דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן ב · מז
אבל היכא שהתשלומין שייכים לקהל ותקנו הקהל באיסור הדין מבואר בסי' א' סי"א ועמש"ש וע' בשו"ת רמ"ר שם שצידד דדוקא התם דתקנו שלא ישחוט וא"כ עבר בפועל חל האיסור אבל כאן דהתקנה רק ליקח תשלומין וא"כ עבר רק בשוא"ת ולשי' כמ"פ שבחו"מ סי' ל"ד ס"ה לא נפסל לעדות בכה"ג ע"ש באורך אבל נראה דזה דוקא אם אין התקנה שלא ישחוט בלא תשלומין אבל אם תקנו שלא לשחוט בלא תשלומין א"כ עובר בקו"ע וא"ל דמ"מ הרי האיסור רק במה שאינו לוקח תשלומין והוי שוא"ת ופ' בשו"ת ש"ר ח"א סי' ס"א שהובא בפ"ת חו"מ סי' ל"ד סק"מ אבל לענ"ד הדבר ברור דבכה"ג הוי קו"ע וראי' מהא דפסק הרמב"ם פ"ה מאי"מ דהמקריב קרבן בלא מלח לוקה ובסה"ח מצוה קי"ח כ' וז"ל ולוקה שהרי מעשה יש כאן כשהוא מקריב הבשר שהוזהר עליו שלא להקריבו בלא מלח עכ"ל והרי התם ג"כ כל האיסור רק מה שלא נתן עליו המלח ואפ"ה הוי מעשה והא דפסק הרמב"ם פ"א מחגיגה ה"א דאם עלה לרגל ולא הביא קרבן דאינו לוקה משום דא"ב מעשה וע' תשו' שאג"א סי' ל"ב כבר ביאר המש"ח מצוה א' דהתם משום דיש לו לו תשלומין כל ז' כמ"ש הלח"מ שם משא"כ בזה ופ' בסמ"ח מצוה ת"צ וע' רמב"ם פ"ג מעבדים הי"ד אבל במל"מ שם כ' דגם השילוח א"ב מעשה ע"ש. וגם גוף הדבר בשבועה דלהבא שהאריך שם הנה באמת דעת הריב"ש ומבי"ט ורש"ך ועוד כמ"פ שהובאו בכנה"ג חו"מ סי' ל"ד בהגב"י אות כ"ב ואות ל"א דגם. לרש"י דוקא לשבועה לא נעשה חשוד אבל לעדות נפסל גם בלהבא וכן מצאתי בשו"ת בש"ר סי' שי"ג בכס"ד שבסוסי' הנ"ל שהעלה כן אך דבכנה"ג שם הביא בשם כמ"פ שחולקים בזה ובאות י"ז הביא בשם מהרי"ט הכהן דגם לשי' רש"י דלא נפסל לעדות ולשבועה מ"מ אין למנותו לש"ץ וע' תומים שם שהעלה דלשי' הרמ"א עכ"פ פסול מדרבנן ובדאיכא חימוד ממון לכ"ע מיפסל ע"ש בב"י א"ע סי' מ"ב בשם מ"כ שכ' דגבי שבועת ביטוי דלהבא שנשבע לפרוע ולא פרע גם לשי' ר"ת לא מיפסל אלא מדרבנן דליכא בזה מלקות דהוי ה"ס די"ל שעדיין יש לו שהות לפרוע ול"ש פסול תורה רק בדאיכא מלקות ולשי' הסוברים דשבועת ביטוי להבא כשר לא מיפסל כלל ע"ש ומצאתי מקור הדברים בתשו' רי"ן הרא"ש סי' פ"ב והוא תשו' כמה גדולים מטוליטולה וביאר שם דבשעת שבועה הי' ה"ס וכשעבר היום כבר עבר שבועתו ואיך שייך בה מלקות ומ"ש הרמב"ם דכל שנפסל בעבירה של תורה אע"ג דלא התרו בו פסול זהו בעבירה דשייך בה עכ"פ מלקות בדהתרו בו אבל בעבירה שאין שייך בה מלקות כלל כמו שבועת ביטוי שזכרנו אינו נפסל מה"ת לעדות כלל ע"ש אבל צ"ע דבלא"ה הרי הוי לאו שאב"מ וע' רמב"ם פ"ד משבועות הל' כ' כ"א ולח"מ שם ועכ"פ צ"ל דהם לא ס"ל כהרמ"א דמ"מ מיפסל מדרבנן ואנן קיי"ל כהרמ"א וע' תומים שם סק"א במ"ש דצ"ל דמיירי בלאו שאינו מפורש בתורה והוא תמוה וע' לח"מ שם הי"ז ותשו' נ"ב מ"ת חא"ע סוסי' ע"ז מ"ש בכונת רמב"ם בזה וגם מ"ש התומים לתמוה דניהי דלא התרו הרי מ"מ נפסל ודוחק לחלק בין אם ישנו במציאות למלקות לא ידע מדברי גדולים שבתשו' רי"ן הרא"ש הנ"ל שלא נדפס בימיו שחלקו כן להדיא והנה בתשו' מהרי"ט בשניות חא"ע סי' מ' בשרש ג' צידד דגבי שבועת ביטוי דלהבא יוכלו העדים לומר ששכחו והא דכ' הרשב"א דא"נ לומר שוגג הייתי מ"מ לענין פסול עדות י"ל דמודה דמוקמי' לי' בחז"כ ע"ש אבל כבר השיג עליו בשו"ת מצל מאש סי' ע' והוכיח מתשו' הרשב"א עצמה שבב"י שם מחודש ג' להיפוך וכ"ה דעת הרמ"א וכמ"פ וע' בברכ"י שם אות י"ח וע"ש עוד באות ט' מ"ש בזה אבל מתשו' הריב"ש סוסי' שד"ם שהובא בב"י חו"מ סוסי' ע"ה מוכח דלפעמים נוכל לומר בשבועה דלהבא ששכח בשעת מעשה ע"ש ותבין וע' תשו' תפ"צ חיו"ד סי' א' ג"כ בדין שבועה דלהבא ורמזה ביד אפרים סי' א' וע"ש בגוף התשו' בזה וע' בשו"ת ספר יושיע בפנ"כ סי' תק"ה שהעלה דת"ח הטרוד בלימודו נאמן לומר שכחתי דהוי כרגל"ד אבל ראייתו שם אינה מוכרחת כלל וע' מש"ל סי' א' סקי"ז כמה חילוקים בענין שכחה: