אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן א · פז

פו

ואעתיק מ"ש בתשובה להרב מוהר"ד נ"י אבד"ק סאמביר בדין הכפרים שהי"ל מכבר שו"ב מיוחד וזה כמה שנים מת השו"ב ומכרה האלמנה חזקת בעלה לשני שו"ב דק' סאמביר ונסעו לשם רק פעם א' בכל שבוע ועתה נתרבו בני הכפר ע"י שיש שם מאשיען ורוצים לקבל להם שו"ב מיוחד ורו"מ כתב דכיון דהאלמנה לא הי' בידה שום זכות למכור החזקה א"כ הרי אין מחזיקים בשל רבים וגם הרי עד עתה לא הי' ביד בני הכפר לקבל שו"ב מיוחד שלא הי' בידם להספיק פרנסתו ודמי להא דחו"מ סי' קמ"ט ס"ל בהג"ה דבלא הי' לציבור ס"ת אחרת וקראו בשל יחיד לא החזיק בה עכת"ד והנה כבר כתבתי ד"ז בתשו' (הובא לעיל סקפ"ה) דבדליכא ממונים מיוחדים ל"מ חזקה שהחזיק מעצמו וראיתי בספר קרבן תודה לר"ה שהעלה כה"ג בדין מי שהוחזק לתקוע בר"ה כמה שנים אבל לא הי' מצד שהסכימו הקהל לבחור בו אלא שהוא החזיק מעצמו בכך מבלי שם על לב וכן אם הי' מנהג כמה שנים שעלו לתורה אנשים מיוחדים ונתנו סך קטן לצדקה ועתה באו אחרים ורוצים ליתן יותר ופסק בכל הנ"ל דהוי חזקה שאין עמה טענה ול"ה חזקה כלל ומותר לאחר לתקוע וכן מותר לאחרים לעלות לתורה כיון שלא הי' מצד שהסכימו הקהל לבחור בהם דוקא ע"ש ואולם הנה בשו"ת רדב"ז ח"ד סי' י"א בדין אלמנה שהיתה מוחזקת להדליק נרות בביהכ"נ שבירושלים וכתב וז"ל ולענין חזקה אע"ג דלענין שאר חזקות דעלמא כל חזקה שאין עמה טענה כגון שטר הי"ל ואבד אינה חזקה ומכ"ש להחזיק נגד רבים שאני הכא דהוי חזקת מצוה ולאו מידי חסרה וכיון שהחזיקה זו כמה שנים להיות מדלקת ההיכל במקום שכל הקהל רואים אותה ולא מיחו בידה מאז ועד עתה אין לך חזקה גדולה מזו וכל מי שהחזיק בשום מינוי מקהל א"י לסלקו אא"כ אינו מתנהג כשורה כמ"ש במרדכי פח"ה וגדולה מזו תנן בפ"ה דגיטין נותנים את העירוב בבית ישן מפני ד"ש וכו' וא"ת שא"ה דלא מידי חסרו בעלי החצר ואין להם תועלת במה שיהי' העירוב בבית אחר אבל הכא נותנים קצת מעות בשביל ההדלקה י"ל דה"נ מי לא עסקינן שרצה א' מבני החצר לתת מעות שיהי' מניחים העירוב בביתו וכו' וה"נ איכא חשדא וכו' עכ"ל ומבואר דלא כהק"ת הנ"ל. והנה מ"ש הרדב"ז דאפי' נותן השני מעות אסור יעוין בתשו' ר"י הלוי סי' שפסק דאם השני נותן מעות בטלה החזקה ועמג"א סי' שס"ו סק"ח שהביא רק דברי רדב"ז הנ"ל ועכ"פ גם הרדב"ז לא כתב ד"ז רק בחזקת מצוה משא"כ בנ"ד ובפרט דגם בקבלוהו הקהל סתם הוא רק מצד המנהג דסתם קבלה הוא לעולם כמ"ש בשו"ת ד"ח ח"ב יו"ד סי' ח' [הובא לעיל סקפ"ד] והיינו אם קבלוהו בהסכמה אבל בהחזיק מעצמו י"ל דאינו לעולם ובנ"ד שנחרבו אח"כ בני הכפרים ע"י סיבה פשיטא דבידם לקבל להם שו"ב אחר קבוע במקומם ולא נתחייבו לענות נפשם בשביל טובת פרנסת השו"ב מסאמביר בכה"ג שהחזיקו מעצמם וכמו בשותף דחולק במקום פסידא דטעמא משום אומדנא דאדעתא דהכי לא נשתתפו כמ"ש הש"ג פ"ק דב"ב (ועמש"ל סקפ"ד בזה) וה"נ בנ"ד ולכן יפה כתב רו"מ שיש רשות לבני הכפרים לקבל להם שו"ב קבוע בכה"ג בנד"ד ובעיקר דין מכירת החזקה לאחר יעוין בד"מ לחו"מ סי' רע"ו אות א' בשם רמ"ה ורי"ו דמי שיש לו שררה על הציבור הוא וזרעו אין הבנים יכולים למכור אותה חזקה ושררה לשום אדם ובא"ח סי' קנ"ג סי"ב מדברי מרדכי סו"פ החובל כעין זה וע"ש בט"ז סקי"א מ"ש לחלק בין אם כבדוהו הקהל בחנם ובין אם קנה הזכות מהקהל דבכה"ג שפיר יוכל למכור לאחר וא"כ גם בחזקת שו"ב יש מקום לחלק כן וע"ע במג"א סי' קל"ו בשם מהרי"ק וכנה"ג בזה ובמג"א סי' שס"ו סק"ז בדין החזיק לערב בביתו דאם מכר ביתו לאחר אין בידינו ראי' שיזכה הקונה בדבר ובשי"ק על הירושלמי פ"ה דגיטין ה"ט העלה כפי ביאורו בדברי ירושלמי שם דאם מכר ביתו לאחר לא זכה הקונה אבל לפי פירוש הפ"מ שם אין ראי' וע"ש במרה"פ ועכ"פ בקנה הראשון הזכות מהקהל במעות י"ל דבידו למכור לאחר וכמש"ל מדברי הט"ז אבל הדבר פשוט דדוקא אם הקונה שלם בכל המעלות הנחוצים לשו"ב כמו הראשון וכדקיי"ל כה"ג בחו"מ סי' שט"ז לענין שוכר דאם ב"ב מרובין יוכל המשכיר לעכב והמעיין בד"מ שם ימצא דיש מחלוקת בזה אלא דכיון דקרקע בחזקת בעלים לכן יוכל לעכב מספק וא"כ לפמש"ל ס"ק פ"ו דהקהל לא נקראו מוחזקים בענינים אלו א"כ לכאורה אין בידם לעכב בכה"ג אבל נראה דליתא דבדבר הנוגע לחשש איסור לכ"ע בידם לעכב וע"ע בחו"מ סי' שי"ב ס"ז בהג"ה דאם רוצה להעמיד במקומו אדם שאינו הגון אין המשכיר צריך לקבלו וע"ש בב"י ובנ"ד דנוגע לחשש איסור לכ"ע דינא הכי:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה