שלא גדלה עליו נוצה גדולה שעל כל גופו עכ"ל הרי דהוי בכלל שרץ וע' בסה"ת ותה"א שהובאו גם בפר"ח ותב"ש שרמזתי לעיל סק"א ואולם לענ"ד נראה לפרש ד' הירו' בענין אחר והוא לפמ"ש הרשב"א שם בית ב' שער ד' וז"ל מדאסמכו אפרוח של ביצה טהורה לשרץ השורץ על הארץ ולא אסמכוה אקרא דשרץ העוף דדמי לי' טפי אלא שאין לוקין משום שרץ העוף עד שיצא לאויר העולם כעף המעופף על הארץ עכ"ל ושנה ושילש דבריו במשה"ב שם והנה הרמב"ן עה"ת פ' ויקרא כ' להשיג עמ"ש רש"י בכנפיו עם כנפיו א"צ למרוט כנפי נוצתו וכ' הרמב"ן וז"ל ואין כנפיו נוצה אבל הוא בכלל כנפים שכ' כל צפור כל כנף יפרוש כנפיו לסימן ונוצה הוא השער אשר על גוף העוף כענין שכתוב הנשר הגדול גדול הכנפים ארך האבר מלא הנוצה וכן שנינו הכנפים והנוצה טמאות ומטמאות ומצטרפין לצערו פרט לחרטום ולצפרנים לכנפים ולנוצה עכ"ל וע"ש ברא"מ ומבואר דס"ל דגם בלשון חז"ל סתם כנפים הם האגפים שפורחות בתן ובאמת שמצינו כן בשבת מ"ט מה יונה כנפיה מגינות עלי' ובתוס' בשם מד"ר שפורחת באחת וכו' ובחולין נ"ט ע"א וכנפים חופין את רובו ועוד בכ"ד וע' דניאל ז' פסוק ד' מריטו גפי' ורש"י שם וע' תרגום פ' נח כל כנף כל דפרח וע' במו"נ ח"א פמ"ג ופמ"ט בשיתוף שם כנף ונהי דבהא דנמרטו כנפי' כל הנוצות במשמע וכדאי' שם נ"ז ע"ב בעובדא דתרנגולת דר"ש בן חלפתא שניטלה נוצה שלה וכו' וגידלה כנפים האחרונים יותר מן הראשונים וכו' וכ"מ במד"ר שמות פ"ב מה הסנה וכו' וכשהוא יוצא כנפיו מתמרטות וכו' מ"מ נוכל לפרש ג"כ דקאי בסתמא על כנפים ממש וע' בר"מ בפיה"מ פ"א דטהרות מ"ב ותוי"ט שם וז"ל ירצה באמרו פה כנפים הנוצה הדקה מאוד אשר יהיה בכנפים וכו' ובפ"ג דחולין במשנה דנמרטו כנפיה כ' וז"ל נמרטו כנפי' ידוע ונוצה היא העור שעל הזפק עם הנוצה שלו וע' זבחים ס"ד ומלשונו נראה דגם הכא הכונה נמרטו כנפי' ממש אלא דאין חילוק לדינא וגם בכל הגוף הדין כן גם י"ל דרש"י פי' שם כן משום דנקט במשנה שם מקודם נשברו גפי' וכו' ובע"כ דכנפי' אינו גפי' ע"ש ותבין וז"ל הכלבו סי' ק"א שהובא בב"י סי' נ"ט וכ' הר"ז דה"ה בעוף שנמרטו כנפי' כלומר שנטלה נוצת הכנפים א"נ אפי' נוצות כל הגוף בין הנוצה הגדולה בין הנוצה הקטנה וכו' ע"ש הרי דביאר תחלה בנוצות הכנפים ממש וכן נראה מהתוס' שבת ק"ח ע"א ד"ה ואי וכו' הא אפי' נוצה שבכנפים מרבה קרא וכו' מוכח דס"ל כהרמב"ן הנ"ל וא"כ מה"ט קאמר הירושלמי דכל זמן שלא העלה כנפים דהיינו כנפים ממש שהם נוצות האגפים הוי בכלל שרץ השורץ על הארץ כיון דעדיין אינו ראוי להיות עוף מעופף דמי ללא יצא לאויר העולם דנקט ברישא דברייתא וכמ"ש הרשב"א הנ"ל ולא תליא הכא בנוצות שעל שאר הגוף כלל רק בנוצות שעל האגפים שיהי' ראוי להיות עוף מעופף וכל זמן שלא הגיעו לידי כך הוי בכלל שרץ הארץ כנלפענ"ד נכון בביאור ד' הירושלמי עפ"י ד' רמב"ם ורמב"ן ותוס' ורשב"א הנ"ל. והא"ז שלא פי' כן היינו משום דאזיל לפירש"י דסתם כנפים היינו נוצות שעל כל הגוף וכמ"ש גם רש"י פ' ויקרא ובשבת ק"ח הנ"ל אבל לשי' כל הפוסקים הנ"ל נ"ל כמ"ש. וע' בירושלמי פ"א דמגלה הי"א מירטום פשט ר"ל וכו' כל כנף פרט למירטום ובפ"מ פי' עוף הממורט ראשי הכנף שלו אבל בק"ע שם ובמ"כ על המד"ר פ' נח פל"ב פי' דקאי על הנוצות ותליא ג"כ בהנ"ל. וע' שבת ע"ד ע"ב התולש את הכנף והקומטו והמורטו ופרש"י נוצה גדולה מן כנף העוף וכו' וע"ש עוד ברש"י ד"ה והמורטו דמפורש דקאי על הכנף ממש וע' רש"י מעילה י"ד ע"א ד"ה אפרוחין וכו' ואפרוחין שצריכין לאמן שעדיין לא גדלה נוצתן ואינן יכולין לפרוח וכו' עכ"ל הרי דנקט שלא גדלה נוצתן והיינו הכנפים שא"י לפרוח:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה