דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן א · עא
והנה הראב"ד שם כ' וז"ל אע"פ שאמר דבר חכמה אין שמועתו מכוונת שאם אמרה לאחר מיתת בעלה לא אמרתי אלא כדי שיגרשני בעלי למה אינה נאמנת והלא לא הודית על עצמה הודאה לאסור ולא נתקבלו דברי' כלל וכו' עכ"ל ומ"ש שלא נתקבלו דברי' כלל לכאורה הכוונה משום דעד עכשיו לא הי' נ"מ כלל נגד כהנים אחרים ולא חל שום איסור ע"י דיבורה ובכה"ג ל"א שאחד"א וכה"ג כ' הט"ז בא"ע סי' קנ"ב סק"ח דל"ש שאחד"א אלא אם יש איסור בשעת דיבורה מחמת דיבורה וכו' עש"ה ואולם יש מקום לפרש דברי הראב"ד דכונתו עפמ"ש הב"ש בא"ע סי' י"ט סק"ב דאם הוחזקה ל' יום ל"מ אח"כ אמתלא לבטל החזקה וכן מצאתי במהרי"ט ח"א סי' קמ"ט ולכן כ' הראב"ד דהכא שפיר מהני אמתלא אחר גירושין דקודם גירושין עדיין לא נתקבלו דברי' ולא הוחזקה בכך כלל ובגוף ד' הב"ש ע' פ"ח לא"ע סי' י"ט שם ובסי' א' סקי"ד בשם שו"ת ב"א חא"ע סי' א' ושאר שו"ת בזה וע' תשו' ח"צ סי' מ"ד בדין אמתלא שאמר כן מפני הבושה וע' תשו' צ"ל סי' ק"ד ג"כ בזה. עוד כ' הח"צ שם דגם היכא שאמר דבריו בתחלה ע"פ חקירת ב"ד ג"כ מהני אמתלא לחזור בו וע' מהרי"ט בשניות חיו"ד סי' י"ג בזה וע' הפלאה כתובות כ"ב לחלק בזה בין היכי דנאמנת משום דבידה הוי מדין עדות ול"מ אמתלא בב"ד אבל היכי דהוי רק משום שאחד"א מהני אמתלא גם בב"ד וע' תשו' רע"א סי' פ"ה וסי' ק"ו וש"ש ש"ו פ"ח מ"ש בזה וע' תשו' רשד"ם יו"ד סי' פ' באמצע התשו' דתליא במחלוקת הראשונים ע"ש וע' ת' ריב"ש סי' קצ"ג דמוכח דלהחמיר מהני אמתלא גם באמר תחלה בב"ד וע' תשו' מהריב"ל סי' מ"א בשם חכמי פרובינציא דהיכי דנאמן בתורת עד ל"מ שום אמתלא וע' ח"ד סי' קפ"ה וש"ש ש"ו פ"ט י' באורך בזה ועקצה"ח סי' פ' בשם תשו' שב יעקב דהיכא דלא ידע אם ד"ז אסור כלל ל"א שאחד"א וע' נו"ב מ"ק חא"ע סי' ט"ז דהיכי דהדבר הוי רע לשמים או לבריות ל"מ אמתלא להאמינו בזה וע"ש מ"ת חא"ע סי' ל"ח דהיכי דלא נתחדש דבר שינוי בינתים ל"מ אמתלא וע"ש במ"ק סי' ט"ז ומ"ח סי' ל"ח הנ"ל שצידד דהיכי דאין האיסור מבורר לפי דיבורו הראשון י"ל דיכול לחזור בו גם בלי אמתלא אבל נראה דהיינו כגון בנידון דידיה שם שאמר בעצמו שאינו יודע או גם באמר שלא בא עליה אבל לא נודע הריונה עוד באותה שעה אבל היכא דמצד הדין ד"ז הוי ספיקא ואסור מספיקא בודאי שייך בזה שאחד"א וכדמוכח בכתובות ט' בהא דפ"פ מצאתי דנאמן לאסרה באש"כ דליכא רק חד ספיקא ופריך מאי קמ"ל תנינא האומר לאשה קדשתיך והיא מכחישתו הוא אסור בקרובותי' ומשני מ"ד התם דודאי קים ליה אבל הכא מיקם הוא דלא קום לי' קמ"ל ופרש"י מאי קמ"ל שאדם נאמן לאסור ע"ע דבר המותר חנינא דאסור בקרובותי' משום דשאחד"א ע"ש וע' תוי"ר סי' זה ואני מוסיף דהמעיין באס"ז שם ימצא שהקשה מה פריך דלמא קמ"ל דנאמן אפי' היכי דהוי רק ספיקא דאיסורא ותי' דלענין זה דנאמן ע"ע אין חילוק בין ספק איסור או וודאי וע"ש דלשי' רש"י הא דאמר קמ"ל דאע"ג דלא קים לי' אסור ולהריטב"א הכונה דקמ"ל דקים ליה ע"ש וע' כה"ג בתוס' שבת ע"ד ע"א ד"ה מ"ד ותוס' ב"ב נ"ב ע"ב ד"ה דטרחא ותוס' שבועות ל"ג ע"א ד"ה קמ"ל ושו"ת שבא"ז הגדול סי' תשמ"ה מהא דב"מ כ"ט ע"ב ועכ"פ מבואר דלענין שאחד"א אין חילוק כלל בין ודאי איסור לספק דאל"כ הו"ל לשנוי' דקמ"ל דא"י לחזור בו גם בספק איסור וכ"ה בשפ"ד סי י"ח סקל"ד אבל מ"מ אין מזה סתירה לדינו של הנו"ב דהתם גם אי נימא דלמסקנא אע"ג דלא קים ליה נאמן לאסרה היינו משום דמ"מ אמר הוא בלשון ברור משא"כ באומר בלשון מסופק וע"ע בר"ן כתובות שם וע"ש בנו"ב סי' י"א דהיכא דגי"ד מקודם אפי' בפני ע"א או גם בפני אשה מהני אמתלא בכל גווני והביא מהט"ז סי' קפ"ה בזה ע"ש וע' סוטה כ' ע"א ורמב"ם פ"ד מהל' סוטה ה"ג אמרה איני שותה והיא בריאה וחזרה ואמרה שותה אני דא"י לחזור כיון דכבר אחזיקה נפשה בטומאה ומשמע דגם היכא דלא אמרה האיסור בפי' רק דממילא נשמע הוי בכלל שאחד"א וע"ע בפ"ת לא"ע סי' ל"ז סקי"א וסי' מ"ז סק"א וסק"ב וסי' מ"ח סק"ב כמה דברים בענין שאחד"א ואמתלא: