אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן ה · טז

טו

עוד אעתיק מ"ש בתשובה להרב מו"ה ירוחם פישל נ"י אבד"ק זלאטניק ע"ד המעשה שאירע בקהלתו בא' שהו"ל ב' טלאים והלכו בחוץ ועבר איש א' וראה ב' הטלאים ושאל לבעל הטלאים מי הם אלו וא"ל בזה"ל דאם איז אקרבן פסח ושאל לו איזהו הק"פ והראה הטלה הגדול וא"ל זהו ורו"מ כ' דבכה"ג שאמר לשון קרבן לכ"ע גם דיעבד אסור וגם אינו נאמן לומר לשחוק והנה כפי הצעת השאלה שאמר כן רק בפני ע"א ובבואו לפני ב"ד אמר שנתכוין לשחוק נראה דגם לשי' התב"ש יש להקל דהנה בא"ע סי' מ"ב בחמ"ח סק"ד וב"ש סק"ו הביאו בשם הב"ח דאף דא"נ לומר שלא נתכוין לקידושין רק דרך שחוק והשטאה היינו נגד ב' עדים אבל נגד ע"א דאית לי' מיגו להכחישו נאמן והשיגו עליו מתוס' פח"ה ועוד דמ"מ הוי דברים שבלב ובשו"ת ח"צ סי' קט"ו דחה דבריהם דהיכא דליכא שבועה מהני מיגו במקום ע"א וכ"ה בט"ז אהע"ז סי' ז' סק"ה וע' בתומים סוסי' פ"ב בכ"מ סי' פ"ב פ"ג דלכ"ע הוי כן וגם מ"ש הח"מ דמ"מ הוי דברים שבלב דחה הח"צ שם דע"י המיגו הוי כמוכח לכל העולם ול"ה דברים שבלב וא"כ לפ"ז גם בנ"ד יש להקל מה"ט אך דהב"מ שם הוכיח מהש"ס דקידושין דגם בכה"ג הוי דברים שבלב וכ"ה בשע"מ חו"מ סי' פ"ז סקכ"ה ולענ"ד נראה ג"כ להביא ראי' דלא כהח"צ מתשו' הריב"ש סי' קצ"ג בדין קידושי הבנות שקיבלה אמם ומיחה האב בתחלה ואח"כ נתרצה ואמר שגם בתחלה נתרצה אלא שרצה להוציא מעות ממחותנו ולכן מיחה והשיב דדברים שבלב אינם דברים ואע"ג דהתורה הימני' לאב והוא אומר שבלבו נתרצה מ"מ הוי דברים שבלב ואע"ג דבידו לקדשה מ"מ כיון שאומר נגד דבריו הראשונים אינו נאמן במיגו ע"ש והרי היא אומר שגם מתחלה נתרצה בלבו ויש לו מיגו וגם אז הי' בידו לקדשה ואפ"ה ס"ל דהוי דברים שבלב ומוכח כהחמ"ח אבל מ"מ בנ"ד כיון דאסור להקדיש בחוץ י"ל דאיכא הוכחה שנתכוין לשחוק וכמ"ש גם בתשו' ח"ס חא"ע סי' ק"ד בעובדא שנתקבצו נערים בשבת דכיון דאסור לקדש בשבת הוי הוכחה להאמין שעשה דרך שחוק והיתול וה"נ בנ"ד (ועמש"ל סק"ג וסקי"ד) וגם אם נחוש לדעת התב"ש עכ"פ ספיקא הוי א"כ בצירוף המיגו י"ל דלכ"ע הוי כאומדנא דמוכח ודוקא היכא שהמעשה מעיד מסתמא בבירור היפוך המחשבה ל"מ מיגו משא"כ בזה וגם כדאי הם הב"ח והח"צ לצרף דעתם להקל בנ"ד ואולם גם אם הי' ב' עדים נראה להתיר ע"י שאלה ומ"ש קצת אחרונים דמ"מ איכא חשש מ"ע יש לדון עפמ"ש רש"י שבועות כ"ה דבשלשה איכא פרסום ועפמ"ג או"ח סי' ש"ז א"א סקכ"ח דפרסום שידעו בו רבים היינו בפני ג' וגם דבר הנעשה בב"ד יש לו קול וכמ"ש הרמ"א בחו"מ סי' י"א ס"ד וע' בב"י ח"מ סי' ק"ל ס"ז בשם תשו' הריטב"א דמבואר דהוי דבר מפורסם וידוע לכל וע' בש"ך סי' ע"א סקל"א וא"כ לענין חשש מ"ע יש להקל בזה וע' כה"ג בשו"ת רח"כ או"ח סי' ד' לענין חשש מ"ע דשבח דבנעשה בערכאות קלא אית לי' ודמי להא דסי' רמ"ו ס"ב ולענ"ד גם בנעשה בב"ד יש להקל וכמ"ש וע' בהגמ"ר דכתובות שהובא בב"י יו"ד סי' רנ"ט בדין נדר בעת צרה בגדים לעניים ופסק דיוכל למכרם ואי משום חשדא אי בשוק מזבני קלא אית לי' ואי בביתא האמרינן בפ"ק דסנהדרין מטלטלין בג' לקוחות ומלתא דמתעבידא באפי תלתא קלא אית לי' ע"ש וה"נ אם ישאל בפני ג' ובפרט בב"ד ובפרט כשיתפרסם בביהכ"נ יש להקל ואף דמצינו ביבמות ל"ו וקידושין פ"א דאיכא דשמע בהא וכו' וע"ע בב"י א"ע סוסי' מ"ו בשם תשו' הרא"ש ובחמ"ח סי' י' סק"א וסי' מ"ו סוסקי"ז וסי' מ"ח סק"ג אבל כבר כ' מהרי"ט ח"א סי' ס"ו דהבו דלא לוסיף עלה ואין לך אלא מ"ש חכמים והיכא דאפשר לתקן בע"א דוקא וע"ש עוד סוסי' ק"ג דהיכא דההכרזה בשעת מעשה אין לחוש לזה וע"ש סי' ק"ד שהרא"מ החמיר בזה וע' ברא"ש פ"ב דקידושין סי' ו' ובב"ש א"ע סי' ל"ז סקי"ט דצריך הכרזה בנערה ורמז לזה מהרי"ט שם וע' עירובין פ"ד ע"א דמכריזין וכו' וע' במק"ח סי' תס"ז סק"ב ויעוין שבת ק"ל ע"א ובסכנה מכסהו ע"פ עדים וכו' ובש"ס בעי דליסגי הוא וחד וברש"י שם דמבואר בדאיכא ב' עדים ודאי ליכא חשש חשדא וגם בעד א' סגי וצ"ע ולכן נראה להקל בזה:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה