דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן ב · סג
בש"ך סקכ"ז הוכיח מחולין י"ט ורש"י דאם שחט הכשר הרוב ושחט אח"כ הפסול כשר אבל בהג"א פ"ח דחולין סי' נ' כ' וז"ל השיב ר"מ בר"ק אם אחר ששחט היהודי לאלתר שם העכו"ם סכינו נגד הצואר של בהמה אין זה גמרו ביד עכו"ם ומותר דל"ה גמרו ביד עכו"ם אלא כשישראל שחט רוב השחיטה ונגמר ביד עכו"ם מא"ז עכ"ל ומבואר להיפוך ומצאתי בשו"ת שו"מ מ"ת ח"א סוסי' ט' שנשאל בזה מל והוכיח מזה דהא"ז ס"ל דגם בכה"ג הוי שהיי' במ"ב דפוסל לדידן והש"ס דחולין הנ"ל אזיל אי שהיי' במ"ב כשר ע"ש והראוני ביש"ש פ"ב דחולין סוסי' ו' שהביא ד' הג"א דס"ל דשחיטת פסול פוסל במ"ב והוכיח דלא קיי"ל כן ואני מצאתי בא"ז הל' שחיטה סי' שע"ח שהביא בשם ראבי' בשם ר' יואל שהוכיח דדרסה במיעוט בתרא כשר מהא דשחט רוב שנים וגמר עכו"ם כשרה והא שחיטת עכו"ם דרסה וכו' והנה הגם שאין ראי' מזה דליכא בי' משום שהיי' מדלא הקשה דהא הוי שהיי' די"ל דמיירי בפחות משיעור שהי' דמדין הש"ס ליכא איסורא אבל עכ"פ לפ"ז י"ל דכונת הרמב"ק משום דרסה במ"ב דלשי' הסוברים דדרסה במ"ב פסול י"ל דהש"ס דף י"ט אזיל למאן דמכשיר וכמ"ש הרא"ש פ"א דחולין סוסי' נ"ד בהא דמבואר בש"ס שם דבשחט ב' שליש והגרים שליש דכשר ע"ש אבל שהיי' י"ל דליכא בב' אנשים ועכ"פ לדינא הרי מוכח מהראבי' וא"ז דבכה"ג ששחט ישראל רוב וגמר העכו"ם הוי בכלל דרסה במ"ב וא"כ לדידן דפסלי' דרסה בע"ב ה"נ בזה ודלא כהש"ך. ובאמת שגוף דינו של הש"ך מפורש בתוספתא פ"א דחולין ישראל ששחט ומירק כותי שחיטה ע"י פסולה שחט בה ב' או רוב ב' שחיטתו כשרה וגם בעיטור ה"ש הביא תוספתא זו וסיים וכן הלכתא אך דכבר הביא הרא"ש בחולין ל' דהתוס' ס"ל דשהיי' במ"ב כשר ואנן לא קיי"ל כן וא"כ התוס' לשיטתי' אזיל משא"כ לדידן כנלע"ד. וע' בתב"ש סי' כ"ג סקי"א ובחי' שבס' בת עיני ליו"ד סי' זה מ"ש ע"ד הדרישה וב"ח וש"ך בזה וכה ראיתי בשו"ת שו"מ מ"ד ח"א סי' מ"ו שתמה על כל האחרונים שנעלם מהם ד' התוס' יומא ל"ג ע"א ד"ה למה לי למרק דמבואר דגם בכה"ג הוי שהיי' וכבר קדמוהו בזה בכנפ"י כאן ובשבו"י ח"ב סי' נ"ד באמצע התשו' ושו"ת רח"כ סי' ז' וע"ש בסוף התשו' אבל במחכת"ה בחנם השיגו דהנה התוס' שם הקשו דהא יש לשחוט לכתחלה כל הסימנים ולא סגי ברובא ותי' וז"ל ה"מ בחד גברא אבל בתרי גברי דכבר שחט כ"ג ונסתלק אי אתי אחרינא וממרק נראה כשהיי' ונראה כאלו נשחט הזבח בשנים הו"ל למיסר למרק וכו' עכ"ל והנה אם כונתם משום שהיי' הרי מדין הש"ס בפחות משיעור שהיי' דכדי שיגביהנה וירביצנה ליכא איסור וא"כ אמאי נאסר למרק מיד בפחות מכשיעור ובפרט דלשי' התוס' וש"פ ליכא איסור שהיי' במ"ב כלל אבל כונת התוס' דכיון דבקדשים אם שנים שוחטים זבח א' אפי' בזאח"ז פסול כמ"ש התוס' שם בד"ה א"כ וכו' א"כ ניהו דבנשחט כבר רוב ע"י כ"ג ל"ה שחיטה בשנים מ"מ יש לחוש דיהי' נראה להרואים כהפסיק כ"ג באמצע שחיטה וגמרה אחר דהוי כשחיטה בשנים דפסול בקדשים וראוי לאסור וז"פ. אבל מ"ש השו"מ שם עפ"ד התב"ש סי' כ"ג דטעמא דשהיי' במ"ב דפוסל משום דגי"ד שרוצה לשחטו ולכן י"ל דבאחר ל"ש זה היכא דהאחר שוחט בלא דעת השוחט הראשון ע"ש א"כ התם שהי' ברצונו של כ"ג שפיר הוי כשהיי' הוא נכון: