דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן ב · כט
והנה בפ"ח הביא בשם מש"ח דגם בחילול שבת דוקא במלאכה גמורה שי"ב סקילה אבל לא בלאוין בעלמא ואני מצאתי בפמ"ג בפתיחה להל' שבת שהעיר בספק זה ומסיק דבלאו דתחומין חוץ ליב"מ הוי בכלל מחלל שבת ולא בלאו דמחמר וע"ש במש"ז סי' י"ח סק"א דהמחלל בזמן חוספות שבת ל"ה מומר ובדין יה"כ הוכיח התב"ש מאה"ע סי' קכ"ג דהוי מומר וביו"ט ל"ה מומר והפמ"ג פקפק גם בדין יוה"כ ואני מצאתי בא"ז הגדול הל' שחיטה סי' שס"ז שהביא בשם הגאונים דמחלל יו"ט כשבת והוי מומר לכה"ת ע"ש וכן מצאתי בתשו' הר"ש שהובא בתשו' מבי"ט ח"א פי' ל"ח בדין הקראים והביא דברי הח"כ מה ענין שבת אצל המועדות ללמדך שכל המחלל את המועדות כאלו מחלל שבתות ואלו הקראים שמחללים מועדות דינם כמומרים גמורים ע"ש וע"ע בנה"ך יו"ד סי' קכ"ד ג"כ בזה וכ"ה בתשו' רדב"ז ח"ב סי' תשצ"ו ונשמטה בפנים ונדפסה בתחלתו ושם האריך לדחות דברי ח"א שרצה לחלק בין מחלל יו"ט לשבת וליתא דאין חילוק כלל והביא תשו' הר"ש הנ"ל והאריך להוכיח שכן עיקר עש"ה ומזה מבואר דכ"ש יה"כ וכן בחילל שבת בלאו בעלמא הוי מומר דלא גרע מיו"ט דהוי רק לאו בעלמא ובפרט אי נימא דגם בדרבנן הוי כמומר מכ"ש בלאו. וע' בזהר פ' צו ברע"מ פקודא להקריב בכל יומא תמידין שמפורש שם דמחלל מועדות ככופר בעיקר כמו מחלל שבת ע"ש ולכאורה הי' נראה להביא ראי' דיו"כ אין דינו כשבת מש"ס דשבועות י"ג סוע"א דפריך ורמי סתם ספרא אסתם ספרא דלעיל אמר דיו"כ אינו מכפר אלא על השבים והתניא יכול לא יהא יו"כ מכפר אא"כ וכו' ולא עשה מלאכה וכו' ועשה בו מלאכה מנין ת"ל יוה"כ היא מכל מקום אמר אביי ליק הא רבי וכו' וקשה הרי לעיל מייתי מברייתא דמורה רבי בפורק עול שאין יו"כ מכפר בלא תשובה ופירש"י דהיינו כופר בעיקר והרי מחלל שבת הוי כופר בעיקר כמ"ש רש"י בחולין ה' ואי נימא דגם יו"כ כשבת א"כ בעשה מלאכה ביו"כ גם לרבי אינו מכפר בלא תשובה ובע"כ דיו"כ אין דינו כשבח אבל י"ל לפמש"ל ס"ק כ"ז בשם נוע"מ דהא דמחלל שבח הוי כמומר לכה"ת הוא רק מדרבנן ובע"כ דמדאורייתא לא הוי ככופר בעיקר ולא הוי בכלל פורק עול א"כ הכא דקאי אדרשא דקראי שפיר מוקי לה כרבי מיהו כבר הבאתי בשם תשו' רב"א דס"ל דהוי מה"ת וכן נראה עיקר וראי' מדברי רש"י יבמות מ"ח ע"ב הא מה אני מקיים וינפש וכו' והגר זה גר תושב ופירש"י וז"ל שקבל עליו שלא לעבוד ע"ז ואוכל נבלות והזהירו הכתוב על השבת דמחלל את השבת כעע"ז עכ"ל ומוכח דהוי מה"ת דהא דריש לקרא בהכי וע"ש בתוס' ד"ה זה ג"ת וכו' שהקשו על פירש"י מטעם אחר ועוד ראי' מהתוס' ב"ב קי"ט ע"א ד"ה שנאמר וכו' שהקשו בהא דאמר דיודע הי' מרע"ה שהמקושש במיתה אבל לא הי' יודע באיזו מיתה והקשו למה הי' מסופק הי"ל לדינו בחנק דכל מיתה האמורה בתורה סתם חנק ותי' וז"ל דמסברא הי' נראה לו שנידון בסקילה כעע"ז דבכל דוכתא אמר דדומה שבת לע"ז דהיינו מחלל שבת בפרהסיא וכו' עכ"ל ומבואר דהוי מדאורייתא וא"כ שוב קשה בשבועות הנ"ל איך מוקי לה כרבי אבל י"ל דהתם מיירי בעשה מלאכה בצנעה דהא דדינו כמומר היינו רק בחילל שבת בפרהסיא ולא בצנעה ומכ"ש ביו"כ אלא דמ"מ תיקשי לשי' מרדכי פ"א דחולין דס"ל דגם במומר לע"ז דוקא בפרהסיא א"כ בע"כ דמיירי שם בפרהסיא והדק"ל ובע"כ דס"ל דיו"כ אין דינו כשבת ובתשובה א' להרב מו"ה חיים משה ריינהאלד ני' מבראד בעהמח"ס טל חיים הארכתי בענין חליצת אשת מומר לחלל שבת בפרהסיא ומת בעלה ונשאר אח מומר ג"כ לחלל שבת בפרהסיא ונאבד שמו וזכרו כמה שנים וצידד להתירה משום ס"ס בצירוף ד' הסוברים דאח מומר אינו זוקק לחליצה ושמא מת ופלפלתי בכל הנ"ל והבאתי גם דברי הח"ס חלק ששי סי' נ"ו דאם לא נדבק לגמרי לאומה אחרת אפי' עע"ז או מחלל שבת בפרהסיא גם המרדכי מודה דקידושין זוקקים לחליצה וא"כ ה"ה באח כזה וכן מצאתי בשו"ת באר עשק סי' ע"א שכתב כדברי הח"ס הנ"ל ועוד דבנ"ד דגם בעלה הי' כזה בשעת נישואין ונשאת לו לכ"ע גם אחיו כזה הוי אחיו ממש וזוקק לחליצה דלשי' כמ"פ עיקר טעם המקילים משום אומדנא והביאו ראי' מב"ק ק"י וכמ"ש בתשו' רד"ך בית ט' דזהו עיקר יסוד המקילים ע"ש וא"כ הכא דנשאת לבעל כזה ל"ש אומדנא הנ"ל וכן מצאתי להדיא בתשו' תשב"ץ ח"ג סי' מ"ז באמצע התשובה והבאתי גם מתשו' מהר"ח א"ז סי' קט"ז בזה וגם הבאתי מתשובת בש"ר סי' שפ"ד ותשו' מהרי"ל סי' ר"ה וספר האשכול הל' שחיטה סי' ב' בענין זה ועוד מכמ"ק ואכמ"ל: