אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן ב · י

ט

ומ"מ לדינא כבר רמז התב"ש סקל"ה ל"ו לתשו' מהרי"ו וש"פ דשוחט לאחרים תלינן טפי בשוגג כיון דליכא חי"מ ושם בתשו' מהרי"ו סי' צ"ז בעובדא דאירע לר"ש שבדק ריאה שהי"ל סרכא ולא הרגיש בה ולא העברתיו משום דידענא דיר"ש הוא ולא אשתכח דדייק כוותי' וכן ראיתי במגנצא לזקן א' ששגג ולא הרגיש הסרכא והושיבו על כנו משום שהיה מוחזק בכשרות וכמדומה שלא בדק תוך חדש ומה שהבאת מטבח שנמצא אחריו טרפה אפשר דה"מ באדם שלא ראינוהו מדקדק במעשיו ועוד דבכולי תלמודא טבח הוא שמוכר הבשר ומש"ה מחמירינן אבל היכי דא"ל הנאה קיי"ל דאא"ח ולא לו ובודאי בשוגג בא לידו עכ"ד וע' תשו' ב"א יו"ד סי' ח' באמצע התשו' בזה ויש לתמוה על תשו' תפ"צ חיו"ד סי' א' שחידש ד"ז מדנפשי' דבכה"ג דאיכא חזקה דאאחו"ל נאמן לומר שוגג הייתי ולא הביא ד' מהרי"ו ושא"י ותב"ש ושאר אחרונים בזה. וע' תשו' ב"ח החדשות סי' י"ג שהביא ג"כ ד' הב"י חו"מ סי' ל"ד בד' רמב"ם לחלק בין בודק לעצמו ובין בודק לאחרים הנ"ל והעלה דש"פ לא ס"ל, כן והשיג ע"ד הב"י ועוד דדוקא בפעם א' מיקל בבודק. לאחרים דלא חשדי' ליה במזיד כיון דל"ל הנאה אבל בעבר ב' פעמים לרבי דבתרי זימני הוי חזקה גם בבודק לאחרים דייני' ליה במזיד והוי דינו כבודק לעצמו ובעי תשו' דפז"ב ע"ש באורך והנה מ"ש דבתרי דזמני הוי חזקה לשי' אזיל שפסק בסי' ק' כרבי ועמש"ל סקי"א בזה. אבל מ"ש הב"ח דגם בבודק לאחרים וגם בפעם א' מעבירים אותו עד שיעשה תשו' דפז"ב וא"נ לומר שוגג הייתי הוא נגד כל האחרונים ועמש"ל סק"ה ומצאתי בשו"ת אבקת רוכל להב"י סי' ר"ז בדין טבח בודק לאחרים ויצאה ט' מח"י וצידד ג"כ דהרמב"ם מיירי רק בבודק לעצמו ומ"מ ליכא הוכחה כ"כ לחלק כן וכ"נ בתשו' הרמב"ן סי' קס"ה אבל י"ל דבדאיכא למתלי בשוגג יש להקל בתשו' הרא"ש ואף דבתשו' רמב"ן כי דא"נ לומר ששוגג היה שאני הכא דאיכא הוכחה דשוגג הוא שהרי לא ידע בדיני בדיקה כלום וא"כ אין להעבירו ומ"מ הכר כפי מה שהוא אדם עכת"ד שם. וע' תשו' רח"כ סי' ט"ו שהעלה דגם לשי' הרשב"א דא"נ לומר שוגג הייתי היינו דוקא:

בדבר שנוגע ושייך לאומנותו דבכה"ג שגגתו עולה זדון מאחר שסומכין עליו בזה אבל אם אירע לו דרך מקרה שנתחלף לו טרפה בכשרה וכדומה מוקמי' ליה בחז"כ גם אם אין ידוע שמדקדק במעשיו והוכיח כן מתשו' רש"ל סי' כ' והעלה דהיכי דלא בא עדיין לידי עבירה ומכשול בפועל גם הרמ"א מודה דא"צ שום תשו' וקבד"ח כלל ועוד דבפ"א דגם הרשב"א מודה דנאמן לומר שוגג הייתי וא"צ קבד"ח כלל ע"ש היטב ועיין מהרי"ט ק"ב סי' ט"ו באמצע התשו' בד"ה ומיהו וכו' מוכח דגם אם עדיין לא הכשיל דוקא אם היה לו לסמוך שיבדוק שנית בשעת מכירה תלי' בשוגג ע"ש וצ"ע ועמש"ל סקי"ח בזה ועיין שו"ת שבסו"ס רא"פ סי' ל"ד שכ' דדוקא בהעידו עדים שהוציא טרפה מח"י א"נ לומר שוגג הייתי משא"כ בהעידו רק ששמעו מפיו שאמר מותר א"כ הרי העדים עצמם מעידים על שגגתו ע"ש וע' תשו' מהריב"ל ח"א סי' נ"ג הביא בשם הרשב"א שהשואל הביא ראיה דנאמן לומר. שוגג הייתי מהא דיבמות קכ"א גבי ר"ש דאמר מטעי טעינא:

והרשב"א דחה דשא"ה דטעי בדינא משא"כ בטרפות מפשט איסורו ועלי' רמיא למידק אי"ל שוגג הייתי ע"ש ובתשו' א' להרב מו"ה אליעזר זאב ני' אבד"ק פשעצלאוו הסמוך לדעמביץ הארכתי בדין שו"ב א' שאירע לו כמה מכשולות וטען ששוגג היה ובאחרונה נתברר פ"א שעשה במזיד והעליתי דבכה"ג שנתברר באחרונה שהוציא טרפה במזיד אף שהיה רק פ"א מ"מ בכה"ג ודאי דנים למפרע וא"נ לומר שהיה שוגג והוי מוחזק בכך והבאתי ראיות ועמש"ל סי' א' סקכ"ב ולקמן סק"ל וסקל"ז ותבין וע' תשו' בר"א סי' ג' אות ז' דהיכי דעדים מעידים על השו"ב שהוציא טרפה מת"י והוא הכחישם ולא התנצל לומר שוגג הייתי בכל גווני אין לנו לטעון ששוגג היה וא"כ אנו מאמינים להעדים וגם בלא חי"מ מעבירים אותו והביא ראיה מנימוק"י פז"ב בעובדא דהנהו קבוראי לפי גירסתו שם שכ' דמדלא באו לפני חכמים להתנצל ולומר דלשם מצוה נתכוונו בע"כ שעשו מזיד ע"ש ובאות ח' הביא ממהרי"ט ח"ב חא"ע סוסי' מ"ג שכ' דנהי דלא התנצל לומר שוגג הי' מ"מ הרי אאמע"ר ולא נפסל ע"פ עצמו ובע"כ דלא ס"ל כהנימוק"י וחילק דדוקא לענין פסולי עדות י"ל כן משא"כ לענין שו"ב דאם היה מודה שמזיד היה אין לסמוך עליו כיון דחשוד לאותו דבר עצמו והביא מהמל"מ פ"ד ממלוה ה"ו אי בכה"ג אמרי' דאאמע"ר שהביא ראיה מהנמוק"י הנ"ל דהיכי דידעי' האיסור והוא אומר שמזיד הי' נאמן והבר"א השיג עליו ממהרי"ט הנ"ל וגם מתוס' כריתות י"ב וב"מ ב' ומהרש"א מכות ב' מוכח דלא כחילוק המל"מ והפלה דהיכא דהשגגה הוי כעין לבי' אנסי' שאינו יודע. אם עשה כלום נאמן גם בכה"ג שלא התנצל כיון די"ל שא"י אם עשה כלום ע"ש היטב ועמש"ל סי' א' מפ"ק כ"ו עד סקכ"ט בענין אאמע"ר באורך ואני תמה על המל"מ ובר"א שלא הביאו מד' הרשב"א והר"ן בשבועות פכ"ה בהא דחשוד על השבועה אחד שבועת העדות והק' הרשב"א היכא משכח"ל הרי יכולים לומר שכחנו ואי דלא אמרו כן הרי אאמע"ר והר"ן תי' דמיירי בזמן קרוב דא"א לשכוח ע"ש ומבואר דגם בכה"ג שידוע שעברו ולא אמרו כלל שייך דין אאמע"ר וע' תשו' רשד"ם חיו"ד סי' נ"ג באמצע התשו' במ"ש דכיון שכפר ואמר להד"ם ולא אמר עשיתי לפי שהי' צד היתר לעשותו רשע הוא וי"ל דשא"ה שהי' ע"ה גמור ומסתמא לא ידע צד היתר וע' במהרי"ט שם דהיכא דהתנצל באופן אחר אף שלא אמר שוגג הייתי י"ל דלדבריהם קאמר התנצלות האחר ע"ש וע' עקרי הד"ט סי' ג' אות ג' בשם תשו' שיח השדה סי' ט"ו בדין שו"ב שבדק בהמה ואמר כשר ואח"כ מצאו סרכא גדולה דנאמן דשוגג הי' דאל"כ הי' חותכה או תולשה וע"ש סי' ט"ז אות כ"ד בשם תשו' אור נעלם סי' י"ד להיפוך וצ"ע. וע' מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' ט"ו באמצע התשו' דלגבי קצב בדליכא חי"מ והוחלף לו טרפה בכשרה יש לתלות טפי בשוגג מלגבי שו"ב ע"ש טעמו. וע' תוע"ר יו"ד סי' י"ד דהיכא דאיכא ע"א פסול כגון אשה והמנקר הודה לה ואמר ששוגג הי' כיון דיש לו מיגו שהי' מכחישה ונגד ע"א פסול י"ל דלכ"ע מהני מיגו שוב נאמן דשוגג הי' אך דמ"מ הוי כפושע ועכ"פ סגי בקבד"ח גם בדאיכא חי"מ דבדאית לי' מיגו גם בדאיכא חי"מ לא דייני' לי' כמזיד גמור רק כפושע ע"ש. וע' תשו' ח"צ סי' ל"א שהעלה בפשי' דהיכא דהי' יכול להתנצל ולא טען דמתחייב ע"פ עצמו ונעשה רשע והביא ראי' מתוס' יבמות קט"ז וגם הוא לא הביא מרשב"א ור"ן שבועות הנ"ל ומ"ש מתוס' יבמות יש לפקפק למעיין וקצרתי. ומצאתי בשו"ת מ"ב סי' נ"א שהעלה בפשי' בדין עד שחתם בגט ונמצא אצלו גניבה דכיון דהי' יכול להתנצל שב"ב לקחוהו מהאמתחת של פקדון לא נפסל אף שהוא לא התנצל והודה מ"מ אאמע"ר ע"ש ולא הביא מכל הנ"ל. וע"ע בב"ש א"ע סי' ס"ח סק"ט דמוכח מהטור דאע"ג דהוכחשה בטענתה מ"מ תלינן בחולי וע"ש בהפלאה בקו"א בזה ויש לדון מזה להנ"ל וקצרתי:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה