דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן ה · יח
בב"י ביאר שי' הרא"ש דכיון דכל האיסור משום מ"ע גם בשאינו שלו אסור דמ"מ איכא מ"ע והט"ז תמה דלא מצינו שיהי' גבי מ"ע חמיר מאיסור עצמו ונ"ל ראי' לדעת הב"י ממ"ש הרא"ש רפ"א דשבת וז"ל ובאשכנז ראיתי מורין לאיסור אף בחפץ של נכרי וכן מסתברא כיון שאסור הוא משום מ"ע שהרואה סבור כשנותן לו ע"מ להוציא אין לחלק כי הרואה אינו מכיר של מי החפץ עכ"ל ואף דהתוס' ור"ן שם לא ס"ל כן מ"מ עכ"פ על דברי הרא"ש לשיטתי' צדקו דברי ב"י וע' בב"י א"ח רסי' שכ"ה ובמג"א שם סק"ד בזה וע' דמש"א סי' ו' וסי' ז' שדחה ד' הב"ח ופסק כרש"ל בדין אם שחט כדי הכשר שחיטה ואח"כ בא אחר ושחט לשם דבר הפוסל אבל אם התחיל בדבר הפוסל אפי' בדבר שאינו עושה נבלה אסור ולא דמי לחולין דלא בעי כונה משא"כ לשם קרשים וגם איכא מ"ע ע"ש וזהו דלא כהש"ך: