אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן ה · יז

טז

סעי' ג' אבל אם אין לו בה שותפות וכו' בתב"ש סקכ"ז העלה דכיון דבמעשה אדם אדשא"ש ה"נ בהקדיש את ע"י מעשה וע' במש"ז סק"ז מ"ש על ראייתו מהר"ן דיש לחלק בין איסור להקדש וגם בס' דה"ז השיג כן על התב"ש והביא מב"ק ס"ח איש כי יקדיש ביתו מה ביתו שלו אף כל שלו אבל מהתב"ש נראה להדיא דכונתו דנהי דאינו הקדש גמור ולא נקנה להקדש עי"ז אבל מ"מ חל עליו איסור הקדש שהרי כ' התב"ש דגם חומרי חולין עליו ובע"כ כמ"ש וא"כ י"ל דהתם לענין שיהי' הקדש גמור ושיהי' שייך להקדש ל"מ בשאינו שלו אבל מ"מ נאסר ועוד דהתם בהקדיש בלא מעשה משא"כ במעשה אך לפ"ז תיקשי מה פריך התם אהא דגנב והקדיש ואח"כ טבח וכו' אילימא לפני יאוש מי קדוש הרי י"ל דמיירי בהקדיש ע"י מעשה אבל לפמש"ל סי' ד' סקט"ו דדוקא במעשה דשחיטה נאסר מה"ת אבל במעשה אחרת נאסר רק מדרבנן א"כ החם דמיירי שהקדיש קודם טביחה פריך שפיר דע"י איסור דרבנן לא נפקע חיוב דו"ה רק באיסור ע"ז וכמש"ל סי' ד' הנ"ל אבל עוד הקשו בהא דפריך לעיל ס"ו ע"ב בהא דקרבנו ולא הגזול ה"ד אילימא לפני יאוש פשיטא וכו' דלפמ"ש התוס' שם ד"ה ש"מ וכו' דדוקא היכא דקני לה קודם שהקדישו ל"ה מהב"ע א"כ ניהו דקודם שחיטה לא חל מדאורייתא ההקדש במעשה אחרת והתם אקרא קאי ועוד דחז"ל לא תקנו להקל על ד"ת אלא להחמיר וכמ"ש התוס' ב"ק ע"ט סוד"ה תקנו וכ"ה ברש"י חולין י"ג ע"א וזבחים נ"ו ע"א ד"ה והתניא ובר"ן פ"ב דפסחים מ"מ הרי בשחיטתו דהוי מעשה גמור הוא נאסר ושוב הוי מהב"ע וא"כ מה פריך דלמא קרא קמ"ל למעט גזול בכה"ג ששחט לשם הקדש דחל ההקדש וקמ"ל דהקרבן פסול וצ"ל כמש"ל דאינו הקדש גמור רק דחל עליו איסור לבד דהא יש בו גם חומרי חולין כמ"ש התב"ש דלא איצטריך קרא למעטי שלא יכפר. והנה ברה"ז שם הביא ראי' מתוס' חולין ה' וסוכה ל' שהקשו בהא דדריש מכם להוציא המומר והא איצטריך למעט דלאו דידי' ותי' דהתם מביתו נפקא וק' הרי איצטריך להיכא דעשה מעשה א"ו דאין חילוק והי' נ"ל ליישב דהתם הרי רשב"י קאמר לה ור"ש לשי' ביבמות פ"ג דס"ל דגם במעשה אאדשא"ש וא"כ גם להקדישו אינו יכול והתב"ש קאי לדידן דבמעשה אוסר כמבואר בדבריו אך לפמש"ל סי' ד' סוסק"כ נסתר תי' זה אבל נ"ל די"ל דהתוס' לשיטתם דס"ל דהא דבמעשה אדם אוסר הוא רק מדרבנן וא"כ הרי התם אקרא קאי ושפיר דייק וגם בהא דב"ק פ"ו הנ"ל ניחא בזה ועי' בשו"ת תוע"ר חיו"ד סי' ל"ג מ"ש ע"ד התב"ש בזה. והנה בקצה"ח סי' קי"ז סק"ב הביא בשם ריב"ש סי' שנ"ט בשם תוס' הרא"ש דלשי' רש"י דוקא קד"ד אימעוט מביתו מה ביתו ברשותו אבל קדה"ג חל גם על דשאב"ר וע"ש מ"ש ליישב הא דב"ק ס"ח ואכתי לא הונח הא דלעיל ס"ו ובחולין קל"ט דדריש הכי על קדה"ג וכבר העיר בזה בשו"ת מהר"י אסאד חא"ח סי' קצ"ד והעלה דדוקא בדבר שאב"ר חל קדה"ג משא"כ בשאינו שלו דסברא הוא כמ"ש התו"ח בב"ק פ"ח ע"ב שם ויעו"ש עוד בזה ובזה מיושב גם הא דתמורה ט' וע' בשו"ת שו"מ מ"ג ח"כ סי' קל"ח שנדחק מאוד ולפמ"ש ניחא וע"ע בפ"י קידושין ס"ב שכ' בפשי' דקדה"ג חל על דשלב"ל, דלא גרע מדשאב"ר וכבר הביא בקצה"ח מהר"ן פ' אע"פ וכ"מ פי"ב מנדרים כן ועקצה"ח רסי' ר"ט בזה אבל בגוף ד' קצה"ח במ"ש בשם ריב"ש ראיתי שהשיגו עליו דכונת הריב"ש רק בשיעבוד דמכאן ולהבא הוא גובה וכמ"ש התוס' גיטין מ' ולא בגזל וכדומה וע' תשו' ב"ש חיו"ד ח"ב סי' ק"צ בזה אבל מסוף ד' הריב"ש שם במ"ש בשם הרא"ש נראה כהקצה"ח ומ"מ באינו שלו בודאי לא חל גם קדה"ג וכמ"ש. ונראה עוד ראי' מהירושלמי פ"ג דפסחים ה"ג חבריא בעיי וישליכנה לאשפה ויקדשנה ויש אדם מקדיש דשא"ש בתמי' דכיון דזרקה לאשפה הוי הפקר וא"י להקדישה ובגליון הבאתי מדברי הרא"ש בפי' לנדרים ל"ד בשם הרא"מ וד' קצה"ח סי' ר"ד וסי' רי"ב ושו"ת ב"א חיו"ד סי' ס"ו והרי חלה ותרומה הוי קה"ג ואפ"ה אינו חל בדשאב"ר ובע"כ דבשאינו שלו לכ"ע לא חל ההקדש אבל בגוף ד' הירושלמי יל"ע מהא דאי' בירושלמי שם פ"א ה"ד בסופה דהיכא דלא חזי לאכילה לא חל התרומה כלל שלא ניתנה תרומה אלא לאכילה וע' ב"ק קט"ו ע"ב הרי שהי' טוען כדי יין וכו' וא"כ ה"נ בחלה כיון דמשליכה לאשפה כדי שלא יהי' ראוי לאכילה דמאוס וכמ"ש הפ"מ שם איך יחול קריאת השם ויש לחלק למעיין ואכמ"ל. וע' בס' דמש"א פ"ב דחולין סוסי' ט"ו שהביא ג"כ דין האומר בשר זה לפסח דיקבר הטלה וסיים וז"ל וכמדומה שראיתי שפסקו כן גם במי שלא הי' הטלה שלו ואמר כן והוא משום חומרא דקדשים עכ"ל ומשמע דגם בלא אמר בשעת שחיטה וצ"ע והיא חומרא יתירה לענ"ד:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה