אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן ב · מד

מג

והנה באס"ז ב"ק קי"ב הביא בשם המאירי דבעניני איסורים כגון שהעידו שנתקדשה או נטמאו טהרותיו כיון דזכות הוא לו לאפרושי מאיסורא מקבלים שלב"פ וגם בתשו' רמ"ז סי' י"א פסק בדין שקבלו עדות על בודק א' שלב"פ והביא תשו' הרמ"ב לזכות הבודק והוא דחה דבריו ופי' הסיבות שקבלו עדות שלב"פ וגם הרדב"ז קבע מסמורות לסברא זו דכיון דהוי לאפרושי מאיסורא כל ישראל בע"ד נינהו וגם דבחשש קטט וריב כבר תקנו הגאונים לקבל עדות שלב"פ ע"ש וגם בתשו' מהרח"ש חא"ע סי' מ"ב הביא בשם הגאונים דבענין איסור אישות של קידושי אשה מקבלים עדות שלב"פ דהב"ד עצמן ג"כ בע"ד הם דהוי לאפרושי מאיסורא לכל העולם שלא יכשלו באיסור א"א ע"ש ואני מצאתי סברא זו בריטב"א קידושין כ"ז ע"ב לענין גלגול שבועה דיליף מסוטה דגם אי בעינן לזה טענת בע"ד התם הוי הכהן ג"כ בע"ד דבמלתא דאיסורא כ"ע בע"ד נינהו דכל ישראל ערבים זל"ז ע"ש וביאור הדבר דכיון שנוגע לכל העולם הם כולם כשותפין דקיי"ל מקבלים עדות בפני א' מהשותפין וכמ"ש הרשב"א והר"ן בגיטין סו"פ השולח וכ"ה להדיא בתשו' הרשב"א שהובא בב"י חו"מ סי' תי"ז וכן מצאתי בתשו' ראנ"ח סי' ס"ח בענין עידי קידושין שכ' וז"ל עוד יש כאן צד טעם השגור בפי כל חכמי לב ומקובל אצלינו מפי סופרים וספרים ומהר"י אדרבי בשם רדב"ז ושאר גדולי הדור דבעניני איסור אישות ל"ש דין קב"ע שלב"פ בע"ד שהב"ד עצמן הם הבע"ד ובין להקל ובין להחמיר איתמרא דזיל בתר טעמא עכ"ל וכ"ה בתשו' רדב"ז ח"א סי' ע' בדין אם מקבלים עדות קידושין שלב"פ בע"ד וכ' וז"ל מעשים בכל יום שמקבלים עדות קידושין שלב"פ וטעמא דכיון דהוי לאפרושי מאיסורא כ"ע בע"ד נינהו למה הדבר דומה לעדים שבאו ואמרו פירות של פ' ערלה הם בשר של פ' אסור הוא וכ"מ מתשו' הרשב"א וכ"נ בתשו' הריב"ש סי' רס"ו וכ"כ המאירי להדיא וזו א"צ לפנים וכו' עכ"ל וע"ש עוד חלק ז' סי' נ"ד באמצע התשו' ואני מצאתי בתשו' הרשב"א ח"ד סי' ר' בדין מי שהביא עדים בב"ד שגירש אשתו וקבלום שלב"פ האשה לענין אם מותר לישא אחרת והשיב דזהו אינו בכלל קב"ע שלב"פ שזה לא בא עכשיו לדון בדברים שבינו לבינה רק לגבי עצמו אם מותר לו לישא אחרת ועל היתרו אנו דנים כמי שמביא עדים על חתיכה שמותרת לו וע"ש עוד כמה טעמים בנידון הנ"ל וע' בשו"ת דברי ריבות סוסי' רכ"ו שכ' ד"ז בשם רשב"א רק שלא הביא מקומה ע"ש וא"כ ה"נ בזה אנו דנים אם מותר לאכול משחיטתו של זה אך בתשו' נו"ב מ"ק חא"ע סי' נ"ב הביא בשם תשו' ר"ב אשכנזי דדוקא בדלא פתיך בי' ממונא אבל בדפתיך בי' ממונא אין מקבלים שלב"פ וע' תשו' רע"א סי' צ"ט באורך בזה אך דבנידון שו"ב הרי הקהל באים ליפטר משיעבודו עליהם וקיי"ל דליפטר מקב"ע שלב"פ וכמ"ש בחו"מ סי' כ"ח סי"ח וכה"ג כ' בתשו' לח"ר סי' כ"ד דמותר לקב"ע על קטנה שתצא במיאון שלב"פ דהוי כמו לפטור א"ע וע' תשו' בר"א חא"ע סי' צ"ב אות י"ד דלפטור הבעל משיעבוד חרגמ"ה מקב"ע שלב"פ האשה ע"ש ובתשו' לק' ראדיוויץ להמו"צ דשם הארכתי בזה אך דיש לדין עפמ"ש מהרי"ט בשניות חח"מ סי' ל"ב דזה דוקא היכי דבאים לגבות בב"ד מן הלוה עתה שלב"פ המלוה והוא בא ליפטר לשעתו ועקצה"ח סי' ק"י סק"ב באורך בזה שהביא כן גם בשם היש"ש ושכן עיקר ע"ש א"כ בנ"ד ל"ש זה אבל היכא דכבר דנו על הגב"ע י"ל דמהני ממ"נ דאי משום ממונא הרי כבר הבאתי בשם תשו' רמ"פ דאם כבר דנו מהני ואי משום איסורא הרי לשי' כמ"פ שהבאתי מקב"ע שלב"פ גם לכתחלה וא"כ פשי' דדיעבד דינם דין דלא הוי טעות בד"מ עכ"פ. והן אמת שמצאתי בשו"ת דברי ריבות סי' רפ"א בדין גבו עדות על השו"ב שלב"פ וכ' מה יועילו בזה אין חבין לאדם שלב"פ ואם יתנצל הבודק ויחן טעם מספיק לדבריו וכו' הרי טוב ויעמוד בחזקתו ע"ש וע' בתשו' לחם רב סי' כ"ג שהביא דעת רדב"ז וסייעתו והביא בשם תשו' מהריב"ל ח"ב סי' ח' ותשו' הרא"מ סי' כ"ד להיפוך ומסיק דהוי ספיקא דדינא ע"ש וגם בתשובת רמ"ז גופי' סי' י' דעת ר"ש ברזילי דגם בשו"ב אין מקבלים שלב"פ וע' בתשו' עט"ח חח"מ סי' א' שהביא ג"כ ד' תשו' רש"ל דלהוריד אדם מחזקת כשרותו ל"מ שלב"פ לכ"ע ונ"ה בתשו' רמ"א סי' י"ב והביא מתשו' מהרח"ש דאם לא עשו הב"ד איומים על העדים וקבלום שלב"פ בטל הגב"ע ובתשו' מהריב"ל ח"ג סי' פ"ד הביא מתשו' רא"מ דיש לחוש לדין מרומה אם קבלו שלב"פ ע"ש אבל כבר נתבאר בס"ק שלפ"ז דגם דינו של רש"ל רבים נחלקו בו וראיתי בשו"ת ד"ח חיו"ד פי' ז' שפסק ג"כ דגבי שו"ב מהני הגב"ע שלב"פ כיון דאפילו ע"א ורגל"ד מהני כמ"ש מהרי"ק ותב"ש ומכ"ש בגב"ע שלב"פ דלא גרע מרגל"ד ובסי' ד' שם הביא מתשו' בגכ"ה סי' ד' דאין להתרעם על האנשים שאין רוצים לאכול מזבחו כיון דפשע בדבר אף שאינו מן הדין לפסלו מ"מ הרי הביא א"ע לידי מדה זו שמרננים אחריו וגם יחיד יכול למחות ולהעבירו ואין אדם מחויב להכניס א"ע בחשש ספק איסור מפני פגמו של אחר ויותר יש לחוש לפגם עצמו ע"ש ועפ"ז העלה דבקדל"פ לבד יכולים להעבירו דדינו כפועל ומשרת כמ"ש בחו"מ סי' תכ"א ואינו דומה למינוי ושררה ע"ש וכה ראיתי בשו"ת ב"ש אחרון חח"מ סי' כ"ח שהביא עובדא שקבלו עדות על שו"ב שלב"פ שהוא רשע ופסלוהו והוכיח שם מד' הראשונים שבב"י ח"מ סי' כ"ח ומהריב"ש וש"ך סוסי' ל"ח דהיכא דמעידים על השו"ב שהוא רשע מהני גם שלב"פ ולא נחלק הש"ך על הריב"ש רק לענין הזמה דאינו נוגע לגוף העדים ולכן בנ"ד השו"ב פסול ע"ש ולא הביא מכל הנ"ל. ובגוף הדבר שהעירו המחברים דבנ"ד פתיך ביה ממונא פרנסת השו"ב יש לדון עפמ"ש הפ"י גיטין ט' ע"א במשנה דאחד גיטי נשים וא' שחרורי עבדים וכו' בהא דע"א נאמן בו אף דהעבד ממון גמור ואיך מפקיעין ממונו ע"פ ע"א כיון דעיקר מלתא על האיסור שבו אנו דנים ומהימנינן ליה כיון ששטר שחרור יוצא מת"י ממילא פקע זכות רבו וכו' ע"ש היטב וה"נ הרי כל תשלומי השו"ב רק בעבור הכשרו וכיון דלגבי איסור מהני קב"ע שלב"פ ממילא יפקע זכות ממונו ויש לדון בזה מד' הר"ן בקידושין פ' האומר גבי ע"א אומר מע"ש הוא שכ' דהוי אפוקי ממונא ע"ש ויש לחלק דגבי שטר שחרור הרי זכות ממון של העבד נפקע גם בהפקר בדיבור ורק לאיסורא בעי' שטר וכדאי' בגיטין ל"ט וא"כ מה שאנו דנים על השטר עיקרו לענין איסור ואין סתירה מד' הר"ן לד' הפ"י ולנ"ד ודאי דלא דמי דהא זכות ממון של השו"ב אינו בא רק אחר ששוחט בהיתר ועבור זה משלמין לו וא"כ בתחלה צריכין לדון עליו אם הוא מותר ואח"כ יגיע לו שכר בעד שחיטתו משא"כ בנידון הר"ן בתחלה חל העדות על הממון ג"כ:

וגם בלא"ה נראה דהיכא דהשו"ב אינו נוטל שכר קצוב רק מכל בהמה או עוף ששוחט נוטל שכר קצוב והרי אם אין רוצים לשחוט כלל אין בידו לכופם א"כ פשי' די"ל דאנו דנים על האיסור וממילא נפקע זכות ממונו וע' בירושלמי פ"ו דסוטה ה"ב דפליגי ר"ט ור"ע גבי עד טומאה אי מהני להפסיד כתובתה וא"ל ר"ט היכן מצינו ע"א בממון וא"ל ר"ע היכן מצינו ע"א בא"א וכשם וכו' ומסיק דהיכא דמעיד רק לממון ל"מ אבל בבא להעיד גם על האיסור מהני וע' רמב"ם פ"א מסוטה הי"ד וכ"מ שם דכיון דנאמן משום דרגל"ד מהני גם להפסיד כתובתה אבל אין מזה ראיה לנ"ד דהתם מגזיה"כ הוא ובעד סתירה ל"מ ע"א רק לאיסור ולא לממון אך דהתם הממון מצד אחר וכמ"ש הפ"י שם משא"כ בנ"ד וע"ע בירושלמי פ"ב דכתובות ה"י גבי עדות קטן לענין תחום שבת אי מהני גם לממון וע"ש בק"ע ופ"מ וע' מש"ל סי' א' סקי"ח בזה. אבל בנ"ד א"צ לכ"ז כיון ששלחו אחריו ולא בא והרשה לקב"ע שלב"פ ועיין תשו' דברי ריבות סי' ז' שפסק להדיא דגם לפסול אדם מהני שלב"פ היכא דשלחו אחריו ולא בא וע' בכנה"ג חו"מ סי' כ"ח הגב"י אות פ"ז בשם תשובה מ"ש דבאיסור ל"מ הא דשלחו לבד ותמהני שלא הביא מתשו' ד"ר הנ"ל וע' כנה"ג א"ע סי' מ"ב הגב"י אות ע"ח שהביא מכמה שו"ת בדין אם באיסורין מקבלים שלב"פ ושנחלקו בזה כמה גדולים וע' בעקרי הד"ט סי' א' אות כ"ו שהביא ד' הרמ"ז ושהסכים עמו בתשו' שמ"צ חיו"ד סי' כ"ז אבל בתשו' רע"ד כת"י מסי' קי"ב עד סי' קי"ז הוכיח דרוב פוסקים לא ס"ל כן ע"ש וכבר נתבאר דבנ"ד בודאי מהני הגב"ע וההתנצלות נגד זה הם דברי רוח שהי' לו לבא ולומר דבריו בפני הב"ד למען יצדק:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה