דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן ב · סא
ובאמת שבגוף פלוגתת הרשב"א וש"ג בשם ריא"ז יש לדון לפמ"ש הר"ש פ"ד דכתובות סי' ה' גבי ביטל שני את הראשון דבספיקא דפלוגתא מוקמי' לעדים בחז"כ א"כ ה"נ י"ל דמוקמי' להשו"ב בחז"כ אבל במל"מ פ"ו מעדות ה"ז כתב בפשי' דבכה"ג שכבר נעשה מעשה והספק בדין אם בד"ז מיפסל לעדות ל"מ חזקה וע' בשע"מ סי' ל"ד סקט"ו מ"ש לחלק בזה דלא דמי לנידון הרא"ש הנ"ל והובא לעיל בפתיחה אות ל"ג וגם הבאתי מהתומים סי' ל"ד סקכ"ז ע"ש מ"ש בשם תשו' פ"מ ומ"ש עליו ומסיק ג"כ דל"מ חז"כ בזה ומהגם דבתו"ש או"ח סי' שפ"ה סק"ד השיג על התב"ש ודעתו שהרמ"א הכריע דפסול בשחיטה ומ"ש במש"ז כאן סקי"ג דאין הכרע כבר השיג עליו בתשו' מהרי"א סי' רצ"ט ולכן לדינא אין להקל גם במסור פעם א' וע' בפר"ת סי' קי"ט סקי"ב שכ' להכריע דבמסור אי חזינן דעבר ג' עבירות ולא דאינוהו מתנהג בכשרות בשאר מצות הוי חשוד מסתמא על כל מה שלא הוחזק עליו בכשרות וזהו הכרעה בין הרשב"א להש"ג ע"ש וכבר נתבאר דהוי ספק פלוגתא בשל תורה ואין להקל ומ"ש בכרתי סקכ"ג דעכשיו בעו"ה נעשה כהיתר עד שבתשו' רש"ל מכשירו לעדות ומכ"ש דאין לפסלו לשחיטה המעיין בתשו' רש"ל סי' ל"ג ימצא שכ' בדרך השביעי שצידד דסהדי שיקרי נינהו כאשר העידו עדים עליהם שע"א מסר הפו"מ וגיזם בפרהסיא למסור להרוג ושהוא נשבע תמיד ולפעמים מחרף ומזכיר חם ע"ז ושנמצא אצלו ספרים שגנב וכו' ואף שיש לפקפק ולהשיב דרוב מעשיהם הרעים של אותן האנשים בעוה"ר הרגל מצוי באנשי דורינו ובפרט בק' פראג ביותר מריבוי ההמון שהם כצאן בלא רועה אבל מאחר שהוחזקו לריקים ופוחזים ומכ"ש שעשו מפני השנאה לא מהימנו ע"ש וא"כ לא במסירה לבד היקל רק גם בשאר עבירות הנ"ל מה דבשחיטה ודאי דאין להקל ולשי' רמב"ם גם בגנב לבד צריך לבדוק לו סכין ומכ"ש במסור אבל בתשובה רמ"א סי' י"ד בתשו' הגאון מו"ה נפתלי הירץ מבריסק צידד להכשיר העד שמסר וכ' דיש צד להכשירו שקלקול קצת ראשי העיר הם תקנתם כיון שקצת מוסרים מפורסמים נמנים להיות ראשי העיר לשפוט העם א"כ העד ראה ויתר למסור באמרו שאין נקרא מסירה בממון כיון שמורגלים בזה וכהא דלא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו וסיים שהלב מהסס לפסול בשביל זה ומ"מ נראה פשיט דהכל לפי המקום והם דנו במדינת אשכנז במקום שהי' שכיח ד"ז אבל במקום שהוחזקו בכשרות בודאי אין צד להקל מטעם הנ"ל וע' תשו' רע"א סי' צ"ו בדין מגולחי זקן כעין זה וע' בפ"ת לחו"מ סי' ל"ד סק"ט וא"ע סי' מ"ב סקי"ח ובפרט בשו"ב שצריך להיות יר"ש מרבים ובפרט בזה"ז שמקילים במיעוך הסרכות וע' בש"ך רסי' קי"ט מ"ש לחלק בין שחיטה לשאר דברים וגם בגוף פלוגתת רשב"א וריא"ז מצאתי בתשו' הר"ן סי' כ"ה שפסק דהמסור אינו נאמן להעיד באיסורים והנה אף דבחו"מ סי' שפ"ח בדין הריגת מסור בעינן דוקא התראה אבל לפסלו לעדות א"צ התראה וכמ"ש בג"פ לא"ע סי' קכ"ג סק"ז בשם מהר"ש אלגזי וגם מהר"ב החולק עליו היינו באמר אלך ואמסור אבל בעשה מעשה גם הוא מודה וגם כבר הבאתי בשם הב"י דבזה"ז חומר איסורו ידוע לכל ובפרט היכי דהתרו בו ועבר אחר התראה נראה דגם הפלתי מודה דאין להקל כלל והארכתי בזה בתשו' לפימארין בדין הקצב שמסר והיכא דלא מסר רק שאמר אלך ואמסור ע' בחו"מ סי' ל"ד ס"כ ובג"פ לא"ע שם ובתשו' ח"ס יו"ד סי' שכ"ו באמצע התשו' ותשו' מהרי"א יו"ד סי' רצ"ט: