אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן א · פו

פה

בשו"ת ד"ח ח"ב בהשמטות סי' י"ג פסק בדין אם רוצים הרב והקהל לספח עוד שו"ב א' על השו"ב שבעיר והשו"ב מוחים שעי"ז יגרע להם סיפוק פרנסתם והעלה דאם יש להרב והקהל אמתלאות של טעם כגון שמזדמן עי"ז דוחק בשחיטה לפעמים לצורך כגון לחולה ויולדת וכדומה ובפרט אם אין מתנהגין כשורה ולא ישכנו בבתיהם אין בידם למחות בזה דהא לא הוי היזק ממון רק מעכב מלעשות מלאכה דהוי רק גורם כמ"ש בתשו' רש"ל ובפרט בלא קצבו שכר קצוב לשבוע רק מכל בהמה ועוף ונודע שהמנהג בכל המקומות לשנות הקציבה לפי ערך הזמן אם להוסיף אם לגרוע ולפעמים נחוץ מעות לקהל נוטלים מהם מה שנחוץ להקהל א"כ השכירות של השו"ב לפי רצון הקהל וע"ד כן הי' בשכירות ואם ירצו להוסיף שו"ב רשאין להוסיף ולצרפו עמהם עכת"ד. ומבואר דהיכי דאין להם אמתלא המתקבלת אין להם רשות להוסיף דכבר כ' בשו"ת מבי"ט ח"ב שאלות השניות סי' ד' דהיכי דאין להעבירו אין לשתף אחר עם החכם ואף דבשו"ת גו"ר חיו"ד כלל ג' סי' ז' פסק דיוכלו לשתף כבר ביאר מהר"י אריפל שם סי' ח' דדוקא בנתמנה מעצמו אבל במינוהו הקהל א"י לשתף אחר עמו ע"ש ואף די"ל דזה דוקא בחכם משום דבר א' לדור וכו' וכמ"ש המבי"ט שם משא"כ בשו"ב מ"מ כיון שנוגע לסיפוק פרנסתם וסתם קבלת שו"ב הוא לעולם כמש"ל סוס"ק ס"ב א"כ אין ביד הקהל לגרוע רק באופן שיש איזו אמתלא מוכחת וכמ"ש הד"ח הנ"ל והדבר תלוי לפי ראות עיני ב"ד ואם נתרבו בני העיר במשך הזמן ועי"ז מזדמן דוחק יותר בשחיטה וכדומה ג"ז בכלל אמתלא הנ"ל וכן נראה בדין כפרים שנתבאר לעיל סקפ"ד דבכה"ג הוי בכלל שינוי חדשה ותלוי לפי ראות עיני ב"ד אבל נראה דיש לחלק בזה דאף דבכה"ג הוי בכלל פסידא דשותף חולק א"ע כמש"ל מקפ"ד הנ"ל מ"מ היכי דגם הרב מהעיר נוטל חלק מהזביחה של הכפרים ואין ביד בני הכפר לקבל להם רב אחר וא"כ עדיין הם שותפים עם בני העיר בעסק הוראה י"ל דא"י לחלוק ג"כ מעסק השו"ב וכמ"ש כה"ג הש"ך בחו"מ סי' קי"ב סק"ב וע' בשו"ת איגרא רמא סי' י"א שפסק כה"ג לענין מי שנתן לחבירו מעות להתעסק לשותפות ואח"כ חוזר המקבל ורצה לקנות קצת דברים לעצמו והשיב דאף דפועל חוזר דוקא בחוזר בכולו אבל ממקצת דברים א"י לחזור ע"ש וע' במק"ח סי' ת"נ סק"ח כעין זה וה"נ בנ"ד יוכלו בה"ע לעכב בזה אבל אם אין להרב שום חלק בזה או שרוצים לקבל רב אחר דבכה"ג כבר כ' בשו"ת ד"ח חיו"ד סי' נ"א דהמנהג לספרד ולקבל רב. ואני כתבתי בתשובה להרב אבד"ק ספינקא במדינת אונגרין דאף דבשו"ת שו"מ ח"ב סי' ל"ג דחה דברי הד"ח הנה בגוף הדבר שתמה הד"ח בסתירת ד' רמ"א יו"ד סוסי' רמ"ה שהביא דברי ריב"ש ותה"ד הסוחרים זא"ז ובשו"מ שם הביא מתשו' ראנ"ח סי' ע' דמחלק בין אם מדחה הראשון לגמרי או לא. אני מצאתי בחי' רע"א לאו"ח סי' קנ"ח שהעיר ג"כ בסתירת דברי ריב"ש ותה"ד ותמה ג"כ על הרמ"א בזה והביא דברי ראנ"ח הנ"ל ותי' בזה ד' הרמ"א וגם בברכ"י או"ח סי' א' הביא ד' ראנ"ח הנ"ל ושכ"ה גם בתשו' מהרי"ל וגם בכנה"ג או"ח סי' שס"ו ע"ש ואני מצאתי בשו"ת גו"ד הספרדי סי' ז' שהעלה לחלק ג"כ כן ובסי' ח' חולק עליו מר"י אריפל והעלה דדוקא בנתמנה מעצמו יש לחלק בזה משא"כ בקבלוהו הקהל א לשתף אחר עמו והבאתי מהמבי"ט ח"ב שאלות השניות סי' ר' וביארתי שם דמ"ש התה"ד שעל פרס זה אנו בושים היינו בשכר גיטין וחליצות אבל במה שלוקחין שכר קצוב מקופת הקהל הרי גם בזמן הש"ס נהגו בזה כדמוכח בכתובות ק"ה ע"א ובאס"ז שם בשם רש"י מהד"ק ורשב"א ורמב"ם פ"ד משקלים ובמהרי"ט בחי' לכתובות שם ביאר הדבר היטב ולכן בכה"ג לכ"ע הוי השגת גבול ומ"ש בשו"ת ד"ח דהשכירות הוי דשלב"ל ובשו"מ דחה דשכירות נקנה כדשלב"ל כמ"ש הרשב"א וב"י סי' ס' וליתא דהתם מיירי לענין שיעבוד ששיעבד השכיר א"ע וכבר נתבאר ד"ז בספרי לחו"מ סי' קע"ו ס"ז אבל מ"ש מדברי קצה"ח סי' של"ב צדקו דבריו אבל היינו למה שכבר עשה הפועל עבודתו משא"כ בנ"ד שעדיין לא עשה עבודתו אבל מ"מ י"ל דבנ"ד הוי התחייבות כמ"ש בשו"ת תוע"ר חח"מ סי' כ"ו וע"ע בשו"ת אמרי אש סי' י"ג דהיכי דהביאו רב ממק"א לכ"ע הוי חיוב וסטימותא דמהני גם בדשלב"ל ע"ש אבל יש להעיר בזה מדברי תומים ונה"מ סי' ס' סק"י בשם כנה"ג דתליא אי בדאקני יכול לחזור וה"נ לשי' רשב"א קודם שבא לעולם יכול לחזור ובשו"ת ד"ח סי' נ"ב כתב בפשי' דהקהל נקראים מוחזקים ואני העליתי דכיון דאם לא יתנו לזה יתנו לאחר לא נקראו מוחזקים וכמ"ש כה"ג הש"ך בח"מ סי' צ"א סקי"ב וסי' צ"ב סקי"ד וכה"ג כ' התוס' בב"ק ק"ג ע"ב ותוס' ב"ב פ"א ע"ב ד"ה אלא ופלפלתי ע"פ דברי תוס' ב"מ ו' ע"ב ד"ה והא הכא וכו' ור"ן נדרים פ"ד סוע"ב ושם דף פ"ה רע"א ורשב"א קידושין נ"ח ע"ב וריטב"א שם בדין אי הטוה"נ הוי כולו שלו וע' במח"א הל' זכי' סי' ח' וביארתי דלא דמי לכאן ועכ"פ לדינא העליתי כדעת הד"ח וע"ש בשו"ת שו"מ דכבר זכה הרב גם בהכפרים נראה דזה דוקא כשהרב מושיב שם מידו דיין להורות לשעה הצריכה אבל היכי דהכפר רחוק ומוכרחין לבא לעיר והמכשלה רבה ובפרט בשאלת נשים וכדומה ובפרט אם הקהלה נתרבה מכפי שהי' נראה דודאי אין ביד הרב דמתא למחות בידם מלקבל להם רב ומורה עכת"ד תשובתי. וא"כ בכה"ג בידם לקבל להם גם שו"ב אחר כיון דחולקים א"ע לגמרי מהעיר. ולפ"ז י"ל דאם אינם חלוקים במקוה וכדומה כיון דעדיין משותפים עם בה"ע אין בידם לחלוק ממקצת ג"כ וכמש"ל ואפשר ג"כ דאם משותפים עדיין בבית החיים א"י לחלוק א"ע במקצת וע' בשו"ת מהר"ם שי"ק חיו"ד סי' י"ד שצידד בתחלה דהציבור כשותפין ובכל דבר שי"ב כדי חלוקה שאין חלק א' נפסד ע"י החלוקה יכולי' לחלק זמ"ז בכל שעה ואח"ז העלה דנהי דלא קבעו זמן מ"מ כיון דהמנהג הוא להיות שותפין לעולם כל העושה ע"ד המנהג עושה והו"ל כהתנו וא"י לחלוק זמ"ז ורמז לתשו' מהר"ם מינץ סי' ס"ב שפסק כעין זה אבל בשו"ת מהר"י אסאד חחו"מ סי' רכ"ח העלה דאף דקהל שותפין הם היינו למס שהמלך שיתף אותם יחד אבל לשאר צרכי קהל מה שותפות יש בזה ולכן פסק דאנשי כפר שהיו תמיד באגודה א' עם בה"ע יכולים לחלוק א"ע מהעיר ולקבל רב ושו"ב אחר או לצרף א"ע לעיר אחרת ורק היכי שחתמו א"ע בכתב קאנסים להרב או להשו"ב דמתא אז חייבים לשלם כפי שחתמו ע"ש ומ"מ י"ל דדוקא אם חולקים א"ע בכל דבר מהעיר וכמש"ל:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה