דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן ד · ב
ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב דברי הר"ן בנדרים ל"ו ע"א בהא דבעי אי כהנים שלוחי דידן או. שלוחי דרחמנא ובעי למיפשט מהא דכהנים שפגלו במקדש מזידין חייבים הא שוגגין פטורים אלא שפיגולן פיגול ולימא ליה לתקוני שדרתיך ומשני שאני פיגול דא"ק לא יחשב מ"מ וביאר הר"ן דכל הקושי' רק משוגגין דבמזיד הרי גם אם השליחות בטל הרי במעשה אדם אוסר דשא"ש ע"ש והקשו האחרונים שהוא נגד ש"ס דזבחים הנ"ל דמבואר דפיגול ל"ה מעשה ולפמ"ש ניחא שהרי כבר נתבאר דכל טעמא דפיגול ל"ה מעשה מפני שכבר נאסר במחשבה מקודם וא"כ התינח למסקנא דכהן מצי לפגל של בעלים משום דכתי' לא יחשב או דנימא דכהנים שלוחי דרחמנא אבל הכא לפי הס"ד דשלוחי דידן נינהו והש"ס פריך דנימא לתקוני שדרתיך ולא לעוותי אלא דנימא דבמעשה אדם אדשא"ש א"כ התינח בדיבור דהוי כמעשה משום דבכה"ג דבדיבורי' מתעביד מעשה הוי עקימת שפתיו מעשה אבל בהמחשבה שחשב בלבו לפגל בודאי לא יחול הפיגול כלל דהא במחשבה אין אאדשא"ש ומשום שליחות ליכא כיון דלהס"ד הוי שלוחי דידן ולתקוני שדרתיך וכו' וכיון דבמחשבה אין הפיגול חל כלל א"כ שוב הוי הדיבור של פיגול מעשה גמור שהרי באותה שעה ע"י דיבורו חל המעשה של הפיגול ושפיר מצינו למימר דכהנים שפגלו מיירי בדיבור ולכן שפיר אוסר דשא"ש בדיבור דהוי כמעשה ולכן הוכיח הר"ן דהקושי' רק משוגגין אבל למסקנא דגם במחשבה מצי כהנים לפגל אף שהוא של בעלים שוב הוי הדיבור ג"כ לאו שא"ב מעשה כיון דכבר נעשה הפיגול במחשבה שקודם הדיבור ודו"ק כי חריף הוא בס"ד:
א"ה צבי בהמ"ח במ"ש אאמו"ר שליט"א בפנים קו' האחרונים על הר"ן נדרים דף ל"ו ע"א במ"ש דפיגול הוי מעשה ובזבחים דף כ"ט חשיב פיגול לאו שאב"מ ע"ש אמרתי אנכי לתרץ עפ"י חילוק הנו"ב מ"ת חיו"ד סי' קס"ח שמחלק דלענין תשלומין שפיר חשיב הפיגול כמעשה דהא בעת שמפגל עושה מעשה שלא בהכשר דהיינו השחיטה או הזריקה אבל לענין מלקות א"א לחייבו רק על הפיגול וזה לא מיחשב מעשה דז"ל הנו"ב שם גם מ"ש מדברי הש"ך וכו' ג"כ אינו דומה דשם לענין חיוב ממון שהכהנים שפיגלו חייבים לשלם שפיר קאמר בשעה שמפגל עושה מעשה דבמעשה זה שעושה שלא בהכשר גורם ששוב אי אפשר להיות קרבן כשר ומיחשב עושה מעשה דהיינו השחיטה וכו' שעושה בשעה שחושב אבל המלקות אין לחייבו על השחיטה וכו' אלא על הפיגול וזה לא מיחשב מעשה עכ"ל ולפ"ז מיושב שפיר הקו' הנ"ל דהנה בנדרים קאי על המתני' דהכהנים שפגלו ושם קאי לענין התשלומין דהא קאמר מזידין חייבים שפיר מיחשב מעשה דלענין תשלומין הוי הפיגול מעשה אבל בזבחים שם קאי רק לענין מלקוח לא הוי הפיגול מעשה כד' הנו"ב הנ"ל וא"ש]: