אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן א · פב

פא

ואעתיק מ"ש בתשו' להרב הה"ג מו"ה יוסף משה סטיכער ני' ראבד"ק פרעמישלא בדין אם לא הי' ראוי לכך בשעת מיתת אביו והנה רו"מ הביא ד' אש"א שבאו"ח סי' נ"ג שפסק דהואיל ואדחי אדחי והביא משו"ח ד"ח חיו"ד ח"א סי' נ"ג שדחה דבריו ופסק דגם בכה"ג יש לו חזקה ורו"מ הביא מיומא י"ב דהכל מודים שאם אירע פסול בכ"ג ומינו אחר תחתיו דראשון חוזר אח"כ לעבודתו וה"נ בזה אף שלא הי' ראוי באותה שעה. והנה בגוף ד' אש"א גבר כתבתי בחיבורי לחו"מ בקת"ע לסי' רל"ז שהם נגד ד' רמב"ם פ"א ממלכים ונדחקתי שם לחלק בין מינוי מלוכה לשאר מינוים. וכעת עלה בלבי די"ל דתליא באשלי רברבי דהנה הרא"ש סופ"ג דמ"ק הביא בשם מהר"ם בדין כי שהית קטן בשעת מיתת אביו והגדיל תוך ל' דחייב להתאבל דאע"ג די"ל הואיל ואדחי אדחי מ"מ אין דיחוי למצות והרא"ש חולק דדוקא המצוה אינה נדחית אבל האדם נדחה מ"ד אחיגר ביום א' ונתפשט ביום ב' ובתשו' שאג"א סי' י"ז קיים ד' מהר"ם דאין בע"ח נדחים והביא מד' רמב"ם ע"ש וע' רמב"ם פ"ד מק"פ ה"ו דרמב"ם וראב"ד נחלקו בזה וע' תשו' ח"צ סי' מ"ה ועכ"פ למ"ד בע"ח נדחים ה"נ בכה"ג שייך דיחוי ויש לדון במ"ש התוס' מנחות ק"ט ע"ב ד"ה לא ישמשו בשם ס' הזהיר גבי כהן שהמיר לא ישא כפיו דהואיל ואדחי אדחי ורש"י חולק וי"ל דנחלקו בסברא הנ"ל אי שייך באדם דיחוי וע' באו"ח סי' קכ"ח סל"ז דקיי"ל כרש"י וע' הוריות ט' ע"א גבי נשיא שנצטרע מדחי דחי או מיפטר פטור כו' אבל בתוספ' הרא"ש שם כ' דלכ"ע אם נדחה נדחה והבעיא הוא אם נדחה רק מדברים שאסור בימי צרעתו או דנדחה מכל דבר ע"ש א"כ אין ראיה משם וע' כריתות ז' גבי המיר קודם יו"כ וחזר בו אחר יו"כ דאין יו"כ אחר מכפר ובעי למידק הכי מהא דהפריש קרבן והמיר דהואיל ונדחה ידחה ומשני נהי דאדחי קרבן גברא בר כפרה הוא והתם קאי לר"י דס"ל ב"פ נדחין ואפ"ה ל"ש דיחוי ועתוס' זבחים ל"ד ע"ב דגבי העיר לא הוי בידו אבל בתוס' זבחים שם י"ב מבואר להיפך אך מהא דכהן שנמצא בו פסול שחוזר לעבודתו מוכח דל"א הואיל ואדחי ותדע דאל"כ כהן שנטמא פ"א אטו נימא דנדחה מעבודתו לעולם אבל י"ל דשא"ה דכל כהן עלול לכך וכל שדרכו בכך ל"ש דיחוי ובפרט דהא מבואר במרדכי הובא באו"ח סוסי' קנ"ג וחו"מ סי' קמ"ט דבכל חזקה דמצוה גם באירע לו אונס בנתים אם עבר האונס חוזר לחזקתו ומוכח דבמקום אונס ל"א הואיל ואדחי דגברא חזי אלא שהאונס מעכב עליו וכעין מה דאי' ביבמות ס"ו ע"א התם פומייהו כאיב להו ויש לדון בזה מהא דברכות נ"א ע"א דמייתי מהא דטבל ועלה אומר בעלייתו וכו' ולא היא התם מעיקרא גברא לא חזי הכא מעיקרא חזי והואיל ואדחי אדחי ומוכח דגם בכה"ג מחלק בין דיחוי מעיקרא דל"ה דיחוי משא"כ בנראה ונדחה אע"ג דהתם גברא חזי רק הטומאה מעכב ובע"כ כטעם א' שכתבתי דכל כהן עומד עלול לכך ובכה"ג ל"ש דיחוי ומזה יש לדון בד' הרא"ש מו"ק הנ"ל דהא התם הוי דיחוי מעיקרא וצריך לחלק בין הענינים:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה