אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן ב · ס

נט

שם בהג"ה מסור דינו כמומר וכו'. בפר"ח סקי"ב כ' בפשי' דזהו רק חומרא בעלמא ואין הכרח לזה כלל ונראה דעתו דגם להש"ג בשם ריא"ז רק מדרבנן פסול אבל בתב"ש סקמ"ז כ' דטעמו לשי' רי"ף ורמב"ם שבר"ן פ"ד דגיטין דתפלין שכתבו מסור פסולין מה"ת דאינו בר קשירה דכיון שפרק עול אינו מאמין במצות כלל והוי מומר לכה"ת והרשב"א ס"ל כהר"ן שם בשם אחרים דרק מדרבנן בתפלין אבל לשחיטה כשר וכיון דנחלקו בשל תורה סד"א לחומרא כמ"ש הבה"י ע"ש. והנה בתשו' מהרי"א חיו"ד סי' רצ"ט העיר ע"ד תב"ש במ"ש דמסור לאו בר זביחה הוא דהא מ"מ אחרים מצוים עליו בלפ"ע וכמ"ש הש"ך סי' א' סקכ"ז ושפ"ד שם ולפ"ז גם מומר הוי בר זביחה ע"ש אבל כבר הארכתי לעיל סי' א' סקמ"ו לפקפק בטעם זה והעליתי דתליא אי מצות חינוך על הקטן עצמו אבל משום איסור לפ"ע לכ"ע ל"ה בר זביחה מה"ט וכעת מצאתי בשו"ת כ"ש חיו"ד סוסי' קפ"ה שהעיר קצת ע"ד הנו"ב שהבאתי שם ע"ש וע"ש סי' קל"ז שהוכיח מרמב"ם פ"ח מחובל ומזיק שפסק דאחר שמסר פעם א' אסור להרגו אא"כ הוחזק למסור הורגין אותו משום דשמא ימסור אחרים ומוכח דאינו כמומר להכעיס דמורידין אותו משום דהוי אפיקורס דאל"כ גם בפ"א אמאי אין הורגין אותו כדין מומר להכעיס וכ"נ מתשובת הרא"ש שבטוח"מ סי' שפ"ח וכ"נ דעת תוס' ע"ז כ"ו ע"ב שכ' דמחזירים אבידתו וכ"נ דעת כמ"פ וגם במוחזק כ' רמב"ם רק משום שמא יהרוג אחרים ומוכח דאינו כמומר להכעיס וצ"ל דמיירי בסתם מסור שהוא לתיאובין לנקום נקם בשונאו או למצא חן ולקבל טובה אבל במוסר להכעיס להש"י בודאי לא עדיף מעבירה אחרת להכעיס דדינו כמומר ולשי' ר"ש שחולק על רמב"ם כמ"ש הש"ך בח"מ סי' שפ"ח סקנ"ה וכן לשי' הג"א פ"ב דב"מ דאין מחזירין אבידתו מסור חמור יותר ממומר לתיאבון וגם מרמב"ם עצמו שהובא בטוח"מ סי' ל"ד מוכח כן שכ' דהא דלא חשבו מסור ומומר בכלל פסולי עדות משום דהוו כגוי גמור וא"ל חלק לעה"ב ואכתי אמאי לא חשוב למסור פעם א' ואף דמהרי"ק ס"ל דבפ"א כשר לעדות אבל צ"ע מ"ש מכל עבירה שבתורה לתיאבון דפסול לעדות בפ"א ועכ"פ להסוברים דמסור אינו כמומר מה"ת לא החמירו רק בסתו"מ אבל בשחיטה כשר אפי' בכמה פעמים וזהו דעת רשב"א ולשי' נימוק"י וש"פ הנ"ל דדינו כמומר מה"ת גם בפ"א הדין כן ודלא כהתב"ש שחילק בזה בין פ"א למוחזק עכת"ד ומבואר מזה דהוי ספיקא דפלוגתא בדאורייתא גם בפ"א ואף דבתשו' פמ"א ח"ב סי' צ' כ' דמסור הוי רק משום דד"ג ומדרבנן פסיל ובעי הכרזה והא דמורידין הוא רק למיגדר מלתא הרי כבר השיג עליו הב"מ בא"ע סי' י"ז ס"ג דדוקא חיוב התשלומין רק מדרבנן אבל גוף האיסור הוא מה"ת ובד"ש חייב וע' בשע"מ סי' ל"ד סקי"ג מ"ש בזה ובתשו' מהרי"ק שרש קכ"ו מבואר דמסור פסול לעדות מה"ת רק דדוקא במוחזק ולא בפ"א דאין הורגין אותו וע' בחו"מ סי' שפ"ח סי"א וש"ך סקנ"ז דתליא במחלוקת הראשונים אם גם בפ"א הורגין אותו אבל כבר הבאתי מתשו' כ"ס דהתם טעמי' דרמב"ם משום דשמא יחזור ויהרוג אחרים וראיית מהרי"ק צ"ע ולפמ"ש הב"י בא"ח סי' ל"ט שם בתי' ב' דמסור לתיאבון כשר ורק להכעיס דינו כגוי והא דאצטריך לאשמעונן דמסור להכעיס פסול לכתוב סתי"מ משום דאין האיסור מפורש בתורה רק מלא תעמוד על דם ריעך נדרש כן קמ"ל ולכן השמיטו הטור דבזה"ז ידוע לכל חומר האיסור וא"כ בלהכעיס הוי כמומר ע"ש א"כ רוב מוסרים הם כשרים דכונתם לתיאבון אבל בב"ח שם מסיק כתי' א' של הב"י דגם בלתיאבון פסול ובדרשה שם כ' דבדברים שבין אדם לחבירו גם לתיאבון כלהכעיס דאין נ"מ לחבירו בכונתו ובמש"ז שם סק"א תמה דא"כ בכל עבירות שב"א לחבירו נימא הכי וכל גזלן יהיה כמומר ובאמת שהפרישה עצמו בחו"מ סי' תכ"ה חזר ודחה ד"ז והוכיח מרמב"ם הל' רוצח דאין חילוק וע' תשו' כ"ס הנ"ל ג"כ בזה וע"ש שהשיג ג"כ ע"ד הב"י הנ"ל ודעתו דמסור לתיאבון חמור משאר מומר לתיאבון אבל מ"מ ל"ה כמומר להכעיס ודוקא במוסר להכעיס להשם הוי כגוי גמור:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה