דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן ב · כז
או לחלל שבת וכו'. בתב"ש ביאר דגם אם נזהר בכל שאר מצות דינו כמומר וע' תשו' מהרי"א סי' נ' שהביא כמה ראיות לזה והא דשחיטת כותים י"ל דלבם אנסם שטעו בקבלתם וכמו הקראים והא דסי' קי"ט בשם רשב"א דמי שאינו מאמין לדחז"ל דינו כעכו"ם והיינו שבזדון לבו מלגלג ע"ד חז"ל ולא מפני שלבו אנסו בטעות ועמש"ל סקכ"ד בזה וע' בנח"א שבס' האשכול ה"ש סי' ב' שהביא בשם נועם מגדים דהא דמומר לחלל שבת הוי מומר לכה"ת הוא רק מדרבנן ודוקא לשחיטה פסול מה"ת שאינו מאמין בזביחה וע"ש מ"ש ע"ז ובתשו' מהרי"א סי' נ' הנ"ל הביא בשם תשו' יד אליהו ומגן אבות בסוגי' דשוחט בשבת דרק מדרבנן הוי מומר לכה"ת אבל בתשו' ר"ב אשכנזי סי' ג' מבואר דהוי מה"ת ע"ש ועמש"ל ס"ק כ"ח בזה ובחי' רע"א הביא מתשו' תשב"ץ ח"ג סי' מ"ג מ"ז בשם העיטור דרק בעבודת קרקע דינו כמחלל שבת בפרהסיא וכ"ה בב"י אה"ע סי' מ"ד וע' הגהות י"ש אבל היא נגד כל הפוסקים ואם מחלל שבת בדרבנן ע' בפר"ח ותב"ש שדחו ראיית בה"י שהוכיח מתוס' עירובין ס"ט דגם בדרבנן הוי כמומר והתב"ש הביא מהוריות י"א דפליגי תנאי בזה ואנן קיי"ל דבדרבנן ל"ה מומר אבל מצאתי ברדב"ז ח"ב סי' תשצ"ו שהביא ג"כ מתוס' הנ"ל והוכיח מזה דגם בדרבנן הוי מומר לכה"ת וכדעת הב"ה הנ"ל ובחי' רע"א העלה דתליא בפלוגתת הרמב"ם בפיהמ"ש בסוגי' דשוחט בשבת שכ' דבתחלת שחיטה נעשה מומר ובחי' הר"ן תמה דהא הוי מקלקל ובע"כ דלרמב"ם גם בדרבנן נעשה מומר והר"ן חולק אבל מצאתי בס' הקובץ על הרמב"ם פ"א משבת הי"ז שהביא בשם לחם שמים ליעב"ץ על משניות שכ' די"ל דמקלקל אסור מה"ת כדין ח"ש ומצאתי בפמ"ג לאו"ח בפתיחה באגרת שני' אות ה' שחקר ג"כ בזה וכ' שמדברי הערוך פרך הר משמע דהוי מה"ת שכ' שם דמדאורייתא כל מלאכה אסורה ובאה הלמ"מ ופירשה דבעי' מלאכת מחשבת ואינו חייב עד שיתכוין וכ' הוא די"ל דתליא בפלוגתא דר"ש ור"י בדין משאצל"ג דלר"ש הוי מדרבנן ולר"י הוי מה"ת ומ"מ הניחו בצ"ע ועכ"פ י"ל בשי' רמב"ם דפסק כר"י במשאצל"ג א"כ מקלקל מה"ח וע' בהגהות ר"ב רנשבורג לחולין על פיהמ"ש שם שהביא בשם מהרל"פ די"ל דשי' רמב"ם דמקלקל מה"ת ולא הביא מכל הנ"ל ובמק"א ביארתי ד' רמב"ם עפמ"ש העט"ח בחי' לחולין דבתחלת שחיטה איכא משום צובע דבזה ל"ה מקלקל ע"ש היטב ולפמ"ש בתשו' ח"צ סי' צ"ב דאף דאין צביעה באוכלין כיון דאסורה באכילה ליומא ל"ה אוכל ועמ"ש בחיבורי לחו"מ סי' ר"ח אך די"ל דכיון דאסור רק מדרבנן לא נפיק מתורת אוכל להקל בשל תורה וכדקיי"ל בסוכה כ"ג לענין סוכה הראוי' לשבעה אך לפמ"ש בחי' א"ש על המרדכי ב"ק פ' הגוזל בשי' רמב"ם דמוקצה מה"ת כרבה וע' בפ"י שתי' קו' תוס' ריש ביצה מפסחים מ"ז דגם למסקנא לא הדר בי' רבה וע' בס' העמק שאלה על השאלתות פ' בשלח שהעלה דלרבה רק באכילה אסור מה"ת ולא בטלטול ע"ש והמעיין בתוס' חולין י"ד ע"ב ד"ה אומר ימצא דהא דדחי הש"ס לחלק בין מוקצה מחמת איסור ובין מיאוס הוא רק דיחויא בעלמא אבל לפי האמת איכא בזה משום מוקצה ע"ש וא"כ שפיר כ' רמב"ם דנעשה מומר [ואף דבחיבורו לא ס"ל דחייב משום צובע הרי לא ס"ל שם ג"כ דנעשה מומר וחזר ממ"ש בפיהמ"ש וה"נ בזה] ובזה ישבתי מה שתמהו כולם מהא דפריך הש"ס ונוקמי' במזיד וכר"מ ולפמ"ש ניחא דכבר כ' המלחמות ריש ביצה דר"מ לית לי' מוקצה וא"כ ליכא רק משים קנסא דרבנן וא"כ לשיטתי' דסובר בסוכה כ"ג דע"י דרבנן לא נעשה של תורה הוי שפיר אוכל ולית בי' משום צובע והו"ל מקלקל ולא נעשה מומר ושפיר מצי לאוקמי במזיד. וזה נכון. ובזה ישבתי מה שהקשה הלב ארי' חולין י"ד בהא דב"ק ע"א ע"א בהא דגנב וטבח ביה"כ דמוקי לה כר"מ דאמר לוקה ומשלם ופריך אי ר"מ אפי' טבח בשבת נמי והקשה הל"א דהא י"ל דס"ל ששא"ר ל"ש שחיטה ובשבת דנעשה מומר לשי' רמב"ם הנ"ל הוי ששא"ר משא"כ ביה"ל לשי' הפמ"ג בפתיחתו לאו"ח הל' שבת לא נעשה מומר ואף דלר"מ מומר לד"א הוי מומר לכה"ת היינו דנעשה חשוד אבל באעע"ג כשר כמ"ש הפלתי סי' י"א וע' בפנ"א לב"ק שם דהיכי דהפסול בגוף השחיטה לכ"ע ששא"ר ל"ש שחיטה ובאמת דגם אם נוקמי למתני' בטובח ע"י אחר כדמשני ר' יוחנן דברי ר"מ דברייתא י"ל ג"כ כן דמה"ט בשבת פטור וביוה"כ חייב. ולפמ"ש ניחא דלר"מ לשי' לא נעשה מומר גם בשבת ואף די"ל דמתני' אתיא כר"מ בהא דלוקה ומשלם ולא בדין מוקצה מ"מ הרי הש"ס קאי שם אליבא דר' יוחנן ולשי' דסובר בביצה ג' דטעמא דמתני' משום משקין שזבו ומוקצה דרבנן לכ"ע פריך שפיר. ובזה מיושב קו' התוס' בד"ה בטובח ע"י אחר שהקשו לרבה דס"ל בכתובות ל"ד חידוש שחדשה תורה בקנס א"כ איך הוי משני למתני' ולפמ"ש ניחא דלרבה לשי' ריש ביצה דסובר מוקצה דאורייתא שוב י"ל כקו' הל"א הנ"ל ול"ק קו' תש"ס כלל וא"ש ודו"ק. ובזה ישבתי ג"כ ד' הרי"ף התמוהים שם ועוד הארכתי בסוגי' הנ"ל עפ"ד תוי"ט ר"פ כלל גדול דבשוחט לאחרים ליכא משום צובע וישבתי ד' הרי"ף בכמה אופנים ואכמ"ל יותר. אבל בגוף ד' הא"ש הנ"ל שכ' בשי' הרמב"ם דמוקצה מה"ת מצאתי בפיהמ"ש להר"מ ריש ביצה שכ' דהוי רק מדרבנן ומ"מ יש לקיים דברי בישוב ד' הרמב"ם מהא דחולין י"ד עפמ"ש בתוי"ש ביצה ג' ע"ב ומהרש"א שם דמוקצה הוי כעין דאורייתא ולכן ל"ה אוכל ומהגם שלא נאמרו הדברים אלא לפלפולא. ובגוף ד' תוסי"ש הנ"ל יעוין בתוס' ביצה ד' ע"ב ד"ה ותנן ותוס' פסחים ל' ע"א ד"ה לישהינהי להיפוך ועפמ"ג או"ח סי' שכ"ד בא"א סק"ה שלא הביא מכל הנ"ל ועמש"ל סי' י"א סק"ז עוד בענין זה: