אור ברסלב

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן א · ע

סט

והנה בשעה"מ פ"ט מאישות הט"ז חקר בדין היכא דשאחד"א ואסור לדידי' ומותר לאחרים אם מותר לו ליתנו לאחרים דשמא איכא משום לפ"ע והוכיח מתוס' שילהי נדרים דליכא בכה"ג משום לפ"ע אבל בשטמ"ק כת"י שם הביא בשם שיטה דאיכא בזה משום לפ"ע וביאר שם דלשי' המ"צ דטעמא דהרשב"א דס"ל דגם בדאיכא עדים מכחישים אמרי' שאחד"א הוא משום דהוי כקונס א"כ פשי' דל"ש לפ"ע ולפ"ז בדין הש"ע סעי' י"ב מותר לו למכרה לאחרים ול"ש בזה לפ"ע ע"ש והנה לכאורה ק' לשי' הסוברים דהוי מטעם נדר מהא דמוציא ש"ר דאמרה תורה ולו תהי' לאשה ומקשין העולם הא שאחד"א ועמש"ל סקע"ו בזה ובשו"ת ספ"י פנ"כ סי' תפ"ט הביא בשם הג' מליסא ז"ל שתי' דעדל"ת דבעלמא ל"ש זה משום דבדידה ליכא עשה ע' כתובות מ' ותוס' ואס"ז שם ותוס' פסחים פ"ח משא"כ בזה דכל האיסור רק לדידי' משום שאחד"א ע"ש אבל אי נימא דטעמא משום קונם הרי בנדר איכא עול"ת כמ"ש הרשב"א בנדרים ט"ז ב' ונימוק"י שם ובס' החינוך פ' יתרו בהא דנדרים חלים על ד"מ וגם לפמ"ש הפר"ד דהוי לחו"ע שישנו בשאלה הרי גבי שאחד"א ליתא בשאלה אבל באמת לק"מ דאדרבא לשי' הנ"ל מעיקרא לק"מ דל"מ לשי' מהר"א ירושלמי שהביא מהרי"ט ח"א סי' י"ט ובשניות חיו"ד סי' כ"ד דכל דין נז"ש דל"מ שאלה רק דרבנן וכ"ה בתשו' חו"י הובא בכס"ד שבשו"ת בש"ר סי' ר"ד א"כ מכ"ש בהא דשא חד"א שכ' מהר"י באסן שעשאוה כנ"ל א"כ מדאורייתא הוי מהני בי' שאלה וכופין אותו שישאל וכמ"ש כה"ג הש"ך יו"ד סי' רל"ט סק"כ בשם כמ"פ וגם לשי' מהרי"ט שם דהוי מדאורייתא מ"מ בהא דשאחד"א כ' השעה"מ בשם מהר"י באסן דמדרבנן החמירו בו כמו בנ"ש א"כ א"ש ובזה מיושב ג"כ קו' התוס' והר"ן נדרים צ' בהא דהאומרת טא"ל דלמש"א מותרת דעמ"ב דהא מדינא אסורה משום דשאחד"א ומ"ש הר"ן דמדינא משעבדא לבעלה ואינה נאמנת התינח אי טעמא דשאחד"א משום הודאה אבל אי משום קונם הרי בכה"ג חל הקונם דדמי לקונם הנאת תשמישך עלי וע' מהרי"ט ח"א פי' צ"ב ושעה"מ שם ותבין ולפמ"ש י"ל דכבר הבאתי ד' מהר"י באסן דהא דל"מ שאלה לענין שוי' אחד"א דעשאוהו כמו בנ"ש והנה כל קושי' הר"ן שם הוא משום דאף דחז"ל יכולים לעקור דבר מה"ח בשוא"ת משום מיגדר מלתא מ"ע הרי כאן הוי בקו"ע לדורות ע"ש והנה נודע מ"ש המהרי"ט א"א סי' ד' דהפרת בעל מהני גם בנ"ש והביא גם מתשו' רדב"ז שפסק כן ודלא כהמבי"ט שהובא בש"ך סי' רל"ט ס"ק כ"ח א"כ היכא דהאשה שאחד"א בדברים שבינה לבינו שפיר יש בידו להפר ובתשו' רדב"ז ח"ה לשונות הרמב"ם סוס"י פ"ח הפלה דבנדר דאיתא בשאלה יכולים חז"ל לעקור דבר מה"ת גם בקז"ע א"כ ה"נ לענין שאחד"א גבי אשה בדברים שבינו לבינה דבעלה מצי מיפר לה שוב יכולים חז"ל לעקור גם בקו"ע ובשלמא בעלמא אכתי איכא טעמא דהודאה היכי דשאחד"א אבל הכא דמשעבדא לי' וליכא רק טעמא דנדר א"כ שוב מהני הפרה ויכולים גם בקו"ע וא"כ א"ש אבל בר"ן נדרים פ"ז ע"א ד"ה והלכתא וכו' בסוה"ד שם מבואר דלא ס"ל כרדב"ז וי"ל דהרמב"ן ור"ח ס"ל כן ומיושב קו' הר"ן שם ע"ש ותבין:

והנה המהרי"ט ח"א סי' צ"ב תי' קו' הר"ן הנ"ל דכיון דלגבי שאחד"א מהני אמתלא והכא דאנן אמרי' דענ"ב אנן סהדי והיינו אמתלא דידה ע"ש וכדבריו מצאתי ביש"ש פ"ב דכתובות כ"ג בהא דקאמרה תמות נפשי עם כו' דהיכי דהאמתלא מוכחת לכל א"צ שתאמר האמתלא כלל אבל אכתי יש לעיין בהא דנדרים צ"א גם ההוא אתתא דכל יומא דתשמיש מיקדמא משיא ידי' לגברא יומא חד אתיא לי' מיא לממשא א"ל הדא מלחא לא הוי א"ל א"כ חד מן נכרים אהלויי דהוי הכא אי את לא דלמא מנהון אר"נ ענ"ב והתם הרי עשתה מעשה ולגבי מעשה ל"מ אמתלא וכמש"ל והדק"ל דנימא שאחד"א ואולם הרי כבר תמה המג"א בתשו' שבסוף תשו' גא"ב מזה ע"ד הר"ן שתי' משום דאפקעינהו לקידושין וסיים דלפ"ז באומרת טא"ל מנתין או ממזר אסורה לבעלה והא הכי גבי הני אהלויי אמרה מנכרים ואפ"ה אר"נ דענ"ב ואולם לפמ"ש השעה"מ שם ובתשו' נו"ב מ"ק חא"ע סי' ע' דהיכא דאינו יודע בעצמו רק מפי אחר ל"ש שאחד"א כלל א"כ ה"נ בזה דהיא לא ידעה רק מפי בעלה שאמר דהא מלתא ל"ה האידנא וא"צ לבא בזה לטעמא דאפקעינהו כלל וא"ש וע' תשו' ח"ס חא"ע ח"ב סי' צ"ח אבל בתשו' תומת ישרים סי' ע' כ' דגם במה שלא ראה רק שמאמין לדברי אחר שייך שאחד"א. אבל ד' מהרי"ט הנ"ל י"ל בפשיטות דהא דבמעשה ל"מ אמתלא היינו דאין אנו מאמיני' לה באמתלא דמעשה לא עבדא אבל כאן דהאמתלא מוכחת לכל שוב גם במעשה מהני אמתלא כזו אבל בגוף סברת מהרי"ט יש לדון דתליא במחלוקת רמב"ם וראב"ד פי"ח מאי"ב ה"ט בדין אשת כהן שאמרה נאנסתי דפסק רמב"ם דאע"ג דמותרת לבעלה מ"מ אסורה לכל כהנים שבעולם דשאחד"א ותמה ראב"ד שהרי אם תאמר לא אמרתי כן אלא כדי שיגרשני בעלי נאמנת באמתלא והה"מ דחה דכיון דאינה נאמנת ליכא אמתלא ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד איך לימא דמה"ט מותרת משים האמתלא הרי כיון דאינה נאמנת שוב בטלה האמתלא והדק"ל דשאחד"א דבשלמא בגוף הדין דמתני' י"ל דחז"ל תקנו כן משום דאי לא הי' מתקנים כן תהי' כל א' נותנת ענ"ב אבל לשי' מוהרי"ט דזהו טעם ההיתר מכח האמתלא א"כ הדק"ל. וגם בלא"ה הנה גם מלשון הראב"ד מוכח דבעי' דוקא שתאמר האמתלא בפי' אף דלשיטתי' האמתלא מוכחת ואולי י"ל דכיון דאינה נאמנת ל"ה אמתלא מוכחת עכ"פ גם להראב"ד אבל מ"מ ד' מהרי"ט צ"ע בישוב קו' הר"ן בין להרמב"ם בין להראב"ד דה"נ הרי עכ"פ אינה מוכחת כיון דאינה נאמנת:

תוכן העניינים

דעת תורה על שולחן ערוך יוד חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה