דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן ד · טו
בפלתי האריך בהא דאדם אדשא"ש במעשה היכא דל"ש לצעורי אי הוי מה"ת והביא מד' הרמב"ן שהביא הר"ן בע"ז בהא דפריך בהא דואשרהם תשרפון באש והא א"י מוחזקת לאבותינו ואאאדשא"ש והקשה הרמב"ן דהא במעשה אדם אוסר וחי' דמ"מ מהני ביטול ומוכח דס"ל דהוי מה"ת והוא האריך להוכיח דהוי רק מדרבנן וכדעת רש"י בע"ז נ"ד וע' בשעה"מ פ"ח מלולב שהביא ג"כ ד' רש"י ורמב"ן הנ"ל והביא בשם יד אהרן שהוכיח שדעת תוס' ור"ן וריא"ז דהוי רק מדרבנן והוא תמה מש"ס דב"ק ע"א מאן חכמים ר"ש הוא דאמר ששא"ר לש"ש בשלמא פ"ז ושה"נ ששא"ר נינהו ופירש"י דמשום דעשה בה מעשה אסרה וכ"ה בתוס' שם והא בש"ם שם מבואר דאי מעשה שבת דרבנן לא פטרו מד' וה' כיון דמדאורייתא הוי ש"ר וה"נ בזה ורמז לד' תוס' שם ע"ב ע"ב ד"ה דאי ס"ד וכו' שכ' דגבי תקרובת ע"א אפי' אם אסור בהנאה רק מדרבנן הוי ששא"ר והוי לאו דידי' כיון דאיסור אכילה עכ"פ דאורייתא אך דאי נימא דמה"ת אאאדשא"ש הרי גם באכילה לא נאסר מה"ת אבל לשי' הרא"ה דבאכילה נאסר ניחא וגם לפמ"ש באס"ז לב"ק שם ע"א ע"ב דבתקרובת ע"ז דחמיר איסורי' אלמוה רבנן כאיסור תורה ג"כ לק"מ דע"י האיסור מדרבנן א"ר לבא לפנים ובזה א"ש גם הא דפריך לר"ה מברייתא דהשוחט חטאת וכו' שתמה הפלתי ולפמ"ש לק"מ אבל מצאתי בשו"ת מהר"י מברונא פי' כ"ז שהעלה ג"כ דהא דאדם אוסר במעשה הוי רק מדרבנן והעיר ג"כ בקו' פלחי והוכיח מזה דבמעשה הניכר כגון שחיטה הוי מה"ת אבל בשכשוך וכדומה הוי רק מדרבנן ע"ש והנה הרא"ש בפי' לנדרים ל"ה ע"ב בד"ה הכהנים שפגלו כ' וז"ל שחשבו באחת מד' עבודות וכו' ותני עלה שוגגין פטורין אלא שפיגולן פיגול אלמא דהוי פיגול גמור דאורייתא אבל ממתני' הומ"ל דהוי פיגול דרבנן עכ"ל ולכאורה אין דבריו מובנים דמה בכך דהוי רק פיגול דרבנן הרי מ"מ מדהוי עכ"פ פיגול דרבנן מוכח ג"כ דשלוחי דרחמנא נינהו וכבר נשאלתי בזה מח"א והשבתי דכונת הרא"ש משום דקשי' לי' קו' הר"ן דדלמא התם משום דבמעשה אדם אדשא"ש וס"ל דזהו רק מדרבנן ולכן תי' דלישנא דפיגולן פיגול משמע דהוי מה"ת ולכן שפיר הוכיח הש"ס דהוי שלוחי דרחמנא אבל ממתני' הומ"ל דהוי פיגול מדרבנן א"כ אין ראי' כלל די"ל דהוא משום דאדם אדשא"ש ומוכח דהרא"ש ס"ל ג"כ דהוי רק מדרבנן וי"ל דמודה לשי' מהר"י מברונא הנ"ל אלא דהוכחת הש"ס הוא משאר עבודות כמובן ומצאתי בהגהת מח"א שעל הרי"ף בע"ז פר"י שתמה על קו' הרמב"ן הנ"ל וז"ל לא הבנתי זה דהא דאדם אדשא"ש היינו מדרבנן אבל מה"ת ליכא איסורא עכ"ל הרי דפשי' לי' כן אבל מ"מ י"ל דבשחיטה מודה דהוי מה"ת וע' בחי' הר"ן לחולין בהא דמייתי כתנאי דלריב"ב אין הנכרי יכול לאסור שא"ש וכ' הר"ן דודאי לא פליג אהא דמגע עכו"ם אוסר אלא ס"ל דמדאורייתא אא"א דשא"ש ע"ש ומוכח דלמ"ד אדם אוסר הוי מדאורייתא. ושו"ר בשפ"ד סק"י שהביא מהבדה"ב להרא"ה שכ' ג"כ כן וגם בתב"ש סק"ט רמז לדברי בדה"ב הנ"ל וע"ש עוד בזה: