דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן ב · מט
ומעשה בא לפני בשו"ב א' שהועד עליו ששוחט עופות בלא כיסוי אף שיש עפר לפניו וגם הולך בבגד של ד' כנפות וכל הציצית פסולים לגמרי שהי' רק הגדיל בלא ענף כלל וגם הנהיג בעגלים על בדיקת פנים נגד הנהוג שם מכבר וגם הוא בעצמו נהג בתחלה בדיקת חוץ והנה. מכח מצות כיסוי מבואר בשמ"ח סי' כ"ח ס"ב דמשום מגדר מלתא יש לקנוס ולהלקות ולאסור הבשר אבל מדינא אין חשש על הבשר אך דיש לעיין לפמ"ש השמ"ח סי' זה סי"ג דבמומר להכעיס אפי' בעובר רק על מ"ע דמי לל"ת א"כ לכאורה לפ"ז גם בעובר לתיאבון על מ"ע להרמב"ם בודק סכין דכיון דמשום קצת טרחא אינו מקיים מ"ע המוטלת עליו ה"נ לא יחוש לבדיקת סכין דהא הכ"מ פ"ד מה"ש הי"ד ביאר טעם הרמב"ם מדקא מדמה הש"ס דין מומר לערלות למומר לתיאבון וא"כ מוכח דה"ה באינו מקיים מ"ע לתיאבון בעי בדיקת סכין והא דסי' כ"ח הנ"ל י"ל דמיירי לאסור הבשר גם בבדקו לו סכין או דקמ"ל דגם להחולקים ע"ד רמב"ם הנ"ל יש לקנסו ועמש"ל סקכ"ד באורך בדין חשוד על מ"ע והבאתי בשם חוה"ש דלאו שאב"מ חמור משאו"ת וא"כ באינו מקיים מ"ע אינו חשוד על לפ"ע אף דא"ב מעשה ויש להביא ראי' מהא דגיטין ל"ו ע"ב דפריך מי איכא מידי דמדאורייתא לא משמטא שביעית ותקנו רבנן דלישמיט ומשני אביי שוא"ת הוא ורבא אמר הפקר בד"ה. ולכאורה יפלא מדוע נד רבא מתי' של אביי דהא קיי"ל דבשוא"ת יכולים חז"ל לעקור ד"ת ומצאתי ברשב"א שם שביאר דכיון דהמלוה צ"ל משמט אני אינו שוא"ת ממש אלא דמ"מ עיקר הדבר שוא"ת הוא ולהכי לא נקט שוא"ת שאני כדנקט בכמה דוכתי אלא שוא"ת הוא ע"ש וא"כ זהו טעמו של רבא ומוכח דאף דהדיבור א"ב מעשה מ"מ חמור טפי משוא"ת גמור וה"נ בזה וע' תוס' ביצה ח' ע"ב ד"ה תני דכיסוי הוי שוא"ת מה שאינו מכסה וע' בשעה"מ פ"ב מיו"ט שצידד לומר דהשחיטה בלא כיסוי הוי כמבטל מ"ע דכיסוי בידים אך שעמדו לנגדו ד' התוס' הנ"ל וגם בלא"ה התם קאי אי נימא דאסור לטלטל המוקצה וא"כ כששוחט אין בידו לכסות כלל ולכן י"ל דהוי כעובר בשעת שחיטה א אבל היכא דבידו לכסות הרי בשעת שחיטה לא עבר כלום ולכ"ע הוי שוא"ת מה שאינו מכסה אח"כ. וח"א העירני מש"ס דמעילה ד' ע"ב מ"ש הלנה דקעביד בידים ופירש"י שהי"ל לזרקו והלינו דהיינו דקעביד לי' פסול בידים דלגבי מחשבה דפיגול חשוב ללינה מעשה בידים וכו' ע"ש ובתוס' שם סוע"א ד"ה אי וכו' דלאו דוקא בידים אלא שע"י חסרון מעשה הוא להכי ל"מ זריקה לאפוקי מידי מעילה ומוכח דחסרון מעשה חמור מעובר בלא מעשה דהא לשי' רש"י במנחות ב' ע"ב וכמה דוכתי פיגול בדיבור דוקא אבל לענ"ד הרי בתוס' זבחים ק"ו ע"א ד"ה אזהרה הקשו אמאי תלי טעמא בפסח ומילה משום דלית בהו לאו ת"ל דאין בהם מעשה דאפי' לר"ע דלא בעי מעשה מ"מ מעשה זוטא בעי דהיינו דיבור ומוכח דחסרון מעשה קיל טפי אף שבידו לעשותו ואינו עושה ולא מקרי מעשה זוטא כלל וע"ש בתוס' ע"ב ד"ה תיתי וצ"ל דהתם במעילה הטעם משום דבפיגול אינו ניכר הפיגול שלו לכן יצא מידי מעילה משא"כ בהלנה דאיכא חסרון מעשה וניכר הפסול לכל אדם החמירו טפי וע' כה"ג במנחות ג' ע"ב דמחשבה דמינכרא לכל שהוא מכזב חמור למיפסל טפי שמא יאמרו מותר לשנות בקרבנות וע"ש ברש"י ולכן בנ"ד אינו חשוד בלפ"ע אף דגם לפ"ע א"ב מעשה וכמש"ל בשם משו' פ"י וכ"ה בס' החינוך מצות רל"ב דהוי לאו שאב"מ מ"מ מעשה זוטא מקרי עכ"פ ובפרט גבי שו"ב שבאים אליו לשחוט והוא שוחטו ונותנו לאכול ותדע דבהוריות ה' ע"א ס"ל לר"מ גבי ב"ד שהורו ופשו קהל על פיהם דב"ד מביאים קרבן אף דבריש כריתות מבואר דבלא מעשה ליכא קרבן ובע"כ דההוראה שעושים על פיהם הוי מעשה וע' תשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' מ"ז דמי שסומכים עליו אפי' רואה ושותק הוי כעושה מעשה ועובר בלפ"ע ע"ש ומכ"ש בזה [ויל"ע קצת מהא דעירובין ל"ב ניחא לי' לחבר דליעבד ע"ה איסורא רבה ואיהו אפי' זוטא לא עביד ובתשו' פ"י שם הוכיח מזה דלפ"ע לא עביד מירי ומשמע דאפי' מעשה זוטא לא הוי אבל י"ל דהתם הכונה דעכ"פ קיל טפי משיתרום בידים שלא מן המוקף שעושה בעצמו האיסור] ובפרט היכי דמכשיל לאחרים באיסור טריפות שהכלים נאסרים לעולם דחמור טפי וכמ"ש כה"ג בתוס' כתובות ב' ע"א ד"ה שאם וכו' יעו"ש בסוה"ד דבאיסור כל ימיו חששו אפי' למלתא דלא שכיח וכ"ה בתוס' גיטין י"ז וע"ש בתוס' ל"ה ע"ב ד"ה אבל נשאת וכו' שאינה חוששת אלא בנדר שע"י היא עומדת באיסור כל ימי' ע"ש וה"ל להכשיל לאחרים באיסור כזה חמור טפי ואינו חשוד לזה אך לפ"ז גם במומר לד"א אמאי הצריך רמב"ם לבדוק סכין נימא ג"כ דאינו חשוד להכשיל עולמות ובע"כ דליתא. וח"א העירני מד' ריטב"א שבועות כ"ט דעדיף לעבור על איסור א' בקו"ע משיעבור על ב' איסורים בשוא"ת א"כ י"ל דכיון דעבר כמ"פ על מ"ע דכיסוי חשוד לעבור פ"א בלפ"ע אבל כבר כחבתי בתשו' לבילקאמין שד' ריטב"א בשבועות מ"ה סותרים לזה שכ' דלאו דלא תגזול דשכיר דבקו"ע חמיר מחמשה לאוין של בעה"ב ודוחק לחלק דהתם באים כל הלאוין ביחד על דבר א' משא"כ בנשבע וחזר ונשבע [ובפרט דבעיקר דינו של רמב"ם כבר כתבתי לעיל סקי"ד די"ל דדוקא היכא דפסול עי"ז לעדות ס"ל דצריך לבדוק סכין] ועפ"ז י"ל גם מכח מה שלובש בגד ד' כנפות בציצית פסולים דהוי ג"כ שוא"ת כמ"ש התו' יבמות צ' ע"ב וע' שאג"א סי' ל"ב באורך ואף דהולך בו בשבת במקום דליכא עירוב הרי בזה"ז ליכא רה"ר דאורייתא וגם י"ל דשוגג הוא שלא ידע שיש בזה איסור שבת וע' ברא"ש פ"ג דמ"ק פי' ק"ו ויו"ד סי' ש"מ ס"ה ופ"ו אבל אין משם ראי' לנ"ד למעיין: