דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן ב · מו
ועתה אבאר דין שו"ב ששחט בלא אקציז השייך לשוכר ישראל והנה גוף דיני המכס מבוארים בחו"מ סי' שס"ט ס"ו והיכא שהמוכס לוקח פעמים יותר מהקצוב ע"פ דד"מ שכ' רמ"א שם בשם ב"י דמ"מ אסור להבריח המכס הקצוב יעוין בתשו' מבי"ט ח"א סי' רס"א שפסק דאם מוסיף מחמת שנראה לו צד היתר אזי אסור להבריח מכס הקצוב אבל בעושה שלא כדין ועבר כן ג"פ והוחזק לגזלן מותר להבריח אפי' יותר מכפי שהוסיף ועכ"פ היכא דאסור להבריח בודאי גם השו"ב הוי מסייע בדבר עבירה וכמ"ש בחו"מ רסי' שנ"ו וחמור יותר דעובר בלפ"ע כיון דבלא"ה לא מצי הקצב לשחוט וכמ"ש התוס' ב"מ ע"ה ע"ב ד"ה ערב ע"ש וכיון דחשוד בלפ"ע א"כ באינו אוכל מן הבשר בעצמו הוי כחשוד לאותו דבר ואינו נאמן לגבי אחרים בשחיטה ובדיקה אבל י"ל דכיון דבחשוד על גניבה עצמה נאמן בשחיטה ובדיקה רק דלרמב"ם צריך לבדוק סכין ואטו חמיר מי שמכשיל אחרים בגניבה מהגונב בעצמו ועכ"פ לשי' רמב"ם צריך לבדוק לו סכין ולפמש"ל סקל"ט דבממונה לרבים כ"ע מודו א"כ ה"נ בזה. וראיתי בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג האחרונים חיו"ד סי' ח' שהאריך לצדד בזה דגם בגוף הקצבים י"ל דלא נפסלו לעדות דהוי רק ככופר במלוה אבל ז"א דהא מדד"מ אסור לשחוט עד שישלם האקציז ויתן לו קוויט והוי כגוזל בידים וכ"ה בח"מ סי' שס"ט שם שהמבריח מכס זה עובר על לא תגזול [וע' פ"ב ממס' שמחות הגונב את. המכס ואת החרם ה"ז כשופך דמים ועע"ז וע' בב"י יו"ד סי' שמ"ה וד"מ שם בשם תשו' מהרי"ו בזה ואולי קאי רק היכי דהוי חרם על המכס ועובר על שניהם יחד דוקא חמור כן] ומ"ש שס בעובדא דילי' שהי' מקום לטעות דאין בו איסור ורמז להמל"מ שחולק בזה בין היכא דהטעות דאין איסור זה שייך אצלו כלל או בין היכי דליכא חימוד ממון או לא ולא ציין מקומו והוא בפ"ד ממלוה ה"ו אבל אנן לא קיי"ל כן וגם בחימוד ממון וגם במקום שהאיסור שייך לפעמים גם עליו היכא דיש מקום לטעות בו דבכה"ג עשה בהיתר תלינן דטעה ולא נפסל לעדות אפי' מדרבנן וכדמוכח מהא דכופר במלוה דכשר משום דאשתמוטי משתמיט וטועה בדין וכן מצאתי בתשו' מהרי"ט בשניות חח"מ סי' צ' וע"ש חא"ע סי' מ' סוף שרש ג' וכ"ה בתשו' ב"ח סי' כ"ט בדין אשה שגנבה דכיון די"ל דהויא מורה היתרא ע"י שסברה שהגנב גנב ממנה אינה נפסלת כלל והביא ג"כ מהא דכופר במלוה וגם במל"מ עצמו רמז לתשו' ריב"ש דלא פסק כן. וכ"ה בתשו' מהר"ם מלובלין סוסי' נ"ח בדין, מי שהעלים סחורה נגד חרם הקהל בסברו שאינו מבני קהלם ואינו מחויב לקבל גזירתם ושאר התנצלות ופסק דלא נפסל כלל והביא ג"כ מתשו' הריב"ש דגבי מי שמוחזק בכשרות תלינן שטעה ע"ש ועתשו' עבוה"ג סי' ו' ג"כ בזה אבל היכי דליכא למיתלי בטעות הוי גזל גמור וכמש"ל ולכאורה הי' נראה לפמ"ש בשו"ת רמ"ר הנ"ל דהיכא דלא נפסל לעדות עי"ז גם הרמב"ם מודה דא"צ לבדוק סכין א"כ י"ל דגם בלאו דלפ"ע הרי כיון דליכא מלקות לא מיפסל לעדות אבל ז"א דהא מ"מ מדרבנן מיפסל לעדות ותליא אי באיסורא בעי הכרזה ועמש"ל סקי"ד ועוד דהא בחשוד על לפ"ע הוי כחשוד לאותו דבר היכא דאינו אוכל בעצמו מן הבשר רק שכתבתי לעיל דמ"מ לא חמיר מגוף הגנב אבל עכ"פ א"א להקל בזה מכח שאינו חייב מלקות על לפ"ע ולכן נראה דהשו"ב אינו מחויב לחקור ע"ז דהיכא דאיכא למיתלי בהיתרא ל"ש לפ"ע כדאי' בע"ז ט"ו ע"ב ותוס' שם וכ"ה בנדרים פ"ב ע"ב ורא"ש ור"ן שם אבל בעובדא שאירע ששחט השו"ב במקום סתר ואמר שלא ידע שהוא גנוב מאקציז אמרתי שהדבר מבואר בירושלמי פ"ז דב"ק ה"ד ראוהו שוחט ביער חזקה גנוב הוא וכו' וע"ש בפ"מ וע' ב"ק ע"ט ע"ב ראוהו שהטמין בחורשים וכו' ורש"י ותוס' שם וע' ב"ק קי"ח ע"ב וכולם שאמרו הטמן ב אסור וה"נ בזה: