דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן ב · סז
ומ"ש רו"מ דלמ"ד דב"נ מוזהר בבל יחל הוי שבועה מוסיף לב"נ וכן נדרים ובזה תי' קושי' הרז"ה ע"ד רש"י דסובר קונמות חלין על האיסורים מהא דמכות כ"ב דלא פריך וליתני קונם חרישה ולהנ"ל י"ל דהתם בע"כ למ"ד דב"נ אין מוזהר בב"י דאל"כ גם שבועה חל למלקות עכ"ד. כה הראני נכדי החריף מו"ה אברהם יקיר ני' ברשב"א חולין ק"ב ע"א דלדידן לא קיי"ל דאמ"ה הוי מוסיף משום דאסור לב"נ אבל הראיתי לו בתוס' שם ודף ק"ג ע"א ד"ה מ"ס וכו' דמוכח להיפוך וזה כביר ראיתי בתשו' רמ"ע שהעלה דכיון דראה ויתר גוים מפני שאינן מקיימין ז' מצות עמד והתירן להם לכן לא הוי מוסיף ע"ש וזהו כעין מ"ש בתשו' פ"י חיו"ד סי' ג' דאיסור לפ"ע לב"נ הוא רק מדרבנן כיון דהתירן להם. ובח"ב אה"ע סי' מ"ג הוסיף לבאר דאף דנענשין מ"מ כיון דאם. מקיימין אינן מקבלים שכר ליכא לפ"ע רק מדרבנן וא"כ מה"ט לא הוי מוסיף והא דבחולין שם נראה דאמ"ה הוי מוסיף לב"נ יש לדון דהכונה. עפמ"ש בחולין י"ז דבמלחמה אפי' כתלי דחזירי אישתרי ובתשו' בש"ר בכס"ד סי' רפ"ה מבואר דבאיסורי' שנצטוה ב"נ גם במלחמה אסור לישראל ע"ש א"כ י"ל דמה"ט הוי אמ"ה איסור מוסיף דגם במלחמה אסור והיינו משום דאסור גם לב"נ ובזה י"ל דדוקא כשישראל על אדמתן ויוכל להזדמן מלחמת מצוה הוי מוסיף משא"כ בזה"ז וכדמוכח בכריתות י"ד דדוקא באית לי' ברא לסבא הוי מוסיף ע"ש ובזה י"ל קו' הרשב"א בחולין שם בהא דפריך רק לר"י למ"ל קרא ולפמ"ש א"ש דלדידן י"ל דאצטריך קרא לזה"ז וכדאי' כה"ג בפסחים ל"ח כי אצטריך קרא לנוב וגבעון אבל לר"י הוי עכ"פ איסור חמור כיון דבזמן שביהמ"ק קיים הוי מוסיף אבל מ"ש רו"מ דכיון דנדר זה אינו אסור לב"נ י"ל דל"ה מוסיף כבר הביא בעצמו בשם הרב ר"פ מהא דקידושין ע"ז דשם זנות פוסל ומ"ש להעיר מזה ע"ד תשו' רע"א סי' ס"ה במ"ש ע"ד הצ"צ אתם מיירי בכולל ולא במוסיף ומ"ש רו"מ דלפמ"ש הר"ן פ"ג דשבועות דלריב"ם שבועה חלה באיסורין משום דחידשה תורה חיוב קרבן א"כ נהי דאימעוט לדידן מלהרע או להיטיב אבל בקונמות לדידן דיש מעילה בקונמות הוי מוסיף וחל על איסור אבל במכות שם באמר חרישת שדה עלי או קונם ידי הרי אין מעילה במחובר ואדם כקרקע כדאי' בגיטין ל"ט אם כי יפה העיר אבל כבר דחה בעצמו דמשכח"ל בקונם כלי חרישה ועוד דאף דמצינו גם בנזיר מ"ח ע"א אם אמרת בכ"ג שכן אינו מביא קרבן וכו' ומוכח דהבאת קרבן הוי חומרא מ"מ הוי רק איסור חמור ולא מוסיף ולדידן הרי קיי"ל דבחמור לא חל רק במוסיף אבל לענ"ד י"ל לפי המבואר בפסחים ל"ג דבמעילה גם מתעסק ודשא"מ חייב וא"כ ה"נ בנדרים כיון דיש מעילה בקונמות גם דשא"מ אסור וכמ"ש בתשו' מהרי"א חיו"ד סי' שכ"ו ליישב בזה קושי' הט"א ר"ה כ"ח בהא דנודר ממעין אסור לטבול בימה"ח לשי' הר"ן פג"ה דבהנאה דשא"מ גם בפ"ר מותר ע"ש ומה"ט הוי איסור מוסיף ולפמ"ש הר"ן פ"ג דשבועות דבפחות מש"פ ליכא מעילה בקונמות א"כ דשא"מ מותר בזה ולא הוי בזה מוסיף רק כולל כידוע ולפמ"ש תוס' פסחים מ"ז דבמתני' דיש חורש וכו' לא חשיב רק לאוי דשייכי גם בפחות מש"פ א"כ מיושב קו' רז"ה הנ"ל בהא דמכות כ"ב ודו"ק:
הג"ה. במ"ש למעלה דאמ"ה הוי מוסיף דאסור גם במלחמה אין לסחור דהא גם איסור הקדום אסור במלחמה דשלל דידן לא אשתרי דז"א דמבואר בתוס' חולין ק"א ע"א ד"ה מאן וכו' וראש יוסף שם דבאיסור גיד גם בחולין הוי נבלה מוסיף משום דנאסר לגבוה משום דבידו להקדישו וכיון דבידו להביא היתר באיסור הקדום הוי איסור השני איסור מוסיף פ"ש וה"ל בידו למכרו לעכו"ם ויהי' שלל דידהו וחל איסור אמ"ה במוסיף]: