דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן ד · ו
והנה באס"ז ב"מ שם הביא בשם הר"ח שתי' קו' תוס' שאנ"ץ הנ"ל וז"ל דלא חשיב בדיבורו מתעביד מעשה מה שנפסל במחשבתו דמתחלה כמו כן לא הי' ראוי הקרבן לאכלו עדיין עד שיקרבו מתיריו אע"פ שמתחלה הי' עומד ליקרב ועתה נפסל על ידו וכו' עכ"ל ויש שם קצת ט"ס וצ"ל כמ"ש והכונה דבשלמא במימר שהבהמה היתה חולין ונעשית קודש מיחשב מעשה אבל בהמת קדשים הרי משפה שהקדישה היא אסורה והעבודות מתירות אותה והמפגלה אינו מתיר אותה וממילא היא אסורה כמקודם ולכן ל"ה מעשה שאינו מחדש בפיגולו דבר חדש וע' תשו' נו"ב מ"ת חיו"ד סי' קס"ח שנשאל ג"כ בקושי' הנ"ל ותי' ג"כ כן מדעתא דנפשי' ולא ראה ד' האס"ז הנ"ל וכה"ג כ' הרא"ש בפי' לנדרים י"ב ע"א בהא דחלת אהרן ותרומתו דל"ת דבר תנדור דהא מעיקרא נמי אסור משום טבל וכו' ע"ש ויש לדון בזה מד' תוס' ב"ק קי"א ע"א ד"ה אמר רבא לעורו וכו' במ"ש דנעשה בו פסול קודם שחיטה ובמהרש"א שם תמה דכיון דאכתי איכא תקנה שיחזיר כסף אצל אשם ל"ה כנולד פסול וע' בפ"י שם ויש לחלק למעיין ויש לדון דתליא בפלוגתת רבי ורשב"ג בנדה ס' ע"א בהא דתולין הכתמים בשומרת יום כנגד יום בשני שלה ובסופרת ז' שלא טבלה דלרשב"ג היא מתוקנת וחברתה מקולקלת ולרבי שתיהן מקולקלות ופירש"י דטעמי' דרשב"ג דכיון דעכשיו היא טמאה לפנינו אע"ג שתפסיד שצריכה לספור שנית ז"נ לא מקרי קלקול ולרבי מקרי קלקול וע"ש בהא דאר"ח דטמא וטהור שהלכו בב' שבילין א' טמא וא' טהור באנו למחלוקת רבי ורשב"ג מתקיף לה ר"א ע"כ לא קאמר רבי התם אלא דתרוייהו כי הדדי נינהו הכי מאי נ"מ ור"ח סוף סוף איהי טבילה בעיא ומבואר ברש"י דאף דאי טבלה טהורה ובידה לטבול וא"כ מקלקלה במה שתולה בה מ"מ הרי לפנינו היא טמאה עכשיו ולרשב"ג ל"ה קלקול ולרבי הוי קלקול ע"ש וה"נ לרשב"ג כיון דלפנינו היא אסורה אף שיש לה מתירין מ"מ לא מקרי מעשה בשעה שמפגל ולרבי הוי מעשה כיון דבלא הפיגול יש לה מתירין גם יש לדון דתליא בפלוגתת ר"נ ור"ש בשבת צ"ד פ"ב בתולש סימני טומאה אחת משלש דלר"נ חייב דאהני מעשיו דאי משתקלא חדא אחריתי אזלה לה טומאה ולר"ש השתא מיהת אתיא לטומאה ולא אהני כלום ע"ש וה"נ בנ"ד ל"ה הפיגול מעשה ולר"נ הוי מעשה.