דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן ב · יא
והנה הפוסקים האריכו בדין היכא דליכא חי"מ אי סגי בב"פ או בעי' ג"פ והפר"ח סי' קנ"ט הוכיח מלשון הרא"ש בתשו' שכ' בטבח שהוציא טרפה מת"י ב' וג"פ וכו' דגם בב"פ בעי תשו' דפז"ב אבל מלשון הרשב"א סי' תרל"ב מוכח דבב"פ סגי לי' בקבד"ח וכן עיקר ודלא כהב"ח בחו"מ סי' ל"ד שפסק דסגי בב"פ ע"ש והנה מ"ש מלשון הרא"ש מצאתי בתשו' ב"ח החדשות סי' י"ג שפי' דכונתו ב"פ לרבי וג"פ לרשב"ג וכמ"ש כה"ג התוס' שבת ס' סוע"ב לפרש כן לשון הש"ס ע"ש וכ"ה בב"ח חו"מ סי' ל"ד וע' תשו' בר"א סי' ו' אות ג' שהעיר מתוס' הנ"ל וכבר קדמו הב"ח בזה אך דהב"ח בסי' ק' פסק באמת כרבי דבב"פ הוי חזקה וכ"ה בתשו' רח"כ סי' ב' דהב"ח לשיטתי' אזיל אבל מ"ש שם בדעת הב"ח דמודה דבפ"א אין מעבירים נעלם ממנו תשו' ב"ח הנ"ל דהוכיח מהרא"ש בפסקיו דגם בפ"א מעבירים וסותר לתשובתו וחולק על הב"י בזה ע"ש. וע' תשו' בת עיני סי' ו' ותשו' ארי' דב"ע סי' ג' ששניהם נתכוונו לד"א להוכיח מסנהדרין פ"א ורמב"ם פי"ח מסנהדרין ולח"מ שם ותוס' יבמות כ"ד דבעי' דוקא ג"פ להוציא מחז"כ ע"ש ואולם התב"ש פסק דבב"פ סגי ובאמת שהבכ"ש לחולין נ"ח הוכיח שדעת הרשב"א דהלכה כרבי דבב"פ הוי חזקה ומסיק דהוי ספיקא ובדאורייתא להחמיר וגבי תולעי' דהוי דאורייתא מחמירי' בב"פ ובהשמטות ביאר דבריו דנהי דהא דברי' אינה בטלה הוי רק מדרבנן מ"מ לגבי הרוטב דאפשר לסנן ולהכיר האיסור הוי דאורייתא ע"ש אבל לא הביא מתשו' הרשב"א שהביא הפר"ח הנ"ל וע' בבכ"ש שם שהביא מד' הר"ן (והוא בנמוק"י שם) דהוי ספיקא ובוסתות דרבנן להקל ומוכח דבדאורייתא להחמיר ואני מצאתי בברכ"י א"ע סי' ט' שהביא מחי' רמב"ן ורשב"א וריטב"א ליבמות ס"ד דמפורש ג"כ כן ומצאתי בתשו' הרשב"א שהובא בב"י סי' קי"ט בדין מחלל שבת בפרהסיא דיינו יי"נ ושחיטתו אסורה וכ' וז"ל ודוקא שהי' מוחזק בו ג"פ אבל בפ"א או שתים אינו עושה יי"נ וכו' ע"ש אבל י"ל דדוקא לענין יי"נ דרבנן בעי' דוקא ג"פ וגם בלא"ה מוכרחי' לפרש כן בדעת רשב"א כמ"ש התב"ש סי' י"א סקי"ב וע' בק"ה שברא"פ בסופו לסי' ל"ו אות ל"א שהביא מהמח"ב יו"ד סי' י' וסי' פ"ד מהרא"ש פ' המקבל בזה והרא"פ הביא מהרא"ש פ"ג דמ"ק להיפוך והביא שהמח"ב או"ח סי' רמ"ח העיר בזה ומסיק כדעת הבכ"ש דבשל תורה מחמירים מספק דבב"פ הוי חזקה ע"ש וכן מצאתי בברכ"י לא"ע שם אך דמ"מ י"ל דלענין להוציא אדם מחז"כ ולהחזיקו בחשוד לא מחזקי' בפחות מג"פ והן אמת דבתשו' מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' ט"ו כ' להיפוך דדוקא בוסתות ושור המועד שהוא דבר טבעי בעי' ג"פ ונישואין אע"ג דגרמא טבעיית היא מ"מ סכנתא דחמירא שאני אבל לגילוי מלתא בב"פ סגי ואע"ג דבב"פ מכניסים רק לכפה י"ל דנהי דהוחזק ברשע מ"מ בעי' שיתיר א"ע למיתה ומה"ט פסק דגבי יצא טרפה מת"י סגי בב"פ ע"ש אבל לענד"נ להיפך דלהוציאו מחז"כ דעדיפא מחזקת ממונא (וע' בחו"מ סי' ל"ד סכ"ג ובמל"מ פ"ד ממלוה ה"ו בד"ה ולענין הלכה וכו') לא הוחזק בכך רק בג"פ וראי' לזה מש"ס דתמורה כ"ז ע"א שהבאתי לעיל סק"א דמבואר דבפחות מג"פ לא אתחזיק גברא באיסורא וע"ש ברש"י ד"ה גברא לא אתחזיק שכ' וז"ל דבשלשה זימנין הוי חזקה תרי זימני ל"ה חזקה עכ"ל ומבואר כמ"ש וזהו ראי' ברורה לענ"ד ועמש"ל ס"ק כ"ה עוד בזה וע"ע במהרי"ט יו"ד סי' ט"ו הנ"ל שהעלה לחלק דהיכא דנכשל במין טרפות אחד סגי ב"פ דכיון דכבר נכשל בו פ"א הוי כמותרה ועומד והוי מיקל ופושע אבל אם נכשל פ"ב בטרפות אחר ל"ה כמותרה ובעי' ג"פ וביאר בזה כונת הרא"ש ובמהרי"ט יש שם ט"ס וכצ"ל וכה"ג איכא לשנויי בהא פעמים בב' ופעמים בג' הא כיצד בענין טרפות אחד בב' וכו' אבל אם השני' בטרפות אחר ל"ה מותרה בהכי וכו' כצ"ל וע' תשו' בר"א סי' ו' אות ג' ג"כ בזה ואם כי העיקר בכונת הרא"ש כמש"ל בשם הב"ח מ"מ יש לחלק כן מסברא וע' תשו' מהר"ם שיק יו"ד סי' ז' שהאריך ג"כ בזה וגם הוא נעלם ממנו במח"כ ש"ס דתמורה הנ"ל וגם לפמש"ל סי' א' סקי"ח י"ט בביאור ענין חז"כ יש לדחות דבריו וע"ש דאם עבר ב"פ ביום א' נחשב רק לפעם א' גם לשי' הב"ח ומנ"י ע"פ דברי מג"א סי' קי"ד סקי"ג בהא דקירב נגיחותיו ודחה ד' נו"ב מ"ק או"ח סי' כ"ו ע"ש היטב וצ"ע. וע' תוס' יבמות צ"ח ע"א ד"ה על עסקי ננוה וכו' שזה הי' אותו יום וחשיב הכל נבואה א' ע"ש אבל אין מזה ראי' לכאן. ועמש"ל סקט"ו בשם תשו' רשב"ש: