אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן ב · כח

כז

ודרך פלפול יש לי להביא ראי' דבדרבנן לא נעשה כמומר מהא דכריתות י"ג יש אוכל אכילה א' וחייבים עלי' ד' חטאות ואשם א' טמא שאכל חלב והי' נותר מן המוקדשין ביוה"כ רמ"א אם הי' שבת והוציאו חייב וכו' וכבר נודע קו' הר הכרמל דבנותר הרי הוי דבר שאין דרכו להצניע ואמאי חייב משום הוצאת שבת וע' שבת ע"ח ע"ב ותוס' ד"ה לאפוקי עצי אשירה [וצ"ל דס"ל דגם בהצניעו בטלה דעתו אצל כל אדם בכה"ג] ותי' עפמ"ש התוס' יבמות ל"ד דהכא מיירי דבשעת בליעה בא חיוב הוצאה אע"ג דלא נח דבליעתו היא הנחתו דאל"כ היכי חשיב ר"ה חיוב הוצאה בהדי אכילה ע"ש וא"כ י"ל דמיגו דחייב משום אכילת נותר בבליעתו חייב גם משום הוצאה וכדאי' כה"ב בשבת צ"א גבי זרק כזית תרומה לבית טמא וכו' דמדמצטרף לענין טומאה מחייב נמי לענין שבת וכו' הכא שבת וטומאה בהדדי קאתינן ע"ש וה"נ בזה והנה התוס' בחולין ק"א ע"ב ד"ה הזיד בשבת הקשו דלכ"ע יהי' פטור משום יו"כ בהזיד בשבת ושגג ביו"כ דהא אינו שב מידיעתו על יו"כ כיון דמזיד על שבת דחמור דבסקילה ותי' דאפ"ה חמיר לי' יו"כ לפי שהוא יום כפרה וסליחה ובשו"ת ב"א חאו"ח סי' נ"ג תמה דהא מ"מ הוי מומר לחלל שבת וכמומר לכה"ת וא"כ פטור מקרבן והביא מתוס' חולין ה' והניח בצ"ע ולכאורה י"ל לשי' התוס' חולין י"ד דבפ"א ל"ה מומר אבל לפמ"ש המל"מ פ"ג משגגות דלענין שב מידיעתו גם בפ"א הוי מומר ועמש"ל סקכ"ו בזה א"כ הדק"ל אך לפמ"ש המל"מ שם לצדד לחלק בזה בין ע"ז לשבת י"ל בזה. אבל בכ"ז תיקשי לשי' הסוברים דגם בפ"א הוי מומר והכא לענין קרבן דלאחר שחיטה הוי כלשחיטה אחרת דנעשה מומר בפ"א אבל י"ל דהא דוקא במחלל שבת בפרהסיא בפני עשרה דינו כמומר א"כ י"ל דהכא מיירי בעשם בצינעה ואפי' בפני עדים הוי בצנעה וא"כ אין דינו כמומר אך לפ"ז לר"מ דס"ל דמומר לד"א הוי מומר לכה"ת הרי גם בצנעה דינו כמומר וכמ"ש התוס' חולין י"ד שם וא"כ לשיטתו בהזיד בשבת פטור על יו"כ וכדומה מקרבן וא"כ יש להקשות דהא דאר"מ אם הי' שבת והוציאו בפיו חייב משום שבת הרי בכל קרבן בעי' שיתחייב במזיד סקילה או כרת בכדי שיהי' שב מידיעתו והכא הרי אם יהי' מזיד על שבת לבד יופטר לגמרי דהא אי נימא דבמזיד חיים יהי' דינו כמומר לכה"ת לר"מ לשי' וא"כ שוב יופטר מקרבן על נותר ושאר איסורים בשוגג וא"כ שוב ל"ש לומר כתי' הה"כ הנ"ל דמיגו דחייב בבליעתו משום נותר וכו' דהא אינו חייב עליהם באמת קרבן ושוב הדק"ו הה"כ דלא יתחייב גם על שבת דהא הוי דבר שאין דרכו להצניעו וכיון דבמזיד לא יתחייב משום שבת שוב גם בשוגג פטור דל"ה שמיד"ע אך די"ל להיפוך דבמזיד יתחייב דהא אי נימא דפטור משום דהוי אין דרכו להצניעו שוב ל"ה מומר לשבת ושום חייב משום נותר ושאר איסורים ושוב איכא מיגו וחייב גם משום שבת ולכן גם בשוגג חייב קרבן ואולם הרי גם בהוציאי דבר שאין דרכו להצניעו דפטור מ"מ אסור מדרבנן ואי נימא דגם במחלל שבת בדרבנן דינו כמומר הדק"ל דהא מ"מ ל"ש לומר מיגו ושוב אמאי חייב משום שבת ובעכצ"ל דבדרבנן ל"ה כמומר ודו"ק כי היא ראי' נפלאה. ואולם י"ל לפמ"ש בישו"ע סי' י"א להוכיח מהוריות י"א הנ"ל לחד גי' בש"ס שם דת"ק ור"י פליגי בזה אי בדרבנן נעשה מומר וכבר הבאתי ד' התב"ש כאן שרמז להש"ס הנ"ל ולפמ"ש התוס' יומא י"ב דסתם ח"ק דר"י הוא ר"מ א"כ לר"מ לשי' בדרבנן לא נעשה מומר ולק"מ גם לפמ"ש במלה"ר אות א' להוכיח מהא דסוכה כ"ג בהא דהעושה סוכתו ע"ג בהמה שהבאתי לעיל פסקכ"ז דלר"מ ל"מ איד"ר לגבי של תורה וה"נ לא מיפטר עי"ז מחויב קרבן דנותר ושאר איסורין א"כ לר"מ לשי' א"ש וא"כ כיון דקיי"ל כר"מ בסוכה שם וגם מהוריות י"א הנ"ל וא"כ לגבי דאורייתא ודאי אין דינו כמומר. ויש לדון עוד דנהי דיופטר מקרבן מ"מ עכ"פ איסורא קעביד ושייך מיגו גם יש לדון בזה עפמ"ש המחה"פ על הירושלמי דפ"א דהוריות ע"ד מל"מ פ"ג משגגות הנ"ל ואכמ"ל ובגוף הדין ע' תשו' מהרי"א סי' ח' שהעלה דבדרבנן ל"ה מומר לגבי דאורייתא אבל מ"מ הוי מומר לדרבנן וע"ע בי"א סי' א' מ"ש ע"ד הנו"ב מ"ת סי' ג' ותשו' ב"א סי' ה' באמצע התשו' בזה ובעיקר ראייתי הנ"ל מהא דכריתות העירני ח"א די"ל דודאי לגבי המצניע שייך אחשבי' אלא דבשוגג ל"ש אחשבי' ולכן הקשה הה"כ שפיר דהוי דבר שאין דרכו להצניעו וע' ריטב"א מכות כ"ב בשם הרמ"ה אבל אם יהי' מזיד שפיר יהי' חייב המצניעו:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה