דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן א · עד
שם לאו כלום הוא. בט"ז הביא מחלוקת הפוסקים אי רק בעדות אשה אמרי' כל מקום שהאמינה תורה ע"א ה"ז כשנים וכבר האריך בזה השיך סי' קכ"ז סקי"ד והעלה דבב"א לכ"ע ל"ה כשנים והא דבשחיטה ס"ל למהרי"ק דגם בב"א השו"ב נאמן משום דרמאש"מ וכבר השיג עליו ברא"פ סי' ל"ט ס"ק קע"ז וברה"ז סי' ל"ט סק"י דבמהרי"ק כ' טעמא דרמאש"מ רק לענין דלא נימא דחז"א מסייע להעד המכחיש ע"ש. והנה בגוף הדין החמירו האחרונים והמעיין בתשו' מהריב"ל כלל ט' סי' נ"ד ימצא שהחמיר ג"כ רק מכח ספיקא דפלוגתא בשל תורה ע"ש ועמש"ל סי' ט"ו סקל"ה בזה ונראה דהיכא דהשו"ב שחט וכבר יצא בחזקת היתר ואח"ז בא העד ואמר שלא שחט כהוגן לכ"ע אין עד ב' נאמן לאסרו דנהי דלא דמי להא דסי' קכ"ז דאין עא"נ לאסור של חבירו בדאתחזיק היתרא דהכא לפי ד' העד מעולם לא הותר מ"מ כיון שיצא כבר בהיתר דמי להא דסי' י"ח סי"ג ועמ"ש שם בזה וגדולה מזו מצאתי בתשו' מהרי"ט בשניות חיו"ד סי' י"ג בדין שחט בהמה וציוה לאחר לבדקה ואח"כ בא השוחט ואמר שנתנבלה בשחיטה דאינו נאמן כיון דאתחזיק כבר היתרא דכיון דרמאש"מ כבר הוחזקה בהיתר גם בהלך לו וליתי' קמן דנישיילי' עש"ה ומכ"ש אם בא אחר להכחישו והוא עומד בשלו ששחט כהוגן דודאי אינו נאמן ועמש"ל סי' י"ח סקמ"ו מד' מהריב"ל דמוכח להיפוך מזה וע' ברה"ז כאן סקט"ז שהעיר קצת בסברא הנ"ל ולא ידע מד' מהרי"ט ומהריב"ל. ומ"ש שם בדין ב' עדים המכחישים זא"ז אי הוי כמאן דליתא כלל והביא מרמב"ם פ"ח משגגות ה"ג דע"א אומר חלב וע"א אומר שומן חייב אשם תלוי דהוי אקבע איסורא יעוין בפמ"ג או"ח סי' תרפ"ח מש"ז סק"ד שחקר בכה"ג בדרבנן והביא ג"כ מרמב"ם הנ"ל דהוי בכלל אקבע איסורא וע' בב"ש א"ע סי' מ"ב סק"ז בזה ובזה יש לדון במ"ש הדג"מ כאן דהיכא דהעד אומר שעשה שהי' משהו דרבנן לכ"ע השו"ב נאמן ולפמ"ש י"ל דלהסוברים ד' העדים שקולים א"כ ה"נ מדרבנן אסור דהוי כתערובות חד בחד דאקבע איסורא אך די"ל דכיון דתליא במחלוקת הפוסקים א"כ בדרבנן יש לסמוך על המקילים. ובעיקר דין הש"ע יש לדון לפמ"ש בתשו' מהרשד"ם חיו"ד סי' נ' בדין בודק שבדק ריאה והוציאה בחז"כ ואח"כ בא אחר ואמר שהי' שם סרכא מטרפת ופסק דהבודק שעליו מוטל הבדיקה נאמן טפי מאיש אחר דדמי להא דתשו' הרא"ש שהובא בחו"מ סי' כ"ג דדיינים נאמנים יותר מעדים ע"ש וא"כ י"ל דמה"ט גם להסוברים דדוקא בעדות אשה הוי ע"א כשנים מ"מ מודה בנ"ד דהבודק שעליו מוטל הדבר ביותר נאמן טפי מעד אחר. אבל לענ"ד ד' רשד"ם צ"ע דהא מבואר בתשו' מ"ע להראנ"ח סי' פ"ו בדין תנאי בהחזרת המקח והפשרנים אומרים שהי' רק לזמן ג"ש ועדים אחרים מכחישים וכ' דהפשרנים נאמנים יותר ואת"ל דוקא לענין הדין מדקדקים יותר מ"מ הוי כהוזמנו לעדות זה והאחרים לא הוזמנו ונאמנים אלו ביותר וכמ"ש הריב"ש כה"ג לענין גט אבל אם האחרים מכחישים להדיא ואומרים שהי' תנאי מפורש עולמות דינם כב' כתי עדי' מכחישי' ודוקא בסתם י"ל דהם לא דקדקו כ"כ ע"ש וע' פ"ת לחו"מ שם וא"כ בנ"ד דמכחישו בדבר ברור שוב הוי כעדים מכחישים זא"ז. וגם בגוף ד' ראנ"ח יעוין בש"ך סי' ל' סק"ג בשם הב"ח שהוכיח מתשו' הרא"ש הנ"ל דדוקא דיינים אבל גבי עדים אין חילוק בין הוזמנו לאותה עדות או לא ע"ש וע' תשו' ריב"ש סי' קכ"ז ומל"מ פ"ו מגירושין הי"ט מ"ש ע"ד ריב"ש לחלק בין העדר פעולה ובין פעולה ע"ש ותבין וע' שו"ת זכרון כהונה דף ו' שהביא בשם תשב"ץ דאפי' ב' עדים אין נאמנים להכחיש ב"ד והג' משיפיטובקא זצ"ל סמך ע"ז לענין גט והז"כ פקפק דבדבר שא"צ ב"ד מי קרא להם שם ב"ד ואף דהתשב"ץ סמך ע"ז י"ל דכ"כ רק בצירוף טעמים אחרים וגם נוכל למצוא בספרים נגד זה ע"ש ולא הביא מתשו' הרא"ש וראנ"ח הנ"ל וע' תשו' דברי ריבות סי' ז' וסי' קפ"ז שסמך להקל לענין קידושין עפ"ד תשו' רא"ש הנ"ל וע' כנה"ג א"ע סי' כ"ז הגה"ט אות כ"ה. ובאמת שבגוף דינו של הרא"ש יש להביא סמוכין מד' רש"י ב"מ ב' וקידושין ע"ג ע"ב גבי מוכר דנאמן כשנים משום דרמיא עליו למידק מי הוא הקונה ועתוס' קידושין ס"ד ע"א ד"ה נאמן גבי אב כה"ג אבל רק בצירוף טעמא דסופו ליגדל ע"ש ופ' בפ"י גיטין ג' ע"א ד"ה כיון דאמר מר וכו' דהשליח הו"ל כבע"ד ומידק דייק טפי מע"א דעלמא כמ"ש בתוס' רי"ד קידושין ס"ה דמה"ט בעלים נאמנים על שלהן וה"ל בזה גבי דיינים ובודקים אבל מצאתי בתומים סי' מ"ו סקכ"ו שהוכיח שם דעדים נאמנים להכחיש ב"ד ולכאורה הוא נגד תשו' הרא"ש וש"ע הנ"ל וצ"ל דהתם דמעידין על הדיינים גופייהו שעשו שלא כהוגן הויין הדיינים כבע"ד ושפיר נאמנים אבל היכא דמכחישי' זא"ז רק בהטענות וכדומה בזה הדיינים נאמנים יותר וא"כ בנ"ד שהעד מעיד על השו"ב ששחט או בדק שלא כהוגן וא"כ הוי השו"ב כבע"ד דהא לפ"ד העד רצה להוציא טרפה מח"י בחז"כ ואם הבהמה של אחרים יחויב לשלם והרי בנידון רשד"ם שם כבר הוציאה בודק א' בחזקת כשרה א"כ אין לו ענין כלל לתשו' הרא"ש דהכא הוי הבודק הראשון כבע"ד. אבל בגוף דינו של רשד"ם י"ל לפמש"ל בשם מהרי"ט דכשיצא כבר בחזה"ת אין עא"נ לאסרו א"כ ה"נ בזה אבל מצאתי בשו"ת דבר שמואל סי' כ"ב דאם אמר השו"ב כשר ואח"כ חזר ואמר טרפה ונתן אמתלא דנאמן גם בשל אחרים ע"ש וצ"ע שלא הביא מכל הנ"ל. והנה במש"ז סקכ"ג חקר היכא דב' אומרים דשחט בפשיעה שלא כהוגן וב' אומרים דיפה שחט די"ל דמוקמי' גברא בחז"כ וממילא הבהמה כשרה ונראה מזה שהבין דמהרי"ק וש"ע מיירי דהעד מכחיש רק באופן שאינו נוגע לחז"כ של השו"ב אבל המעיין במהרי"ק שהובא לעיל סקע"ב ימצא להיפוך דמהרי"ק צירף שם באמת חז"כ של השוחט וע' תשו' נא"ד סי' כ"ג אות ז' שהשיג עליו מטעם אחר דהא גם לשי' האוסרים גוף הבהמה מ"מ מודים דהשו"ב כשר מכאן ולהבא אף שהוציא טרפה מת"י והוי תרתי דסתרי וא"כ ה"נ בזה ע"ש באורך בזה וע"ש אות ח' ט' מ"ש ע"ד המש"ז סי' ה' סק"ג בדין בהמת ב' שותפין ואמר א' לא שחטתי ועדים מכחישים ויתר דינים אלו יבוארו אי"ה לקמן סי' קכ"ז וע' תב"ש סקע"ד ומ"ש דאף דאמר לא שחטתי כלל הכונה שלא שחט כהוגן יש להביא ראי' גם מקידושין נ"ג ע"א דלית בה דין חלוקה כלל ובתוס' פי' דמיני' ובי' י"ב חלוקה ע"ש: