דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן ד · א
סעי' א' השוחט לשם ע"א וכו'. בתב"ש סק"ב חקר אי דוקא בהוציא בשפתיו כמו דבפיגול לשי' רש"י ותוס' דוקא בדיבור ולא במחשבה דהא בש"ס דחולין יליף לה בק"ו מקדשים אך שדעת רמב"ם רפי"ד מפסהמ"ק נראה דבמחשבה סגי וגם בתוס' חולין ל"ט נראה דמסופקים בזה לכן יש להחמיר אך שהקשה בהא דרפי"ח מפסהמ"ק שפסק רמב"ם דמחשב בקדשים אינו לוקה דהוי לאו שאב"מ ותיפק לי' דבמחשבה הא ליכא עדים והתראה וגם המגיה במל"מ רפי"ג מפהמ"ק העיר בזה וע' במש"ז שדחה דהתם נ"מ היכי דפיגל בדיבור ואני מצאתי באס"ז ב"מ מ"ג ע"ב ד"ה ביתר בשם תוס' שאנץ להוכיח מזבחים כ"ט דמחשב בקדשים אינו לוקה לדידן דקיי"ל לאו שאב"מ אין לוקין רק אליבא דר"י דס"ל לוקין וק' הרי במומר א"ל ר"י לתנא לא תיתנו מימר דבדיבורי' מתעביד מעשה וה"נ בפיגול ליהוי מעשה אבל אם א"צ דיבור אלא במחשבה שבלב ניחא דכיון דבמחשבה לבד נפסל ולא הוצרך הדיבור אלא לפי שע"י כך אנו יודעים שפסלו במחשבה אבל הפסול לא נקבע ע"י הדיבור לכן ל"ה מעשה ע"ש הרי שביאר הדברים דמיירי בדיבור אלא דכיון דסגי במחשבה ל"ה מעשה וע' בפ"י גיטין נ"ד ע"ב בד"ה דכי אמר פיגל מהימן וכו' שבמחכ"ת נעלם ממנו דברי תוס' שאנץ הנ"ל שהעיר בכל דבריו שם ודחה ע"ש ועיין בפיטור ביכורים על התוספתא פ"י דחולין שתמה ג"כ בהא דמחשב בקדשים דאינו לוקה מ"ש מתמורה וה"נ בפיגול הרי בע"כ מיירי בדיבור דאל"כ איך משכח"ל מלקות ובפרט דהא אאמע"ר ע"ש ולא ראה ד' אס"ז ופ"י ותב"ש והגה' מל"מ הנ"ל וגם מ"ש מהא דאאמע"ר עמש"ל סי' א' סקכ"ז כ"ח אך דלכאורה לא יתכנו ד' תוס' שאנץ הנ"ל רק לשי' החינוך פ' בהר וכמ"ד דס"ל דהיכא דמשכח"ל בלא מעשה גם במעשה אין לוקין וע' במל"מ פ"ד ממלוה ה"ו ושעה"מ פ"א מחו"מ ה"ג אבל לשי' הה"מ פי"ג משכירות דס"ל להיפוך דהיכא דמשכח"ל במעשה גם בלא מעשה לוקין א"כ הדק"ל ועוד הא גם בתמורה מהני במחשבה וע' שבועות כ"ו ע"ב דבקדשים כל נדיב לב כתי' ואמאי הוי מעשה ואולם נראה ע"פ המבואר בש"ס דב"ק קי"ז ע"א ישראל שאנסוהו נכרים והראה ממון חבירו פטור ואם נו"נ ביד חייב ההוא גברא דאנסוהו נכרים ואחוי אחמרא דר"מ וכו' א"ל דרי ואמטי בהדן דרא ואמטי בהדיי' אתא לקמי' דר"א פטרי' א"ל רבנן לר"א והתניא אם נו"נ ביד חייב א"ל ה"מ היכי דלא אוקמי' עליו מעיקרא אבל היכא דמוקמי' עליו מעיקרא מיקלי קלי ומבואר מזה דכיון דבשעתא דאוקמי' על היין קודם שנו"נ ביד כבר נגמר ההיזק ועל אותה מעשה הוא פטור וא"כ מה שנו"נ ביד אח"כ לא פשה כלום דכבר הי' מקודם כמאן דמיקלי עש"ה וע' תשו' רמ"א סי' י"א שכ', כה"ג לענין מוש"ר בכתב מפני השלט שכבר עשה בדיבור שוב אין המעשה שאחריו כלום ומעתה לפ"ז ה"ג בפיגול דכיון דהיכא דמפגל בדיבור הרי כבר חשב מקודם במחשבתו לפגל שהרי אין אדם עושה מעשה עד שיחשב בלבו מקודם וכמ"ש בתשו' שאג"א סוסי' נ"ו לענין מעלין את המדומע ע"ש וכיון שכבר חשב מחשבת פיגול הרי כבר נאסר הקרבן במחשבתו וא"כ אף שאומר אח"כ הפיגול בפיו לא מתעביד מעשה בדיבורו כלל ולכן אינו לוקה אבל בתמורה הרי מבואר בתמורה י"ז ע"א דכיון דאתרבי גבי תמורה שוגג כמזיד גם בהמיר שלא מדעתו הוי חמורה ופירש"י כגון שבעל מחשבות הוא ולא הי' יודע מהו הוא אומר בתמורה קדיש ולקי דגלי קרא שוגג כמזיד ע"ש וא"כ בכה"ג בהמיר בדיבור שלא מדעתו ודאי בדיבורי' מתעביד מעשה וכיון דמשכח"ל ע"י מעשה שוב גם בהמיר מדעתו לוקה לשי' הה"מ הנ"ל ולכן אר"י לא תיתני מימר דבדיבורי' מתעביד מעשה משא"כ בפיגול וא"ש. ועמש"ל אות ט' עוד בזה: