דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן א · עב
סעי' י"ד שוחט שהעיד עליו ע"א וכו'. אעתיק מ"ש בתשו' להרב מו"ה יהושע מנחם ני' אבד"ק עיר חדש. מכתבו הגיעני ובדבר שאלתו שנתקבל בעירו שו"ב חדש ואירע לו כמה קלקולים ואח"כ שחט עגל אצל איש אי וסיפר האוחז את העגל בשעת שחיטה שהשו"ב התחיל לשחוט וכבר קלח דם הרבה מהצואר והגביה הסכין מהצואר וחתך פעם ב' והכשיר את העגל ונמכר הבשר ואח"ז נעשה רעש בעיר ושאלו איזה אנשים אח השו"ב והכחיש בתחלה ואח"ז הודה שעמד מלשחוט מעט יען שלא היה יכול למצוא הושט ואח"כ מצאו וגמר השחיטה אבל לא הגביה הסכין מהצואר כלל ואחר יומים חזר ואמר שתפס הקנה לבדו. והנה מכח העד הוי ע"א בהכחשה אבל רו"מ כ' דהשו"ב בעצמו הוחזק כפרן בהודאותיו בשינוי בכל פעם וכפי שהודה בתחלה ששהה מעט הרי לדידן אסור כמ"ש בסוס"י כ"ג ול"מ מה שחזר ואמר אחר יומים שתפס הקנה לבדו כפי המבואר בשמ"ח סי' כ"ג ס"י והאריך בזה. והנה באמת הח"ד בליקוטי' לסי' קכ"ז ובסי' קפ"ה העלה דגם באיסורים מה שאומר חוץ לב"ד יכול לחזור בו ולומר מבודה הייתי אפי' היכא דנאמן בתורת עד ע"ש באורך אבל אני תמה מדוע לא הביא ד' תשו' ב"י סי' ג' שהובא ג"כ בקיצור בב"ש א"ע סוס"י י"ז בקו"ע אות קנ"ט שכ' דדוקא בעדות גמור שאין הב"ד דנים עד שישמעו מפיו יכול לחזור חוץ לב"ד אבל בעדות אשה דסגי בעד מפ"ע גם חוץ לב"ד הוי כמו בב"ד ע"ש וא"כ ה"נ באיסורים ובפרט דבאיסורים א"צ שיעיד בב"ד כלל ואם כי מתשו' רשד"ם שהובא בב"ש שם אות שנ"ב מבואר להיפוך וגם בתשו' מהרי"ק שרש ל"ג שיובא לקמן מוכח כהרשד"ם, אבל מצאתי בריטב"א שבועות ל"ב ע"ב בהא דהכל מודים בע"מ וכו' דא"ל לדידה ולא בב"ד דכשבא לב"ד כפר ופירש"י דהעד פטור לפי שיכולה האשה לילך לב"ד אחר ותנשא והק' הריטב"א דהא שלא כדין תנשא כיון שהעד חזר וכפר בב"ד ומה שאמר חוץ לב"ד אינו מועיל וחוזר ומגיד ותי' דכיון דרבנן התירוה להנשא ע"פ ע"א גם בשמעה ממנו חוץ לב"ד הרי האשה כב"ד וכיון שהגיד וכו' רק דכיון דהעד מכחיש בב"ד שלא אמר לה כלום אין האשה נאמנת לפנינו נגד העד אבל ב"ד שלא שמעו הכחשתו גם היא יכולה לילך לשם שיתירוה כדין עכ"ד ומבואר דס"ל כהב"י ואולם בתשו' הר"ן סי' מ"ז מפורש כדעת הח"ד ועתשו' מים רבים חא"ע סי' ל"ג דמסיק דהעיקר כדעת הר"ן וגם ש"פ מסכימים לזה ולא ראה ד' ריטב"א וב"י הנ"ל. וע' בשו"ת נט"ש סי' ס' שהוכיח מד' הרמב"ן ב"ב קל"ד דחולק על הר"ן הנ"ל וגם הוא לא הביא ד' הריטב"א וע' בש"ש ש"ו פי"ג שהביא בפשי' ד' תשו' הר"ן ולא הזכיר מכל הנ"ל והנה הגם שהר"ן הביא שם ראי' לדבריו אבל יעוין בשו"ת נט"ש סוס"י ס"ב הנכפל שדחה ראיית הר"ן וגם הוכיח מהש"ג שלהי יבמות בשם ריא"ז כדעת הב"י הנ"ל וע' בש"ש שם פ"ח שהביא בשם תשו' תשב"ץ ח"א דבאיסורים גם באמר חוץ לב"ד הוי כשנים כיון דא"צ ב"ד ע"ש ויש להביא סמוכין לזה מהתוס' שהובא בר"ש פ"ב דמקוואו' מ"ב בע"מ פסולו ביחיד ואל יוכיח בן גרושה וב"ח שפסולו בב"ד וכו' ולכאורה מה ענין ב"ד לכאן ובקידושין ס"ו אי' שפסולו בשנים ובע"כ דזה תלוי בזה דהיכי דפסולו ביחיד לא בעי' שיהי' בפני ב"ד משא"כ היכי דפסולו בשנים בעי' שיהי' בפני ב"ד וזהו כד' התשב"ץ [ח"א סי' ס"ו] ויש לדון בזה עפ"ד הנו"ב מ"ת א"ע סי' קי"ד דגט צריך ב"ד אבל כבר דחו דבריו כל האחרונים ואני הבאתי בתשו' ד' הא"ז הגדול בשו"ת סי' תשמ"ה דמפורש היפוך דבריו והרי כל יסודו שם על דעת א"ז ואי הוי חזי גוף ד' הא"ז הוי הדר בי' ועוד הבאתי מכמ"ק בזה ואכמ"ל וא"כ עכ"פ לשי' כמ"פ א"י לחזור בו [וע' רא"פ סי' ל"ט ס"ק קס"ט מ"ש ליישב שלא יסתרו ד' תשו' הר"ן הנ"ל לתשו' הריב"ש סי' תצ"ח בזה] אך דבנ"ד יש לדון דהוי רק כמפרש דבריו ודמי להא דב"ב קכ"ז אמר עבדי וחזר ואמ' בני נאמן שזה שאמר עבדי שהוא לו כעבד וע' בש"ש שם פ"ח שהוכיח מזה דגם היכי דהימני' רחמנא בע"א כיון שאינו חוזר ומכחיש דבריו הראשונים רק שמפרש דבריו נאמן וע' כה"ג בחו"מ סי' פ' ועתוס' ב"ק ע"ג ע"ב ד"ה ונמלך וכו' שכ' לחלק כן לענין תוכ"ד אליבא דר"י ע"ש ואולם יש לדון לפמ"ש בתשו' מהרי"ט בשניות חא"ע סי' א' דהיכי דאיכא ע"א והבע"ד הודה לדבריו וחוזר בו מהודאתו באמתלא דל"מ האמתלא כלל דרגל"ד איכא דאין אדם עשוי להודות בדבר שאינו דכיון שמעיד ע"א יודע שלא יאמינו אח"כ לאמתלאותיו ע"ש ועקצה"ח סי' פ"א סקכ"א ג"כ בזה וא"כ ה"נ בנ"ד הו"ל לפרש בתחלה שתפס הקנה לבדו ובפרט שלא השיב כן עד אחר כמה ימים ולמד לשקר ובפרט שהוא מלתא דלא שכיחא לתפוס הקנה לבדו כמו שהעידו כל השו"ב ומהגם דבנ"ד הרי מתחלה הכחיש לגמרי ואח"ז שינה את טעמו ורגל"ד שהוא משקר וע' ריב"ש סי' קצ"ג באמצע התשו' אי קושטא קאמר לא הול"ל מעיקרא היפוך האמת וכה"ג כי במהרי"ט בשניות חיו"ד סי' י"ג דבהכחיש תחלה לגמרי דמי לאומר לא לויתי דכאומר לא פרעתי דמי עי"ש וכן מבואר בתשו' רדב"ז ח"ד סי' ק"ו ויובא לקמן סי' ב' סקי"ט דבמהפך דבריו אינו נאמן וכבר הביא השמ"ח סי' ב' סכ"א ד' יש"ש דבצירוף רגל"ד גם ע"א נאמן להעביר השו"ב וע' תשו' רש"ל סי' י"ד באמצע התשו' מענין רגל"ד. ובאמת שהדבר מבואר בתשו' מהרי"ק שרש ל"ג שהובא בקיצור ברמ"א סי' ב' ס"ב בדין השוחט שהעיד עליו ע"א ששחט שלא כהוגן והוא מכחישו והאריך דאין עא"נ בהכחשה ולולא טעמא דאפרושי מאיסורא רא הוא הי' ראוי ללקות העד משום מוציא ש"ר ואף דחז"א של בהמה מסייעת לעד מ"מ אינו נאמן דמ"מ כיון דרוב מאש"מ הן חזקה ליתא והוא בא להוציא האדם מחזקת כשרות ותדע דבכתובות פ"ה לא הימני' רבא לר"פ לפסול שטרא אף דאיכא חזקת ממון כנגדו וגם מהא דס"ת שכתבתי גוילין שבה לא עבדתי לשמן מוכח כן דהתם נמי גוילין קודם עיבודן הם בחזקת שאין כשרים לס"ת ואפ"ה אי לאו דמפסיד שכרו לא מהימן ועוד דבכ"מ שהאמינה תורה לע"א ה"ז כשנים. ואשר כתבת דכיון שהגיד שוב א"ח ומגיד ל"ש הכא כלל דל"א כן רק בנחקר עדותן בב"ד ול"ד לנדה דשאחד"א לכן אינה נאמנת לחזור בלי אמתלא ועוד דיש חילוק בין היכא דסותר לדבריו הראשונים או לא כדאשכחן בפח"ה לענין חוזר וטוען. ואשר שאלת אם העד מותר לאכול משחיטתו מכאן ולהבא אי דמי להא דנטמאו טהרותיך נ"ל דלא דמי דהתם אם הוא כדברי העד וכו' [כמ"ש הש"ך כאן ובסי' ב' בשמו]. ונחזור לענין ראשון אין לפסול השו"ב מעדותו של זה ומ"מ יש לדונו לפ"מ שהוא אדם ואם הוא אותו שוחט אשר כבר נכשל בענין הבדיקה כאשר כתבת לי מכבר אי לדידי צייתו הי' מעבירים אותו לגמרי כיון שיש רגל"ד עכ"ל ומפורש כדעת יש"ש ושמ"ח וע' תשו' ב"א חיו"ד סי' ה' באמצע התשו' שכ' דמ"ש מהרי"ק דאם כבר נכשל בענין הבדיקה היינו שהמכשול הי' קרוב לתלותו בשוגג וכדאי' ביומא פ"ו ע"ב הא עון מזיד הוא וקרי לי' מכשול ומבואר דמכשול הוא שוגג ולכן לא העבירוהו אז דאל"כ הרי גם בפעם א' כשעשה מזיד יש להעבירו וגם בנכשל פ"א בשוגג עכ"פ רגל"ד מיקרי לענין להאמין אח"כ לע"א אבל אין כונת מהרי"ק משום דס"ל דדוקא בב"פ מעבירין אותו דז"א כמ"ש והביא מ"ש במפתחות של מהרי"ק שם ג"כ כן והוכיח דיש ט"ס ברמ"א סי' ב' שם. ואני מוסיף דמצינן גם במנחות ק"ט ע"א שגג בזריקה כו' אר"ש מנא אמינא לה דכתי' והי' לבני ישראל למכשול עון כו' ומכשול שוגג וכו' ומבואר דמכשול היינו שוגג וא"כ בנ"ד שכבר אירע לו כמה קלקולים גם אם הי' הוכחות שהי' שוגג מ"מ רגל"ד מקרי מסה להאמין להעד: