דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן ד · טז
ברש"י חולין בהא דאר"ה היתה בהמת חבירו רבוצה לפני ע"ז כיון ששחט בה סי' א' אסרה וכו' ופירש"י ל"מ עומדת דכשהגביהה קנאה בהגבהה ונעשית שלו וכו' ובתוס' תמהו דגם בהגביהה קנה רק לחיוב אונסים דהא קיי"ל גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם א"י להקדישו וכו' ולקמן פריך לר"נ דאמר אא"א דשא"ש ממנסך והרי במנסך מדאגבי' קניי' כדאמר בהניזקין א"ו דלא חשוב שלו רק לחיוב אונסין וע' בשו"ת תפ"צ חיו"ד סי' י"ח ותשו' ח"ס חח"מ סי' קל"ב ותשו' מהרי"א חיו"ד סי' כ"ד מ"ש בזה ועמ"ש בחיבורי לחו"מ סי' ר"ח ע"ד פלפול בזה ובחי' הר"ן לחולין ביאר דגם רש"י מודה דאינו שלו רק דמ"מ הוי ברביצה רבותא טפי דבהגביהה איכא עכ"פ קצת קנין לחיוב אונסין והוא דחוק ואולם הנה במג"א סי' תקפ"ו סק"ה הוכיח מהא דע"ז מ"ב גזירה דלמא מגבה לה והדר מבטל דגם בדאית לי' בעלים ל"מ ביטול משום דאחריותו עליו הו"ל כממונו והאחרוני' תמהו שם דדוקא בחמץ דכתי' לא ימצא גול"מ כממון משא"כ בעלמא וע' תשו' מהרשד"ם חח"מ סי' קצ"א ותשו' צ"צ סי' ל"א בזה ובתשו' ח"ס יו"ד סי' קכ"ז חילק בין שומר לגזלן והוא תמוה מהתוס' כאן שהוכיחו מהא דא"י להקדישו דגם בגזלן אינו שלו וכ"ה בסנהדרין ע"כ ע"א ורש"י שם וע' בתו"ח לסנהדרין קי"ב בהא דקאמר מ"ד כיון דקיבל עלי' אחריות כדידי' דמי דס"ל ג"כ דגם בשאר דברים בקיבל עליו אחריות כדידי' דמי אלא דבפקדון לא קניס רחמנא שיהא אבד בכל ממון עהנ"ד דהוי רק משום קנס ע"ש וג"ז צ"ע דדוקא בחמץ כתי' לא ימצא משא"כ בעלמא ולכן נראה לפמ"ש הכ"מ פ"ז מנדרים הי"א בשם ר"מ המעילי דאף דקיי"ל טוה"נ אינו ממון מ"מ בנדרים דאפי' ויתור אסור הוי טוה"נ ממון וכ"ה בש"ך חו"מ סוסי' ש"נ וכ"ה בשי"ק על הירושלמי סופ"ב דקידושין ע"ש וא"כ ה"נ לענין גול"מ נהי דאינו מעון מ"מ היינו היכא דבעי' שיעורא דממון דהיינו ש"פ לכן אמרי' דגול"מ לאו כממון וגם משום ח"ש ליכא איסור דלא חזי לאיצטרופי כלל אבל בתקרובת ע"ז דלוקה עליו בכ"ש כמ"ש הרמב"ם פ"ז מעכו"ם הט"ו וע' בירושלמי פ"ב דפסחים ה"ג עשה כרי והשתחוה לו וכו' ושיו"ק וגה"ש שם בזה וע' מכות כ"ב ע"א בהא דעייל עצי אשרה וכו' כגון שבשלו בעצי הקדש ובתוס' ד"ה אלא הקשו אמאי לא לקי משום הזיד במעילה ותי' דחשיב רק לאוי דאיתנהו בפחות מש"פ ומוכח דבעצי אשרה גם בפחות מש"פ לוקה משום לא ידבק בידך וכו' ומבואר דלא הקפידה תורה בזה בשיעור ממון שהוא בש"פ וא"כ ה"נ גול"מ הוי כממון בזה ולכן בהגביה הבהמה נעשית כשלו ע"י שקנה לחיוב אונסין דהכא גול"מ כמ"ד אבל בהקדש דבעי שיעור ש"פ דאית בי' דין ממון להכי גול"מ לאו כמ"ד ולכן הגזלן א"י להקדישו כנלפע"ד בישוב ד' רש"י ז"ל: